חברי הדרקון אליוט – ביקורת סרט

ליאור קורן
08-08-2016 00:45

הסרט חברי הדרקון אליוט מציג גרסה שקטה ומעט מהורהרת לסרט ההיתולי משנת 1977, זהו סיפור על בני אדם וטבע - שונה בקצבו משאר סרטי הילדים ההיפר אקטיביים.

מהסרט המקורי "חברי הדרקון אליוט" משנת 1977 יש לי זיכרון חיובי כצופה ילד, כלומר כשמזכירים את שמו, הוא עולה אצלי בזיכרון בקונוטציה חיובית, אבל לא הרבה מעבר לכך (לא זכרתי פרטים על העלילה והשחקנים). היום צפיתי בכמה קטעים ממנו ואכן מדובר בסרט חביב, עם עלילה מעט היתולית ושחקנים ששרים שירים בחלק מהסצינות.

את הסרט החדש, הלכתי לצפות כבר ביחד עם הילדה שלי וקיוויתי שהוא יהיה קצת שונה משלל סרטי האנימציה הממוחשבת העכשווים שמנסים לקנות את לב הילדים בכמה שיותר אפקטים, קצב ותעלולים על חשבון עלילה ומשהו קצת יותר עמוק (גם לילדים שלנו מגיע ללמוד משהו מסרטים ולא לצרוך אותם רק כבידור נטו).

הסרט נפתח בסצינה במכונית – ילדון חמוד נוסע ברכב עם הוריו ומקריא להם מתוך ספר. משהו לא נעים קורה להם, אבל ההתרחשות מוצגת במעין קצב איטי ושקט, אפילו מעט מנותק מהאסון. וזה למעשה מגדיר את אופי הסרט כולו, מעט איטי ושקט, מתמקד בכל פעולה ופעולה ומציג אותה בפרטי פרטים. מצד אחד, ברור לנו שמדובר בסוג של סיפור אגדה, אבל עם כמה וכמה אלמנטים ריאליסטים – כולל הצגת הטבע היפה ויחסו של האדם אליו. אנחנו רואים הרבה ירוק של יער, צילומי ערפילים, מלווים את הדמויות במהלך הליכה בין סבך העצים הגבוהים, עם לא מעט אפלוליות.

חברי הדרקון אליוט - ביקורת סרט
הסרט איטי יחסית במקצב שלו, עם צילומים יפים – כאשר ההתמקדות בפרטים מתבצעת דרך הרבה צילומי תקריב, אפילו הדיאלוגים קצת איטיים. הסרט קצת נוגה אפילו באווירה הכללית ובפסקול, מנסה לפרוט על הרגש בצורה עדינה ובמקום שירי מחזמר מהגרסה המקורית מתנגנים בפסקול כמה שירי רוק אמריקאי קלאסי, זה בהחלט שונה במקצב מרוב סרטי הילדים התזזיתיים שצפינו בהם בשנים האחרונות.

בסרט המקורי, הדרקון היה מצוייר כאנימציה מסורתית, בסרט החדש הוא נוצר כמובן באנימציה דיגיטלית שהולכת הפעם על הגבול שבין הצגת דרקון ריאליסטי יותר, אבל עדיין עם טאצ' "ילדותי" מרוכך, בעיקר בעובדה שמדובר בדרקון שעיר עם פרווה נעימה לרכיבה (ולא שיריון קשקשים נוקשה). דמות הדרקון היא אמנם דיגיטלית, אבל רוב הסרט "מרגיש" נקי וירוק "טבעי", עם ציוצי ציפורים ורחש רוח בין ענפי העצים.


צוות השחקנים עושה את עבודתו בצורה "מקצועית", רוברט רדפורד מופיע בתפקיד חביב, אפילו האיש הרע הוא לא רע אולטימטיבי ועדיין יודע לשמור על משפחתיות ויחסים בין אחים. הצופים נחשפים לנושאים כמו חוסר אמונה של מבוגרים בסיפורי ילדים וגם להפך - חוסר אמונת הבת בסיפורי אביה.

העלילה מתרחשת בצפון מערב ארה"ב, אבל, בפועל, צילומי הסרט נערכו בניו זילנד ורבות מסצינות היער צולמו ב- Rotorua. אז מה קיבלנו כאן? סרט שהוא יותר מהורהר ושקט, כמו גם פחות היתולי ו"משעשע" מהסרט המקורי משנת 1977, שלא לדבר על שירים אותם שרו השחקנים דאז. זהו סוג של אגדה מודרנית שאולי תתאים פחות לילדים היפר אקטיביים, אבל מציעה ניקיון אחרי מבול האפקטים של סרטי הקיץ האחרונים.

חברי הדרקון אליוט
PETE'S DRAGON
ארה"ב 2016
במאי: דיוויד לאורי
אורך הסרט: 102 דקות

מעבר לתגובות בפורום