רמקולים בריטיים במבחן - Stirling SB-88

נמר פגש שוב רמקולים אנגלים קלאסיים של Stirling Broadcast, הפעם אלו הם SB-88: רמקולים מדפיים / מוניטורים שמצליחים להפתיע את הבוחן במגוון סוגי מוזיקה ואופי כללי. ביקורת רמקולים.

את האח הגדול שלהם בחנתי לפני כמה חודשים. המסקנות היו די ברורות. רמקול נעים, בנוי נהדר, בעיצוב רטרו (מה שאני פחות אוהב) אך לא כזה שאפשר לכנות אותו שקוף, רזולטיבי ומפורט למדי. כמעט בכל הפרמטרים הללו הוא קיבל ציון טוב עד טוב מאוד. שום דבר לא היה מצוין מעבר לעובדה שהאיזון הטונאלי שלו מאפשר להאזין בכל עוצמה, לכל סוג מוסיקה והוא לעולם לא יעייף או יציק.

בחרתי ממש להעתיק ולהדביק את הפתיח שלי מהביקורת על אחיו הגדול של שנבחן היום. הפתיח עדיין רלוונטי כהתייחסות ראשונית כללית וגם השאלה ששאלתי בפעם הקודמת נכונה בהחלט גם למקרה הזה, אלא שהתשובה תהיה אחרת הפעם, על כך בהמשך הכתבה.

יש איזו הילה מסביב לרמקולים של פעם, משהו המחמם לנו את הלב. יש משהו בעיצוב הפשוט הזה, הלא מתיימר, שגורם לנו לרצות ולשמוע אותם יותר עם תחושה של געגוע. האם רמקול עכשווי בעיצוב רטרו מחזיר אותנו אחורה (לטוב ולרע) גם באיכות הצליל? זו שאלה שבהחלט העסיקה אותי במהלך סקירת הרמקולים של סטירלנג. Stirling Broadcast החלה דרכה כמעבדה לתיקון רמקולים אולפניים, מכירה של רמקולים לאולפנים ותחנות שידור. עם השנים - לאחר שיצרנית הרמקולים האנגלית המוערכת רוג׳רס סגרה את שעריה, רכשה סטרלינג את מלאי המוצרים והחלפים ממנה והחלה בבניית המותג סטרלינג. זה התחיל עם דגם אחד ולאחר מכן פותחו דגמים נוספים בניהם יחידת סאב, רמקולים מוניטורים ורצפתיים. עד היום, סטרלינג מייצרת את מוצריה בסטנדרטים של ה-BBC ברישיון רשמי מטעמם.
 
אז אני מכיר היטב את היצרנית הזו‫.‬ מכיר היטב ממוצר אחד שהיה מצוין מבחינת הצליל ופחות מבחינת הביצועים‫.‬ אני גם ממש הולך להסביר לכם למה אני מוכן לכתוב דבר והיפוכו באותו משפט‫.‬

חובבי האודיו בחלקם מחפשים מה נעים יותר מאשר מה באמת טוב‫.‬ ונעים‫,‬ לחלק מהחובבים הוא הכי טוב‫.‬ עבורי הביצועים הם הקובעים‫.‬ ומכיוון שהאח הגדול היה נעים מאוד אבל הביצועים היו לא משהו‫, ויש קהל רחב לצליל צבוע ומתובל‫,‬ בחרתי לכתוב דבר והיפוכו באותו משפט‫.‬ נכון‫,‬ זה לא אחראי ולא ממש נכון להודות בכך‫,‬ אבל המציאות‫,‬ כפי שהיא‫,‬ מחייבת ועוד איך‫.‬



Stirling Broadcast SB-88 במבחן

אני פותח את המבחן עם מוסיקה קלאסית. כרגיל אני משתמש ביצירה המדהימה ״מדריך לתזמורת לבני הנעורים״ מאת בריטן.
כבר מהצליל הראשון אני מגלה "סימני נפט מבטיחים". להבדיל מאחיו הגדול הרמקול הזה מציג כמה דברים שמאוד חשובים לי במוסיקה: דיוק, הפרדה, ניטרליות ודינמיות מאוד מרשימים, במיוחד ביחס למימדיו הצנועים. הפתיח של היצירה הוא בעצם קטע הנושא. כל התזמורת יחדיו מנגנת את ה״פזמון״ והצליל כאן מעולה. ניתן להפריד את הכלים בקלות. כינורות וויולות בפרופורציות טובות מאוד בניהם. אני מוצא שהרמקול מפורט וטבעי. במיקוד כלים הרמקול מציג לי חליל פיקולו ״נכון״ ומשכנע, כלי הקשה עם גוף, טרנזיינטים מרשימים. אחד הדברים המפתיעים כאן הוא שלמרות הלוק המאוד קופסתי, הרמקול אינו כזה כלל וכלל. להיפך, התיבה מאוד קשיחה בהתמודדות שלה עם הצליל. כלומר, היא כמעט ולא מנגנת בעצמה. למה כמעט? משום שהיא עדיין שם, אבל באופן נכון. אינה מנפחת אך מתבלת קמעה. התוצאה מאוד מיוחדת - עוטפת. התמונה טובה, הפוקוס טעון שיפור קל אך הבמה הולוגרפית ומרשימה.

למרות שההעדפה האישית שלי היא רמקול נטרלי לחלוטין – שקוף, כזה שלא מתבל ולא צובע, אך לעיתים קצת תיבול וקצת צבע, כשהם במידה הנכונה, יכולים בהחלט לרצות אותי. אני מכיר כמה וכמה רמקולים כאלה, אך הם גדולים משמעותית ויקרים מהסטירלינג הנבחר. בכל מה שקשור לתיבול ישנם יחסי גומלין מאוד עדינים בין התערבות של הרמקול עצמו בצליל לבין רצח מוחלט של התוצאה. כאשר מפרים את האיזון הזה, מקבלים תוצאה שניתן לקבל בקלות מרמקולים זולים ומעורפלים. כאן זה לא מתרחש, אני מקבל את זה באופן נכון, מאוזן שמסדר לי יחס נכון בין צבע לנטרליות וטבעיות, בין חמימות ונפח לנטרליות ודיוק. זה לא מושלם, אך מאוד קרוב לאיזון הנכון בניהם.


אז איך הוא במוזיקת רוק?
מוניטורים ברוב המוחלט של המקרים לא מסוגלים לנגן רוק כבד. חלקם יכולים לעשות זאת אולי באופן מרשים ביחס לממדים שלהם, לגודל היחידות ולעובדה שת׳כלס, הם לא ממש מיועדים לעשות את זה. ישאלו אותי מדוע מוסיקה קלאסית סימפונית, שמבוצעת על ידי עשרות נגנים, עם קריאשנדו שיכול לסדוק קתדרלה, כן ניתן להאזין עם מוניטורים ומוסיקת רוק, שהיא פחות מורכבת, קשה יותר. אסביר. זה לא רק העניין של מה שומעים כי אם איך שומעים. מוזיקת רוק כבד שומעים בווליום גבוה. טרם יצא לי לשמוע מוסיקת רוק מהגזרה הזו בעוצמה של ״שקט הילדים ישנים״ אך מוסיקה תזמורתית כן. ולכן, מכיוון שגם חובבי הרוק הזה מעדיפים לשמוע בעוצמה גבוהה מהממוצע, על הרמקול עומדת משימה לא קלה - להצליח לעשות את זה בעוצמה הנדרשת. זו אחת הסיבות בגללן מוניטורים מאוד מתקשים לעשות זאת. ולכן, המוניטור הזה, מפתיע ככל שיהיה, מסוגל לנגן בקול רם אך אינו מצליח לעשות זאת כמו המוניטור של הפוקאל מסדרת אוטופיה למשל. הוא גם מתקשה לעשות זאת כמו הסונוס פאבר אקסטרימה הישן. אבל בעוצמה שפויה יותר, רק טיפל׳ה פחות ווליום, הוא מציג תוצאה ראויה בהחלט. הבס מעולה, אינו בא על חשבון מיד וגבוהים. גיטרה חשמלית נשמעת נהדר. מלאה, מאוזנת ואנרגטית באופן מפתיע. קול השירה מבעד לכלים נשמע טוב מאוד. לא מושלם אך רק בריכוז תגלו את זה. מצאתי שהוא ימלא חלל בינוני של 4 על 4 מטרים ממוצעים ברוב הסלונים בדירות הנפוצות. כל ס״מ פחות מהמימדים הללו יגדיל את היכולות של הרמקול למלא את החלל. בגדול, התוצאה טובה מאוד אך לא תתאים לחובבי הז׳אנר בלבד.


קולות אדם

ואם בשירה עסקינן אז יש לי בשורות מעולות לסטירלינג. הרמקול הזה יודע לשחזר קולות אדם באופן יוצא מגדר הרגיל. קולה של קירקבי בשלל תקליטורים ותקליטים ששמעתי היה נשמע חלומי. נכון, מדויק, מלא פרטים ודינמיקה. כלי התקופה מאחור נשמעו מעולה בכל התקליטים. מצאתי כאן תוצאה מענגת ביותר. גם בקולות זמרים כמו פיטר שרייר בשלל אלבומים שאני מחזיק נשמע מעולה. הרמקול מצליח להציג נוכחות אנושית משכנעת, נעלם בחלל, מעמיד את הזמר במרכז בפוקוס מופתי ומצליח לספר לי היכן הזמר שר בזכות היכולת שלו להציג אמביאנס מרשים. התלת מימדיות והיכולת להעלם הופכים את הרמקול הזה לקינג בכל מה שקשור לשחזור קולות אדם. וזה בהחלט חשוב מאוד עבורי.

בנימה אישית
חבר לתחביב ציין בפני כי לשדעתו זה הזוי לחבר ציוד וכבילה בשווי מאות אלפי שקלים לרמקול ״זול״. הרי ברור שכל רמקול ישמע מעולה דרך ציוד וכבלים כאלה. זו הדעה הרווחת כמובן, אך מה לעשות, במציאות היא פשוט לא נכונה. ככל שהאלקטרוניקה טובה ואיכותית יותר כך היא מעמיסה על הרמקול אתגרים רבים יותר. שנית, וזה אולי החלק החשוב ביותר, מה שווה הבדיקה הזו, אם האלקטרוניקה שלי תכשל בשיחזור מוזיקה קלאסית סימפונית או מוזיקה מורכבת בכלל. אבל, כאשר אותו חבר האזין לרמקולים האלו אצלי, עם האלקטרוניקה שלי, התעקשתי להדגים לו כמה חשוב להוציא מרמקול את המקסימום. חיברתי אותו לרסיבר הקולנוע הביתי - אחד מכובד ואיכותי יחסית. כזה שנשמע טוב יחסית בשחזור מוזיקה ביחס למתחריו. אני מדבר על המרנץ 6007. ההבדלים היו גדולים מאוד. פתאום כמה דברים שהרמקולים עשו על האלקטרוניקה שלי נכשלו עם הרסיבר הזה. נכון, אם לא היינו שומעים את הרמקולים הללו על האלקטרוניקה הראשית קודם, יש סיכוי שאפילו היינו מתפעלים מהתוצאה דרך הרסיבר. לאחר מכן לקחתי מגבר סטריאו איכותי של קמברידג׳ אודיו שנמצא אצלי לכתבה. לפתע התוצאה השתפרה פלאים. בשילוב עם מגבר סטריאו יעודי הרמקולים נשמעים כבר יותר קרוב למה שאני מצפה מרמקול במחיר הזה. האלקטרוניקה האישית שלי, לקחה את הרמקולים לקצה. וזו בדיוק הסיבה שהאלקטרוניקה חשובה כל כך. היא לקחה את הרמקולים לקצה לטוב ולרע. כמו שהצלחתי לסחוט מהם עוד פרטים ועוד רזולוציה, הצלחתי גם לשמוע את החסרונות שלהם. והחסרונות הללו, כמו היתרונות, לא נחשפו כמו בחיבור מגבר סלחן יותר.

סיכום

זו היתה הפתעה גדולה ונעימה. אני לא אוהב להוציא ביקורות שאינן מחמיאות למוצרים. אבל מה לעשות, אני חייב לשקף גם מה שמוצר אינו מסוגל לעשות וזה בדיוק מה שקרה לי עם האח הבכיר של הרמקול הנסקר. אבל, הפעם מצאתי כי מדובר ברמקול מעולה, רמקול אחר. ההבדל בין הרמקול הזה לאחיו הגדול הוא אדיר. התחושה היתה כאילו יצרנית אחרת יצרה אותו. הבסיס דומה, גם חתימת הצליל דומה, אבל היכולות אחרות. ה- SB-88 מפורט להפליא, פחות קופסתי ומציע אופי מדויק ומהיר משמעותית. הוא מצליח לנגן יצירות מורכבות יותר, מאתגרות יותר ולהציג ביצועים טובים משמעותית. מאידך, הבס שלו מן הסתם פחות חזק, הוא איננו מסוגל למלא סלון גדול כפי שהגדול יצליח. אבל אם בביצועים עסקינן, הקטן הזה טוב ממנו בכל פרמטר. אז דיוק יש, מהירות יש ואפשר לסמן ״וי״ גם על היכולת שלו לחשוף פרטים. מבחינה דינמית הייתי רוצה לקבל קצת יותר פרטים בעת שמופיעים קטעים מורכבים ומאתגרים ולא כמו שקרה, שהפרטים וההפרדה הלכו קצת אחורה לטובת עוצמה ואנרגיה גולמית. עם זאת, מפתיע מאוד שלמרות שהרמקול התקשה בשחזור חלק מהפרטים בקטעי מוזיקה מורכבים במיוחד, הוא עדיין שמר על איזון טונאלי מושלם. זו תכונה שנדיר למצוא אותה ברמקולים מדפיים שעלולים לקרוס בקול צעקה – מה שממש לא קרה כאן.

Stirling Broadcast SB-88
מחיר: 19,900 ש"ח
אחריות ושירות: קודו אודיו