גרימסבי עם סשה ברון כהן - ביקורת סרט

הסרט גרימסבי לוקח את הז'אנר של סרטי מרגלים ומקצין אותו כפי שרק סשה ברון כהן יודע לעשות. ההומור המוקצן והבדיחות המטורפות גרמו לנו להחזיק את הבטן מרוב צחוק.

אין לי מילים להתחיל לכתוב את הביקורת הזאת! מצד אחד זהו בהחלט אחד הסרטים המטומטמים יותר בהם צפיתי בחיי (בחרתי שלא לצפות בעבר בסרטים של סשה ברון כמו "המופע של עלי ג'י", "בוראט", "ברונו" וגם לא "הדיקטטור"), אך מצד שני אני לא חושב שצחקתי ככה כבר עשור. סשה ברון כהן, שיווק את עצמו בתור איש בדחן, שטותניק, עם דמויות צבעוניות שאינן דואגות לכלום לפרט לאינטרסים האישיים שלהן וגם זה בצורה מגוחכת עד כדי לא יאומן. ובכן, גם בסרטו החדש: "גרימסבי", זה לא משתנה - אז מה בכל זאת כן?

לכל האוהדים השרופים, ולכל המעריצים הנלהבים - היזהרו: ספוילרים לפניכם - והם ממש קרועים.

אני שוב חוזר ואומר: בקולנוע, קשה להפתיע אותנו כיום עם סיפור חדש ומקורי, אפילו קשה להפתיע אותנו עם בדיחות כי באמת כבר ראינו הכל. במקום זה, הטכנולוגיה יותר ויותר נכנסת לעולם הקולנוע וזה מתבטא בעיקר בסרטים של המרגלים עם צילום בזוויות חדשות, שימוש במצלמות רחף, שימוש באנימציית CGI שלא ניתן לזהות בעין בלתי מזוינת או באפקטים כל כך מרובים עד שאנחנו בקושי מצליחים לעקוב אחריהם. גם גרימסבי הוא סרט מרגלים וכאן את סצנות האקשן של הסוכן סבסטיאן אנחנו רואים מזווית ראייה של גוף ראשון (כמו במשחק מחשב) עם אפקטים שונים של שכבות מידע - מגניב בהחלט.

הסרט מספר על נובי, מובטל בן שלושים לחייו עם לא פחות מ- 11 ילדים וחברה מאוד שמנה. הוא מתפרנס על חשבון המדינה ולפני 28 שנים, אחיו נעלם, משאלתו היא למצוא אותו. העובדה שזהו סרט קומדיה עם סשה כהן, אומרת שגם כמה סצנות של דרמה לא מצליחות להכניס אותנו למצב של התכרבלות. נובי מקבל מידע שאחיו (סוכן MI-6 – עובדה שאינה מודעת לנובי כמובן) יהיה באירוע יוקרתי בלונדון. המפגש בין שניהם יוצר אסון מהלך והסוכן מואשם במקרה רצח אותו הוא למעשה ניסה למנוע ונאלץ לברוח ולהתחבא מהארגון שלו עצמו כאשר אחיו "הטיפש" רק רוצה לחבק אותו ולספר כמה התגעגע אליו. מכאן, הם ינסו להבין מי רודף אותם, מי הפליל אותם - ולמה.


כל הסרט הזה יכול להישמע כמו עוד אחד מסרטים רבים שכבר ראינו: "ג'יימס בונד" כמובן, או כל סרט מרגלים אחר, כמו "קינגסמן: השירות החשאי". אבל הקומיקאי סשה כהן הפך את הסרט למעשה אורגיה אחד גדול, בין אם זה מציצת ביצים לא מורשית ע"י ישו בין האחים, אורגיה של פילים או אהבה בלתי נשלטת לנשים גדולות, מאוד! אני יכול להגיד שלא צחקתי ככה די הרבה זמן, כל האולם רעד מצחוק בלתי נשלט בין סצנה לסצנה. הבטן כאבה מרוב הצחוק וברגע מסוים אף חששתי שאני הולך להקיא – מה שלא התרחש לשמחתי.

לפני כשבועיים כתבתי ביקורת לסרט "דדפול", אשר היה רווי באינטרטקסט של סרטים רבים, דילג בין המון יצירות קולנועיות וזה היה נראה כמשהו מאולץ בכוח, סצינות כמו ירי דם עם איידס לתוך הפה של הארי פוטר דם וגם לדונלד טראמפ. הסרט  "גרימסבי" היה גס הרבה יותר, עם ילדים שעישנו כל דבר שרק ניתן לעשן, הרביצו בכל צורה שרק ניתן להרביץ, השתמשו בסמים, קיימו מין עם כל יצור שרק ניתן לדמיין (הסרט מתחיל מסצנת סקס, בחנות מזרנים - הרי חייבים לבדוק את המזרן קודם) ועדיין הרגיש הרבה יותר זורם מדדפול.


אגב אם כבר ציינתי את "קינגסמן", גם כאן דמות הנבל (בעצם, נבלה - פנלופה קרוז), היא בעלת חזון של שלום עולמי, והדרך לשם, עוברת דרך הרג של אלו המיותרים בחברה, כמו הגיבור, נצלן המערכת שרק מתרבה ואינו עושה דבר לצורך קידום העולם אלא מתמקד רק במציצת הכספים מאלו שיש להם - אז למה לא להרוג אותם? כנראה שזה הטרנד החדש: נבל שרוצה להשמיד את העולם במטרה להצילו מבני אדם שהולכים להשמיד את העולם! ומה מוסר ההשכל של סשה ברון כהן? משפחה - אין כמוה ועל אף החסרונות שלה, תמיד תעמוד לצדך.

ומה בקשר לעניין היהודי ישראלי? גם פה יש ילד ישראלי - בן לאימא יהודייה ואב ערבי שיש לו איידס והוא צריך את העולם שיעזור לו, שישמע אותו, שיתרום לו, ובסופו של דבר גם הילד אומר: "שיזדיינו היהודים, שיזדיינו הערבים, נמאס לי מכולם".

הסרט במדד שלי 8.2: לכו לראות והחזיקו את הבטן.

גרימסבי - GRIMSBY
ארה"ב 2016
אורך: 82 דקות
בימוי: לואיס לטריר
שחקנים:
סשה ברון כהן – נובי גרימסבי
מארק סטרונג – סבסטיאן גרימסבי
פנלופה קרוז - רונדה
איילה פישר – ג'ודי