״קריד״ - על אגרוף ואהבה, ביקורת סרט

אייל בורס
02-01-2016 16:30

סילבסטר סטאלון חוזר לסרט שביעי בסדרת רוקי, הפעם הוא מאמן את בנו של יריבו וחברו הטוב - אפולו קריד אשר מתמודד עם חיים ומציאות לא קלה. האם סטאלון יצליח לשכנע אותנו במשחק שלו? ביקורת סרט.

לא צריך להיות מומחה לסרטי "רוקי" כדי להתרגש מהסרט "קריד" באותה מידה בה צופים התרגשו מהסרט "רוקי" לפני ארבעים שנה. טוב לראות שלא רק סרט עתיר תקציב כמו "מלחמת הכוכבים" שרד שבעה סיבובים מאותה תקופה, אלא גם סרט שעלה כעשירית ממנו ואשר נכתב על ידי תסריטאי אלמוני בשם סילבסטר סטאלון.

כותרת הסרט עשויה לגרום לנו להניח שמדובר במתאגרף אחר – אדוניס קריד (מייקל בי. ג'ורדן), אך בפועל הסרט הוא לא פחות על רוקי עצמו. למעשה, הרבה אלמנטים בתסריט של "קריד" מזכירים את התסריט של "רוקי" המקורי משנת 1976. גם ב"קריד" מקבל הצופה את המתאגרף הצנוע, את המנטור המזדקן ואת האישה שתומכת. אפילו מופיע שוב המתאגרף המפורסם שמעניק לגיבור את הזדמנות חייו. העלילה של "קריד" מעט צפויה, אך זה לא גורע מעוצמתו הרגשית. יש בסרט כמות שווה של רגעים שקטים, מצחיקים ומרגשים וכולם זוכים לטיפול מיומן משני צידי המצלמה.

קריד - סילבסטר סטאלון
"קריד" נפתח עם עברו של אדוניס כיתום צעיר במוסד לעבריינים צעירים שזוכה לביקור מצד אלמנתו של אפולו קריד, מאריאן (פליסיה ראשאד הזכורה מ"ממשפחת קוסבי"). מאריאן מאמצת את הבחור הצעיר - תוצר של רומן שניהל אפולו טרם מותו בזירה. למרות שמאריאן מגדלת אותו כבנה, אדוניס לא מצליח להשתחרר מהטינה אותה הוא רוחש למתאגרף המפורסם שאותו מעולם לא הכיר או פגש. ואולם בסתר הוא עוסק בענף הספורט של אביו ומחליט בשלב מסוים לנסוע לפילדלפיה כדי לחפש את יריבו לשעבר וחברו הטוב של אביו, רוקי בלבואה (סילבסטר סטאלון).

אדוניס מנסה לשכנע את רוקי שיאמן אותו, אך האחרון מרגיש שעבר זמנו, גם אם מדובר בבנו של אפולו שקורא לו בשם חיבה "אנק" (קיצור ל"דוד" באנגלית). אולם כצפוי, רוקי בסופו של דבר נכנע ללחציו של אדוניס והם זוכים להצעה להשתתף בקרב נגד האלוף מילברפול ריקי "היפה" קונלאן (טוני בלואו). במקביל, אדוניס מחזר אחר שכנתו ביאנקה (טסה תומפסון), זמרת ומלחינה כבדת-שמיעה. בדומה לאהובתו של רוקי אדריאן, ביאנקה יודעת לעמוד על שלה מול גיבור הסרט באותה מידה שהיא מסורה לו בסופו של דבר. הן ב"רוקי" והן ב"קריד", סיפור האהבה מוסיף עוצמה ורגש לסרט וייתכן שבלעדיו "רוקי" לא היה זוכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר והופך לקלאסיקה.


"קריד" מזכיר לנו שסדרת סרטי רוקי מדברת בסופו של דבר על האופן בו הפסד ואבדן משפיעים על חיינו ואיך ניתן לצמוח מתוכם. בנאום מרגש ואמין, רוקי מסביר לקריד מה היו ההשלכות של הפסדיו, הן המקצועיים והן האישיים, ועד כמה הוא בודד בצל מותם של כל אלה שאהב. בסצנה זו וזו שקודמת לה שבה רוקי מקבל חדשות רעות מאד, תגובותיו המעודנות ומחוותיו הפשוטות של סטלון מוכיחים שהוא יכול להיות שחקן נפלא ואולי אף לזכות באוסקר על כך.

"קריד" מאפשר לנו להיפרד מגיבור ישן ובמקביל לטפח גיבור חדש, וג'ורדן מגלם אותו מצוין. השחקן ממחיש את הבלבול שצעירים רבים חשים בעת שזהותם מתחשלת. הוא אפילו זוכה כאן לגרסה משלו לסצנת הריצה המנצחת של רוקי במדרגות מוזיאון פילדלפיה, כשהיא מופיעה כאן מחדש כריצת רחוב מוקפת אופנוענים - "נוקאאוט" לצופה שמרגיש רצון לעמוד לרגע באולם ולשאוג יחד עם הדמויות. סרט מרגש!

מעבר לתגובות בפורום