מגבר משולב VTL IT-85 במבחן

גיא אזרואל
19-08-2016 14:00

ביקורת מגבר מנורות: גיא מבלה כמה שבועות עם ה- VTL IT 85 (מגבר משולב), מסביר מה הוא אוהב בצליל השפופרות ובוחן אותו עם שלל אלבומים וסגונות מוזיקה.

לסקירה הזאת הגעתי בגישה מיוחדת ושונה מהרגיל וזה משתי סיבות. הראשונה היא כי ההגברה שלי היא מאותו בית - VTL, השניה היא משום שהסקירה הזאת ייחודית וכמעט לא קיימת בעולמו של סוקר אודיו - אסביר: ההגברה שלי מורכבת מזוג מונובלוקים לא רק מאותו יצרן אלא גם מסדרה כמעט חופפת לזו של המגבר הנסקר כאן.

פרט לדרגת הקדם מגבר כמובן, המגבר המשולב הזה הוא בעצם מעין הקטנה ומיזוג של המגברים שלי ליחידה אחת קומפקטית, כך שבעצם הסקירה הזאת גם נותנת השוואה בין מגבר משולב לעומת זוג מונובלוקים באופן הכי קרוב שניתן. אני אישית טרם נתקלתי בסקירה עם מקרה כזה ואם יש, אז בכלל מעולה.

אין ספור פעמים עלו דיוני השאלה "הגברה נפרדת וקדם מגבר או מגבר משולב? מה הערך המוסף? מה כדאי?".

הדיון הזה מביא מיני דעות ונושאים שונים. באופן טבעי ההיבט הכלכלי הוא בין הצדדים. פירוק הרכיבים לגורמים משמע יותר כבילה ויותר רכיבים. פירוק הציוד לרכיבים גם מעלה מיד את נושא איכות הצליל המשופרת (אם בכלל) והביצועים בפרט בתחום השקט שכן מדובר גם על הפרדת השנאים.

מהו בכלל היתרון של קופסה אחת שעושה רק דבר אחד לעומת קופסה העושה כמה דברים. בקיצור, קפצתי על ההזדמנות לסקירה הזאת בגלל הסקרנות וכמובן מהיכרות מעמיקה עם היצרן ואהבתי אליו.

ביקורת מגבר VTL IT-85
ניגש לעניין:

מעט על היצרן

Vacuum Tube Logic היא חברה אמריקאית ותיקה מאוד עם היסטוריה מעניינת. החברה נוסדה בשנת 1986 ע"י דיויד מנלי בשיתוף עם בנו לוק, מנלי האב, מייסד חברת מגברי מנורות מנלי המוכרת. הקמת חברת VTL היה פרויקט משותף בין מנלי האב לבנו לוק.

VTL היא יצרנית מגברים מבוססי מנורות עם שנאים בריאים למדי ועד למפלצתיים ממש בשני דגמי הדגל האגדיים שלהם כמו למשל הסיגפריד וה-S-400. בשנת 1993 הפכה VTL לחברה עצמאית לחלוטין ללא קשר עיסקי כלשהו עם חברת מנלי. בסוף שנת 2012 דיויד מנלי נפטר בגיל 73 ולוק המשיך לבדו, לימים הצטרפה לחברה גם אישתו.

ההיסטוריה של VTL ארוכה וחופנת בחובה בעברה הרחוק גם מותג הקלטות ViTal (הושאלו לי לפני כמה שנים כמה דיסקים שלהם. הקלטות מדהימות ומאוד מיוחדות. כיום מאוד קשה להשיג אלבומים אלו). כל מוצרי החברה מיוצרים בארה"ב בהרכבה ידנית. השנאים פרי פיתוחו של דיויד מנלי עוד בתחילת שנות ה-80 וכיום הם מיוצרים ע"י חברה חיצונית כמובן ע"פ מפרט מוכתב.

מדובר ביצרנית עם היסטוריה ארוכה, מאוד מוכרת ומכובדת בשוק האודיו העולמי. בכל תערוכת CES ניתן לראות את הסדרות הגבוהות שלהם משודכים לרמקולים נושאי תגי מחירים של עשרות אלפי דולרים.

ביקורת מגבר VTL IT-85 קרדיט תמונה: אתר היצרן
בנימה אישית: על אופי הצליל של VTL

בשנים עברו במהלך חיפושי אחרי הגברה הייתי נטרלי לחלוטין. מנורות, טרנזיסטורים, היברידי, מעט קלאס A ואפילו איזה קלאס D אחד. עם זאת, הייתי חצוי ועל סף ייאוש.

אהבתי מאוד את צליל המנורות. הרגשתי ששם נמצאת ה״נשמה״ ושם נמצאת המוזיקה באמת. אך לא יכולתי להתעלם מהדיוק, המהירות, הצלילות והשקט של הטרנזיסטור. דבר שהוביל לכך שלא הצלחתי למצוא את המושלם עבורי. עד שפגשתי את VTL (נא לדמיין ניצוצות וזיקוקים). אחרי חצי שעה הייתי שבוי והשאר היסטוריה. ולעניות דעתי, סוף סוף מגברי מנורות עם כל מה שטוב במנורות אבל עם אותן התכונות של הטרנזיסטור שכל כך לא רציתי לוותר עליהן. 

ל-VTL יש חותמת צליל מאוד קלה לזיהוי: מוזיקליות נהדרת, הרמוניות מרשימות מאוד, צליל רחב ועוטף עם במה נפלאה ועוצמתית, הגשת קול אנושי מהטובים שאני מכיר, שקט, פרטים, דיוק וגוון צליל מעט חמים ומאוד עדין ומכאן האהבה שלי ליצרן הזה.

זהו ציוד מנורות משובח ללא החסרונות האופייניים למנורות ובלי יותר מידי "צליל מנורות". עבורי אישית זה היה מושלם! אתן דוגמה קטנה לצורך ההמחשה: כל בעלים של ציוד הגברה מנורתי מכיר את ה-hissss של המנורות ששומעים מהרמקול כשהמוזיקה לא מנגנת. אצלי, עם רמקול בנצילות אגרסיבית של לא פחות מ-106db, גם כשפיזית הצמדתי את האוזן לטוויטר לא שמעתי דבר. וזה רבותי, מרשים מאוד.

ביקורת מגבר VTL IT-85 קרדיט תמונה: אתר היצרן
אגב את המבחן הזה עשיתי אחרי שדרוג מנורות משמעותי במגברים שלי. נחזור לזה בהמשך.

אז נתחיל ראשית כמובן עם תיאור המגבר והנתונים הטכניים:

כאמור, מגבר משולב (אינטגרייטד) מבוסס מנורות. בדרגת ההגברה 4 מנורות EL34 תוצרת אלקטרו הרמוניקס. בדרגת הקדם ישנן 4 מנורות 12AT7 ועוד 2 מנורות 12AU7 מתקנות כולן תוצרת JJ. הספק 60W ב5 אוהם, Class AB1 כמובן בתוצרת Push Pull. תחום היענות נע מ-20Hz עד 20KHz בעיוות קטן מ-3%. (נכון - לא מרשים במיוחד וכנראה יפתח דיון על היכולת של האוזן האנושית להבחין בכך).

כל החבילה הזאת נושאת משקל של 25 ק"ג.

ביקורת מגבר VTL IT-85 קרדיט תמונה: אתר היצרן

מראה ואיכות הבניה

אני אישית לא מעריץ גדול של מגברי המנורות שנראים כמו חנוכיות שניתן להעמיד בחלון. גם לא מת על המנורות החשופות. אצל VTL ללא יוצא מן הכלל המנורות ממוקמות בפנים הקופסה הסגורה באלומיניום איכותי. במגברים ישנה חזית זכוכית שחורה שניתן לראות דרכה את המנורות ופליטת החום מתבצעת דרך גריל עליון. החזית גם כאן גורפת לכל קו המוצרים עשויה אלומיניום מוברש ברמה מאוד גבוה, מדויקת ונעימה לעין. העיצוב הוא מודרני, נקי ואסטטי מאוד!

בהיבט הזה VTL, כמו עוד כמה מגברי מנורות קלאסים, שונה מהנוף המנורתי השמרן כדוגמת קארי או יממוטו.

הפעלה ומתגים
בחזית נמצא מפסק הפעלה עם מנגנון "בריא". נחוצה כאן לחיצה איתנה להדלקה. בורר הווליום בתצורת פוטנציומטר רגיל. הוא מעט רגיש כך שצריך קצת להתרגל אליו. בורר הכניסות בתצורת ג'וגל. המעבר בין הכניסות חלק ואיתן.


שני כפתורים בתצורת switch, אחד למעבר לכניסה לאוזניות והשני לניתוק דרגת הקדם לפרוססור חיצוני. הכפתור האחרון הוא switch קפיצי למצב "השתק". בקיצור, יש בחזית את כל מה שניתן לדרוש.

מה מאחור?
כ-5 כניסות RCA (אין XLR כלל) וכניסת Tape Loop. מחברי רמקול מצופים בציפוי זהב "בריא" יחסית.

הערה: בחיבור כבלי רמקול מאסיביים וכבדים באמצעות מחברי ספייד, ההידוק של המחברים הללו בינוני למדי. יש להקפיד לחזור על הידוק אחת לתקופה. בכבלי רמקול עם בננות אין שום בעיה.

ביקורת מגבר VTL IT-85
המגבר מגיע עם שלט אך הנ"ל לא סופק לסקירה ולכן אין רשמים עליו.

לפני שאגיע לחלק האומנותי עוד הערה קטנה:

המגבר שהה אצלי חודש ימים. בשבועיים ראשונים הוא ניגן כמעט ללא תשומת לב בוחנת כלשהיא ורק אחרי שבועיים התחלתי לעקוב ולתעד רשמים.

מבחן האזנה

למרות היכרותי עם אופי הצליל של VTL ובאופן טבעי היו לי ציפיות מלומדות, לא עשיתי הנחות והתחלתי בהתאם לנוהל:

אבישי כהןפותח עם האמן אבישי כהן בתקליט שעות רגישות. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא התחום התחתון. יש פה מגבר לא ביישן ולמרות נתוני הספק צנועים יחסית, הוא יודע לתת עבודה. הבאס מורגש באופן בשרני ומלא עם נוכחות מרשימה.

בימים הראשונים לא הרגשתי יציאה מאיזון, בריחות או מריחות בבאס. אך למגבר קל מאוד עם רמקול נציל כמו שלי + יחידות בס מוגברות. אני משער שעם רמקול שאינו נציל, כלומר מתחת לממוצע, עלול המגבר להציג חסרונות מסויימים. ולכן, אני לא מתכוון רק ליכולת הנעה ושליטה, אם כי למרקם בתחום הנמוך וביכולות שלו להציג כלים באיכות סונית מאוד טבעית ומשכנעת.

תחום המיד וקולו של אבישי נשמעו צלולים וטבעיים עם הרמוניות נכונות. לאורך הזמן למדתי את גבולות המגבר בתחום התחתון. כן הוא בשרני, עם משקל ונוכחות מורגשת במידות הנכונות., ללא ספק. הוא גם משחזר יפה מאוד את הדינמיקה בתחום הנמוך. בגזרת התחום הנמוך המגבר מספק את הסחורה. אבל עם מגבלות ברורות שאותן ניתן לחוות עם רמקולים שאינם נצילים.

במרוצת האלבום הרגשתי טוב עם מירב הביצועים, הבמה רחבה ובעלת אופי "חמים" אך לא יתר על המידה. אין ספק שמבחינת דרגת הקדם מגבר ישנו הבדל גדול אל מול הקדם שלי (יתרון לפיצול) - הרגשתי מחסור בשקיפות, במהירות ובשקט. כאן אני חייב לומר ולהיות הוגן, מכלול ההגברה והקדם שלי נמצאת ברמת מחיר אחרת לגמרי.

לא הרגשתי במחסור בפרטים - הכל נמצא, אבל הקצוות לא היו חדים מספיק. כלומר, ניתנה התחושה שחסרה לי רבע אוקטבה למעלה. השקט של דרגת הקדם מגבר הפתיעה אותי לטובה. התנסיתי בעבר בכמה קדמי מגברים מנורתיים יקרים למדי שהיו פחות שקטים מהמגבר הזה, וזה הישג מרשים.

כבר בהתחלה הבחנתי שהמגבר הזה מציג שקיפות מכובדת לרמתו ואף מעל לרמת מחירו. הבמה והתמונה מרשימות מאוד, יש פוקוס נכון, כלים ממוקמים היטב והתחושה היא של מציאות מדומה בדיוק כמו שאני מצפה ממגבר להתנהג.

תחום השירה הוא ללא ספק האיזור החזק ביותר של VTL.

ישנה טבעיות ממכרת בתחום הזה וזה מאוד אופייני ל-VTL. שמחתי לשמוע ולמצוא את זה גם בציוד רמת כניסה של היצרן. בצלילה עמוקה לאלבום הזה, כלי ההקשה השונים נשמעו טבעיים במרקם ובטונאליות, אך מעט איטיים. הבמה אינו ניזרקת לפנים אם כי רגועה ונינוחה יותר שיוצאת מעט קדימה מגבולות הרמקול. הגיטרות היו בעלות אופי חמים ומלא משקל, אפשר אולי להגיד תיבול רך. פריטת גיטרה קלאסית שאינה מוגברת היא פעולה אנלוגית ומאוד טבעית. וכאן כך זה מוגש. עם זאת הדעיכה הרגישה לי טיפה קצרה מידי.

בהגעה לקטע ה-Punisher אני יכול לקפוץ לסוף ולומר שהוא עבר בשלום. כל הפרטים והשכבות שם. העוצמות והפרופורציות בין הכלים נשמרו היטב. בגזרת הדינמיקה אני נותן לו ציון גבוה. מהירות הפסנתר מושלמת. הפסנתר צלול והנוכחות שלו נשמרה פנטסטית לכל אורך הקטע. התופים טובים מאוד אבל לא מושלמים. חסרה לי מעט דינמיקה ויכולת הפרדה בקטעי תיפוף עמוסים. בפרזנטציה הכוללת הרגשתי קצת מחסור בשליטה ושמירה על האנרגיה והעוצמה בקטע הזה. הרזולוציה טובה מאוד אך לא מצוינת. בשיא עומס הכלים הרגשתי מעט חפיפה בין השכבות. אך על מנת להבחין בזאת יש להתרכז בצליל. כלומר: זה לא משהו שיבוא מיד למסקנה.

Bon Jovi – This left feels right
Bon Jovi – This left feels rightגדלתי על הלהקה הזאת והסולן כבודו במקומו מונח, את הגיטריסט ריצ'י סמבורה אני מדרג בין עשרת הטובים בכל הזמנים ובין חמשת האהובים עלי.

בשיר הפתיחה הגיטרה המהירה והמדויקת להחריד של הוד רוממותו ריצ'י נשמעת בדיוק כפי שאני מכיר ורגיל. יש אפקט WOW שמרגש אותי כל פעם מחדש והפעם לא היה שונה. המכות באס בנפח ובגודל הנכון. קולו של ג'ון (סולן) טיפ טיפה אחורה מידי ולקה במעט חוסר נפח. יש לבחור יכולות ווקאליות אדירות! וכאן הרגיש לי מעט חסר. בכניסה של הגיטרות החשמליות שמנגנות באופן תקיף בסנכרון מושלם הביצוע לא אכזב ועמד כמו גדול באתגר.

בשיר השלישי קמתי להגביר כי אהבתי את התוצאה ודיגדג להגביר. פחות רציתי לבחון ויותר פשוט לשבת ולהאזין. מה זה אומר...? אנחנו האודיופילים ברגע שלא נהנים משתגע השכל. מתחילים להזיע - בטח שלא קמים להגביר. הקלידים נשמעו טוב. צלולים, מדויקים ובמהירות הנכונה. כך גם קטע הגיטרה בסיום השיר. זה אלבום מופלא וייחודי עם אין ספור נקודות מעולות לבחינות שונות במנעד מאוד רחב.

רק דבר אחד היה חסר לי כאן, זה אלבום שהוקלט באווירה מאוד מאוד מיוחדת. הכל אינטימי, אישי וקרוב. מרגישים את האמוציות האישיות של הלהקה לאורך השנים (מי שמכיר). במיוחד אצל ג'ון וריצ'י למרות שהמגבר נתן ביצועים מופלאים כמעט בכל ההיבטים, הערך המוסף הזה שאתה מיד מרגיש בהקלטה אולפנית אינטימית שמשקיעה אותך הייתה קצת חסרה. משהו ברגש. לך תתאר את זה על הכתוב.

יונתן רזאל – סך הכל
יונתן רזאל – סך הכלזה אלבום שנתקלתי בו ברדיו באיזה מוצ"ש בשעת לילה מאוחרת לפני כמה שנים. בעצם אשתי היא זאת שקלטה ואמרה לי "את זה אתה חייב לשים במערכת!". הנגנים וקולו של יונתן הם משהו שונה ונדיר בנוף המוזיקה הישראלי. קולו רך ונעים כל כך שאתה לא ממש שם לב שהטקסטים לקוחים מהתנ"ך. זה כל כך עברית, כל כך נעים... הפסנתרן מנגן נפלא ובאופן שובה לב. יש מצילות, יש כלי הקשה, באס, קצב, הקלטה איכותית, נגנים צעירים (כנראה מחוננים). יש הכל, פשוט יש מוזיקה. האלבום אינסטרומנטלי בכל רמ"ח איבריו. קולו של יונתן כל כך טבעי ומשכנע. יש משהו בקולו שמזכיר לי את קולו של אבי ז"ל. קול גרוני נעים וחלק.

בגבוהים שלו קולו נשאר יציב והמגבר לא כושל לנוכחות הזמר ולו לרגע. ללא ספק זהו המגרש הביתי של מנורת ה-EL34. עשו נכון שם ב-VTL. הפסנתר כאילו מנגן ברקע אך למעשה זהו הכלי הדומיננטי ביותר והוא מוגש בטבעיות וזרימה נהדרת. הבאס מצוין. בווליום נמוך חלק קטן מהקסם אבד לי. לא דרמטי. יש לי תחושה שמעט התעסקות עם כבלים ו-fine tuning ניתן יהיה להפוך את הטוב מאוד לתוצאה מצוינת.

Zee Avi – Zee Avi
מיד מובן שהמגבר משדר כאן המון בטחון ושליטה בעבודה.
האיזון בין ערוצי ימין ושמאל מושלם. השירה פרונטלית כפי שהיא צריכה להיות. צלולה ומאוד טבעית. שירת זמרות הרקע טבעית בלי טיפת סינטטיות דיגיטלית (מה שלעיתים קורה). השקט, הרקע השחור והטרנזיינטים כולם טובים מאוד אך לא מצוינים. ההגשה הכוללת מאוד עוטפת ובנפח הנכון. בהחלט תוצאה וביצוע מצוין.

Diana Krall – Quiet Nights
Diana Krall – Quiet Nightsתחום הווקאל מרשים. התחום התחתון בשרני ומלא נפח. רמת הפירוט מצוינת בלי שום דבר חסר. הדעיכה במצילות גם כאן הייתה מעט קצרה. בשלב הזה אני מבין ומבחין שזאת החיה, זה המגבר. תחושת הרומנטיקה של האלבום הזה מועברת בלי בעיה ובלי הגזמה יתרה. אין over kill שקורה לא מעט בציוד מנורות. אני אישית לא אוהב את המערכות שהופכות את המוזיקה לרומנטית ודביקה מידי. זה מעייף אותי מהר מאוד ושולח אותי למקלחת קרה עם הרבה סבון. כבר בשיר השני הראש נשען אחורה ושקעתי במוזיקה ולא ממש במבחן עצמו: הפסנתר ג'אזי וטבעי וקולה של דיאנה ממורכז בדיוק.

שומעים כאן את ה'הססס' וה'תק' בסוף מילות השירה, את קול פתיחת השפתיים בתחילת השירה: אלו פרטים חובה בסוג מוזיקה כזה. בשיר The boy from Ipanema הרגשתי את ההבדלים בין המגבר המשולב לבין המונובלוקים. הביצוע היה נהדר. אני מכיר את האלבום הזה על בוריו ונהניתי מכל רגע, אבל לסיכום נושא ההבדלים בין שתי הקונסטלציות אגיע בהמשך הסקירה.

 Chris Botti – Impressions
חצוצרה היא כלי נפלא. אך כמו כל כלי, גם הוא בעל אופי שתלוי לחלוטין בנגן. הביצוע ביצירה הזו הוא הכי "חצוצרתי" עבורי. בביצוע הזה "נתתי" ווליום והתישבתי. כל המסביב פשוט לא מעניין.

כולי ציפייה וסקרנות האם אצליח להתרגש, האם יסמרו שערותי?

האם המערכת תעלם לחלוטין?

האם קירות החלל יפרצו?

האם החצוצרה תשאר צלולה וענקית לכל אורך הקטע?

האם האקו המופלא הזה יהיה נוכח ויתרה מכך, באורך הנכון?

האם הקטע הדרמתי בקפיצת התזמורת לא יגרום לחדר לקרוס?

האם בקטע צעקת החצוצרה יכאבו לי האוזניים?

האם התו האחרון של קריס יהיה ארוך דיו ועם הדעיכה הנכונה?

האם אקבל את השקט ותחושת הגודל של החלל?

תשובה:

כן! כן להכל פרט לשאלה האחרונה. זאת לא הקלטת אולפן ובכל זאת יש בהקלטה הזה שקט ועומק רקע מופתי!

מייד מרגישים שזה הוקלט בחלל אימתני. אז מן הסתם הרקע השחור עצום. הטכנאי נתן את הדעת לזה ללא ספק וכאן זה לא הועבר ברמה שאני מכיר. אך שוב, זאת לא חוכמה גדולה בהשוואה בעלויות אחרות. אז אין לי ולו תלונה אחת, להיפך! הביצועים של המגבר הזה כאן פשוט פנטסטיים. ביקשתי חצוצרה משובחת וזה מה שקיבלתי. יפה!

Live – Mental Jewelry
Zee Avi – Zee Aviלייב היא להקת רוק אמריקאית מצוינת. צ'אד גרייסי המתופף, לדעתי משלושת הטובים בעולם בכל הזמנים. אצלי הוא מדורג 1#. זה אלבום מהראשונים של הלהקה ומהיותר רוק קלאסי ולא כסאחיסטי כמו רוב המאוחרים יותר שלהם.

הדינמיקה באלבום הזה מטורפת, תופים פנומנליים, שירה מצוינת ולא קלה בעליל, גיטרות ודיסטרושנים, באס ושאר ירקות. אבל כמו ש-Queen זה פרדי מרקורי, Live עבורי זה צ'אד גרייסי על התופים. האלבום הזה חתם את תקופת הסקירה ובעודי כותב שורות אלו אני מרגיש את הרגל קופצת לפי המוזיקה אז עצרתי את הכתיבה והתרכזתי.

חזרתי...

זה אלבום לא קל. אבל ממש לא פחדתי שהמגבר יקרוס. גם לא חששתי מביצוע בינוני. האמת, די צפיתי את התוצאה. הביצועים כאן היו טובים מאוד. חלקם אפילו מצוינים. בהחלט מעל למצופה לרמת המחיר הזאת. רק צריך לזכור שהרמקולים שלי אינם צרכי זרם. אבל תכלס, המגבר הזה איננו מיועד לרמקולים צרכני תחנות כוח. אז אנחנו בסדר גמור.

מגבר משולב מול מונובלוקים
אגע בהתייחסות שלי לנושא השאלה בפתיחת הסקירה.
ההבדל בין מגבר משולב למונובלוקים מסדרה כמעט חופפת. אז מה ההבדלים?

האימפקט! אין את אותה עוצמת הגשה, זאת פשוט לא אותה רמת שליטה. כל הקצוות ללא יוצא מן הכלל בהגברת מונובלוקים חדים, מדויקים וארוכים יותר. פשוט נכונים וטובים יותר.

היכולת של בניית הבמה ותלת מיימדיות עם הנפח הנכון טובים יותר אל מול המגבר המשולב. פשוט ככה. שליטה באיזורים קשים כמו הבאס הנמוך מאוד זאת ללא ספק משימה שמצריכה ציוד יותר רציני. וכל זאת כמובן חבילה שנושאת עלות בהתאם.

סיכום

בסרט "ספרות זולה" יש את דמות ה-“WOLF” הרי הוא "פותר הבעיות". המגבר הזה פותר הרבה בעיות.

בשילוב עם רמקולים ממשפחת המעט בהירה וצפונה הוא ככל הנראה יאזן ויסדר את מירב הבעיות. השאר בטיפול כבילה הנכון ישלים את התוצאה. בשילוב עם רמקולים שקופים וניטרליים מאוד ללא ספק יהיה צורך ביותר דגש בשילוב הכבילה המתאימה ואף מומלץ לשדרג את המנורות.

מה שמביא אותי לומר כמה מילים על המנורות:

מנורות ההגברה המסופקות הן של אלקטרו הרמוניקס. ה-EL34 שלהם נהדרת. שדרוג ל-6CA7 שחורות של טרז'רז תביא את המגבר הזה לרמה אחרת לגמרי בכל המובנים בעלות קטנה. מומלץ מאוד!

בשילוב עם רמקול קרמי למשל, השדרוג הזה הוא בגדר חובה. בשילוב עם רמקולים "חמימים" אני סבור שהתוצאה תהיה קצת חמה מידי. אבל זה אני וזה עניין של טעם אישי.

מבחינת ביצועים בעוצמות ווליום שונות, עוצמה בינונית הוציאה את המיטב מהמגבר הזה. שם המגבר פשוט נעלם בתוך המוזיקה. וזה לא שהרגשתי בעיות כלשהן בעוצמות גבוהות או נמוכות. כלל לא. המגבר צריך חצי שעה להתעורר. אחרי שעה הוא בעניינים ואחרי שעתיים הוא במיטבו. סה"כ מדובר במגבר משולב שבנוי נהדר ועושה את העבודה. ברמת מחירו אפילו ארחיק ואומר שהוא נפלא.

למי שמחפש מגבר משולב בתקציב הזה אני ממליץ מאוד לנסות אותו.

מחיר: 23,000 ש"ח
יבואן: סבו אודיו

רכיבי המערכת
רמקולים:
Avantgarde Acoustics Duo G2

הגברה:
מונו בלוקים VTL MB-125

קדם מגבר:
AVM PA 5.2

מקורות:
נגן - Vincent CD-S6 MKII
אנלוג – Project RPM1.3
דאק: AVM Evolution DAC modul
פונו: Cambridge Audio 640P

כבלים:
רמקולים – Nordost Red Dawn + Purist Ferox
אינטרקונקטים – Acoustic Zen Matrix Reference + DIY silver
חשמל – Kubala Sosna Elation, Neotech 3001, Sine Coliseum, DIY silver

תשתית חשמל:
קו ייעודי, הארכה חיצונית, פאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold
מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.
דופלקסים (X2): Sine Nano

סטנד:

DIY מבוסס UPN + עץ במבו תלת שכבתי 38מ"מ X2
מערכת שיכוך אקטיבי ופסיבי מבוססת גולות קרמיות.

אקוסטיקה:
פנלים מרחפים SOLO HEXAGON 50mm

מעבר לתגובות בפורום