ברוקלין – על הגירה וגעגועים, ביקורת סרט

"ברוקלין" הוא לכאורה סרט שעוסק בענייני נשים, עם דגש על רגשות ותחושות, אבל המבקר שלנו צפה, נהנה והתחבר מאוד לנושא ומקצב הסרט, בהחלט הפתעה נעימה.

ההגעה אל הסרט "ברוקלין" לוותה בהרגשה של הליכה לסרט של בנות אשר שם דגש על תחושות ורגשות עזים. קריאה מוקדמת על הסרט המחישה עלילה המבוססת על רגשות, אהבה וגעגוע - בעצם כל דבר שבחורה תאהב. הבעיה היא שאינני בחורה אבל בסופו של דבר זה אכן מה שהיה בסרט ואני עוד נהניתי ממנו! אז כיצד זה קרה?...

על הגירה (זהירות, ספויילר לפניך)

לי זה קרה אי שם בשנת 1995, כאשר משפחתי היגרה (ליתר דיוק "עשינו עלייה" לארץ ישראל), עזבנו את המולדת (אוקראינה) וחלק ממשפחתי עלה יחד איתי ארצה. התחושה הזאת עבורי דאז לפני גיל 12, גרמה למועקה ובתקופה הראשונה החיבור למקום החדש היה רעוע. שלא כמו גיבורת הסרט, אשר בתחילת שנות ה-50 עוזבת את אירלנד בעזרת אחותה הגדולה. בהיותה בגיל טיפש עשרה, נשלחה לחפש עתיד טוב יותר ממה שהציעה השכונה הישנה בעיירה נידחת.

תהליך ההתאקלמות, התבגרות, לבד בתוך ארץ חדשה ותמיכה מועטה אך עם המון רצון לשרוד טוב יותר מלווים את גיבורת הסרט אשר מתקדמת לעבר המטרות שלה. מבחינתי נושא ההגירה, הנתק מהידוע הבטוח, רלוונטי לחלק גדול מעם ישראל אשר עלה ממדינות אחרות לפני דור או שניים. הגיבורה שלנו - אייליש מוצאת חיים ואפילו בן זוג שאתו חולמת לבנות בית ומשפחה, אך אחותה שנשארה עם אימם, מתה. אייליש חוזרת לאירלנד לאחר שנישאת בסתר לבחיר ליבה, למטרת טיפול באמא, ביחד עם הכיסופים, אהבת אחיות וביקור בקבר.


על אף המצב הקשה בעקבות מות אחותה, דווקא עכשיו נראה שהחיים באירלנד מצאו לה מקום. מברווזון מכוער ובלתי מושך, היא הפכה לאטרקציה בעיני בחורים, גם משרתה (עבודתה) של אחותה מותאמת לה, אימה שלה מרוצה מחזרתה ונראה שכבר אין לה סיבה לחזור למה שלפני רגע היה חלום שהתגשם.

בקיץ האחרון, גם אני ביקרתי לראשונה באירלנד. המראות בסרט לא היו שונים ממה שראיתי במציאות: טבע ירוק, גדול וריק, אנשים מנומסים, תרבות של רוגע וסובלנות ושום זכר לציניות בת ימינו. נראה כאילו דבר לא השתנה שם שנים רבות והאדם נשאר מחובר לטבע.

הבה נדבר קצת קולנועית: הסרט יצא אי שם בסוף 2015, ומאז מועמד לשלושה פרסי אוסקר. הצילום של הסרט, מאופיין בשוטים מיוצבים, ארוכים, סובלניים שבאים לספר סיפור ולא להראות רק תיאור מצב. תנועה מאופקת ומחושבת להפליא, יוצרת סרט איטי ועדין. הבימאי ג'ון קרואלי מצליח לספר עוד סיפור המבוסס על מקרה אמיתי (שאינו באמת ייחודי או חריג) בצורה כה מרגשת ונוגעת ללב עד שנשאלת השאלה למה זה לא נעשה עד כה!?!


שמתי לב כי בזמן האחרון קיימת מגמה של סרטים המבוססים על מקרה אמיתי, בו הגיבור אינו נלחם בכוחות על, אלא במציאות המכה בו - ואכן גם הסרט הזה לא מציג דמויות המחפשות לפגוע בגיבורה שלנו ובקושי יש דמות אנטי חברתית. האם זה מייצר קולנוע חדש? יכול להיות שזה משהו זמני ואולי לא וכולנו נתגעגע למילותיו של היצ'קוק: "אם יש לכם אנטי גיבור טוב, מובטח לכם סרט מצוין".

אז מה היה לנו כאן? סרט שלא ארוך מדי, המדבר על נושא קרוב לליבי ולבבות רבים בכל העולם (רלוונטי במיוחד עם גלי ההגירה המוסלמית באירופה למשל). סרט מרגש, מעניין, ונראה ויזואלית עדין ונוגע - מה שמביא אותו ל- 7.9 בניקוד שלי.

ומה החליטה בסופו של דבר גיבורת הסרט, לחזור או להישאר..?!? לכו ותצפו בקולנוע.

ברוקלין - BROOKLYN
ארה"ב 2015
 
בימוי: ג'ון קראולי

שחקנים:
סירשה רונאן - אייליש
דונל גליסון – ג'ים פארל
אמורי כהן - טוני פיורלו
 
אורך הסרט: 113 דקות