אנגרי בירדס – ביקורת סרט

אחרי שנמכר בלמעלה מ-2 מיליארד עותקים, המשחק "אנגרי בירדס", מקבל סרט באורך מלא! מדוע זה קרה ואיך זה יצא? ובעיקר למה הסרט הזה אינו מיועד לילדים.

בשנת 2009, החברה הפינית Rovio Entertainment, משיקה משחק למערכת ההפעלה ios (אייפון, למי שלא הבין). בזמנו היה זה מכשיר מגניב, אשר במשך שלושה דורות היה להיט ענק (אני מדבר על משחק טלפון, כן!?!) והדבר העניק יתרון ענק לאייפון בזכות העובדה שהמשחק הזה לא היה קיים עבור מכשירים אחרים. עם הזמן, המשחק הותאם גם למערכות ההפעלה של אנדרואיד וגם עבור ווינדוז, אבל בתקופה של בלעדיות על האייפונים הראשונים החברה יצרה את המוניטין שלה ובעיקר מכירות, שבסופו של דבר עברו את סף שני מיליארד העותקים. כמובן שעם ההצלחה הזאת מגיע סל הטבות: הכנסות, ידוענות, סרט באורך מלא ועוד. אז זה לקח כמה שנים, אבל הנה הוא הגיע: הלהיט של הקיץ: "אנגרי בירדס – הסרט". מקווה שלא יתרגמו את זה כ"ציפורים עצבניות" או "מהיר וציפורי"...

אז מה בסרט? למי שלא שיחק במשחק, העלילה מתרחשת על אי בלב ים, בו ישנן ציפורים שלא עפות ומתגוררות בגן עדן פרטי שבו עושי הצרות היחידים הם "מופרעים מקומיים" ובעיקר מחפשים כאן את השקט הפרטי. לתוך האידיליה הזאת מגיעה (באופן דומה למדי לקולומבוס) ספינה (סב"ם - ספינה לא מזוהה) וממנה יוצא מלך חזירי ששט לבדו בים הגדול. בעצם, אולי לא ממש לבד - יש לו עוזר וגם בני דודים שמתחבאים, בהמשך עוד ספינה תעגון. גיבורינו רד (זה לא הבחור מ-"הל בוי"?) ציפור מנודה חברתית שחיה הרחק מהחברה, מתריע כי משהו מוזר קורה עם החזירים הללו ואולי כדאי לשאול שאלות. אבל החברה הציפורית בטוחה בעצמה ובמגן העיטי והמיתי שלה ומתעלמת מהאזהרות. בהמשך, כאשר מסתבר כי החזירים גנבו את ביצי הציפורים, היחיד שהם מחליטים לפנות אליו זה אותו רד המנודה ששום ציפור לא הקשיבה לו קודם כן.


עכשיו, חייבים להחזיר את הביצים באמצעים הטכנולוגיים אשר הגיעו עם החזירים וזה הרגע בו המלחמה (אותה האצבעות שלכם מכירים מהמשחק) יוצאת אל המסך הגדול ובאמת בגדול! אם ניתן לתאר את הסרט הזה במשפט אחד, זה יהיה: "זה סרט על משפחה, אבל לא למשפחה". על קו בין הסרטים "שרק" ל-"סאות' פארק", הסרט ברפלקסיביות מרובה מציין וצוחק על הרבה מאוד סרטים: ג'וני דפ ב-"פחד ותיעוב בלאס וגאס", "ניצוצות" ובשורה התחתונה, מצליח בשעה וחצי לענג ולשעשע את הצופים.

אין ספק כי התרבות המערבית היא זו שתפשה תאוצה. השיח התרבותי העכשווי רווי מקורות תרבותיים עיקריים שהגיעו מהמאה ה-20 ובקולנוע תמיד חוזרים אליהם. אבל, לעיתים מרגיש כאילו היצירה היחידה שיש היום היא הרכבת פאזל שנוצר מהחומרים הישנים ותו לא. אל תבינו לא נכון, הסרט הזה היה מגניב: משעשע, לא משעמם ואפילו מעניין, אבל נראה שהמגמה (לפחות בהוליווד) היא למחזר את עצמה, אפילו ברמת השחזורים.



כמה משחקי מחשב הצליחו בגדול במעבר למסך הגדול? בין הראשונים היו סופר מריו, דום, נסיך מצריים ולעומתם הפחות מוצלחים כמו איון פלוקס, היטמן, אולטרה ויולט. האם היצירה הופכת להיות לפחות מעניינת ועוסקת יותר בצבירת הכנסות ולא בתוכן עצמו, היצירה? העימות הזה תמיד היה קיים, אבל נדמה כי הצד הכלכלי מנצח כיום ובגדול.

אל תתנו לי להרוס לכם את ההנאה שבסרט הזה, אל תיקחו ילדים מתחת לגיל 24 לצפות בו, כי הסרט אלים ולא בטוח שיבינו חלקים רבים מהפואנטה. תשתדלו לזכור, שגם אתם בתור ציפורים חופשיות רשאים לבחור את הבחירות שלכם אבל זה לא מבטיח כי אחרים יאהבו אותן.

אנגרי בירדס הסרט
The Angry Birds Movie

במאי: פרגל ריילי וקליי קייטיס
קולות: ג'ייסון סודיקיס, ג'וש גאד, מאיה רודולף, ביל היידר ופיטר דינקלג'.
אורך הסרט: 95 דקות
ארה"ב 2016