משחקי חברה - ביקורת סרט

הסרט משחקי חובה מציג זוג צעירים שמשתתף במשחק רשת ומתמודד מול משימות המצולמות בטלפון הסלולרי, צפינו בהרכב שחקנים מוצלח שנאלץ להתמודד עם תסריט חלש.

"משחקי חובה", כך נקרא הסרט התורני על פחדים וחששות מהטכנולוגיות החדשות. זה התחיל הרבה לפני כן, אבל הזיכרון הקולקטיבי מחזיק ב-"1984" כרומן הכי מפחיד על השימוש בטכנולוגיות מתקדמות נגד האנושות בעיקר למטרת שליטה על בני אדם – על גופם ואף מחשבותיהם. לרוב, בסיס הטכנולוגיות נוצר ממניעים טהורים, כגון רצון לעזור לחברה, מיזם כלכלי יצרני ועוד, אבל בסופו של דבר, יותר מדי ההמצאות הופכות לכלי שליטה בידי אינטרסים כה גדולים עד שלעיתים אנחנו לא רואים מיהו אותו הגורם השולט. האם זהו האח הגדול האולטימטיבי ממנו חששנו כל כך? האם האח הגדול הוא אדם בודד, או קומץ של אנשים שמחליטים עבורנו מה טוב לפי האינטרסים שלהם?

בשנת 1993, לראשונה קיבלנו את האחת והיחידה: אנג'לינה ג'ולי בסרט "האקרים" - סרט נעורים שדיבר על אהבות מוקדמות וגם מעשי קונדס שנוצרו מתוך יכולת טכנולוגית הרסנית שהגיעה לידיים הלא נכונות. באותה התקופה הקדים את זמנו גם הסרט "הקומה ה-13", סרט על המצאת מציאות מדומה אשר הראה את האשליות וההבדלים בין העולם האמיתי מול העולם הוירטואלי. בנוסף, צפינו גם ב"מטריקס" ו-"אויב המדינה" שהראה כי כוח של האח הגדול יכול להיות ממשי ומפחיד עם שליטה מלאה על חייו של אזרח תמים. בשנת 2008, הסרט "לכודים ברשת" הראה מה קורה כאשר אינטליגנציה מלאכותית (עוד התפתחות טכנולוגית מפחידה - בטח אחרי שצפינו ב-"שליחות קטלנית") יכולה לעשות עם גישה לכל מכשיר סלולאר וכל מקור ידע בעולם. ג'ון מק'קליין אף קיבל פרק טכנולוגי ב-"מת לחיות 4.0", ובכלל הנושא הזה מקבל זמן מסך אשר עודד את הפחד (הבריא אולי) ובדרך גם יותר מהנה.


אז מה יש לנו בסרט "משחקי חובה"?

העלילה מספרת על משחק מחשב "אמת או חובה, רק בלי האמת" ברשת. חוקי המיזם מאפשרים להשתתף במשחק באופן פאסיבי כצופה או אקטיבי כשחקן. בכל פעם ששחקן מקבל אתגר ועומד בו, הוא זוכה בתגמול כלכלי ישירות לחשבון הבנק שלו. הגיבורה שלנו, היא בחורה העומדת לפני סיום לימודי התיכון ומעבר לקולג' ואין לה את האומץ לספר לאמה על רצונה לעזוב את הבית. היא בחורה שמפחדת להביא את קולה אך חברתה המוקצנת דוחפת אותה להשתתף במשחק רק כדי להוכיח לעצמה שאינה כזו מרובעת. אותה חברה חייה את חייה כאילו כל יום הוא היום האחרון. המיזם לוקח את הגיבורה להכיר שחקן אחר באותו משחק והצופים מחליטים לשלוח את שניהם יחד במשימות שונות מול מצלמות מכשירי הסלולר שלהם עד שהעניין עובר את הגבול והמשחק התמים הופך להיות מסוכן.


בביקורת הסרט הקודמת שפרסמתי, ציינתי עד כמה הסרט "מכסחות השדים" היה בינוני והמלצתי להמתין לצאתו לטלוויזיה וגם אז אולי לוותר. הפעם, אמליץ לכם כלל לא להתקרב לסרט הזה, אלא אם אתם בני 13 ורמת האינטליגנציה שלכם אינה עולה על הגיל הזה. הסרט איטי ומשעמם, עם הרכב שחקנים מצוין אך סיפור שלא מחזיק מים: מקומדיה רומנטית, הופך למשהו בסגנון סרטי ה-"מסור" ומסתיים בבנאליות רגילה של רוב סרטי הנעורים. זו היתה אחת הפעמים הבודדות בה הרגשתי שזמני נשרף לחינם ועל כן אני ממליץ לכל אחד שקורא את הביקורת ומתלבט אם ללכת לראות "מרי לו", או לאכול משהו ג'אנקי או סתם לריב עם שוטר – כל אלו עדיפים מאשר לראות את הסרט הזה כי גם צופים בני 13 יראו עד כמה הוא חלש, משעמם ובכלל לא מחייב המציאות.

ציון שלי: 0.2
מקווה שהצלחתי להציל כמה נשמות..

משחקי חובה
NERVE
ארה"ב 2016
 
במאי: הנרי ג'וסט, אריאל שולמן
שחקנים:
דייב פרנקו - איאן
אמה רוברטס - וי
ג'ולייט לואיס – אמא של וי
אורך הסרט: 96 דקות