על חבל דק – ביקורת סרט

על חבל דק לוקח אותנו גבוה להליכה בין מגדלי התאומים בניו יורק - תוכנית מטורפת של איש בעל חלומות - פיליפ פטי. את הסרט רוקח רוברט זמקיס שביים חלק מלהיטי הענק של הוליווד, האם גם כאן הוא מצליח?

"על חבל דק" מגיע מאחד הבימאים הגדולים של המאה ה- 20, רוברט זמקיס שניצב באותה שורה של ג'יימס קמרון, סטיבן שפילברג ומרטין סקורסזה (לדעתי, הוא דומה בסגנונו לאחרון). לפני שנכנס אל תוך הסרט, הבא נבין עם מי יש לנו עסק.

זמקיס, בן 64 שגדל ולמד במחנה של שפילברג (בחלק מהסרטים עבדו יחד ושפילברג גם היה הפיק את חלקם), מייצר כבר מזה עשור שלישי סרטים שהפכו לקלסיקות קולנועיות כמעט בכל בית בעולם. בין סרטיו הידועים, ניתן למצוא את טרילוגיית "בחזרה לעתיד", "מי הפליל את רוג'ר ראביט", "פורסט גאמפ", "קונטקט", "להתחיל מחדש" ועוד. רוברט התחיל את הקריירה הקולנועית שלו במחלקת האפקטים ובהתאם לכך, הסרטים הראשונים של שפילברג בהם נטל היו צבעוניים, ובבימויו שלו בהמשך היו נהדרים וויזואלית (עם יכולת מרשימה לספר סיפור).

בשנת 2012, שפילברג ביים את הסרט "לינקולן" ובראיון סיפר כמה שהוא מרגיש בוגר, רצונו היה לעשות סרט חשוב ולא ראוותני המציג את עומקם של דברים ולא מתמקד בוויזואליות בה סרטיו המוקדמים היו כה מאופיינים. כפי ששפילברג הזדקן, דבר דומה קרה לסקורסזה שהוציא ב- 2011 את "הוגו": סיפור רפלקסיבי - סרט על קולנוע והיסטוריה קולנועית באמצעות סיפורו של ילד אבוד בחלומו. הוא קיווה למצוא באמצעות הסרט גאולה - הוכרה. בסופו של דבר יצא סרט מרהיב וויזואלית, (בתור אוהב קולנוע מושבע) אבל בו זמנית סרט משעמם על כלום.


לענייננו: הסרט "על חבל דק", מרגיש קצת כמו הנוסחה לפיה נעשה הסרט של סקורסזה: יש כאן רגע רומנטי צרפתי, סיפור קטן - כמעט רגע בחיים של בן אדם ואפילו נעשה כאן שימוש באותה דמות של האיש החכם והזקן (בן קינגסלי – ששיחק בשני הסרטים). המטרה כאן ליצור סרט מלנכולי - או במילים אחרות, לנבור בתוך קרביי הדמות בכדי להוציא רגשות של הזדהות ובכי משחרר (קתרזיס).

הסרט שלנו, מספר על איש צרפתי בתקופת שנות ה- 70, אשר בצעירותו נגלה לעיניו הקסם של הליכה על חבל. אחרי שנזרק מביתו הוא הולך לגלות את יעודו בעולם הזה ביחד עם החבל בתיק. הוא מכיר את גדול ההולכים על חבל ובכל רצונו משכנע את הזקן ללמד אותו. שאיפותיו עולות עד הרצון לפסוע בין שני בנייני התאומים (שבנייתם הסתיימה באותה תקופה). בכדי לבצע את התעלול, עליו להרכיב צוות של אנשים שיעזרו לו לעבור את המסע הזה. הצוות כולל בחורה מהממת, חבר אמת, אנשים עם רצונות משותפים וסתם סטלנים שרק רוצים לתפוס טרמפ ("היי" תרתי משמע).

הסרט אכן מספק את הסחורה ובזמן של שעתיים, משאיר את הצופה דרוך לרגע הבא שהולך לקרות, גורם להזדהות עם הדמויות ועם המצבים וגורם לתהות מה הולך להיות בעוד רגע. מבחינה הקולנועית הסרט מתחיל מדיאלוג של הדמות הראשית הפונה לקהל הצופים ובמשך כל הסרט מספרת בגוף ראשון כאילו הייתה זו כתבה בעיתון. בתקופת הלימודי הקולנוע, לימדו אותי כי קולנוע איכותי אמור להציג סרט שאינו צריך מישהו שיספר את הסיפור. הסיפור אמור להציג את עצמו דרך העלילה, בלי הסברים חיצוניים (ואולי הגיע הזמן לבדוק את הקנונים שלנו לגבי זה).


בסופו של דבר אני והאולם מלא אנשים יצאו בקטרזיס מלא, בתחושה של שחרור ושחיה בתחושות חיוביות (להבדיל מסרטים רעים, או בעלי סוף פתוח \ אירוני), מבחינתי הסרט גרם לי לחשוב: כל עוד אנחנו צעירים ובעיקר טיפשים, אנחנו יכולים לכבוש את הפסגות הכי מטורפות שלנו שישארו בחיינו כזיכרון מתוק של טירוף שפעם היה ואיננו עוד.

זה לא סרט אקשן, אלא סיפור רומנטי שמתאים לצפייה בזוג. אז, אם בא לכם לבלות ערב רומנטי ולא להעמיק בשאלות עמוקות מדי ובעיקר לא לראות שוב סרט מבית "מארוול", אני מזמין אתכם להתענג גם על התרגום העברי: "על חבל דק".

ציון 7.8

בהשתתפות:
ג'וזף גורדון לויט – פיליפ פטי
בן קינגסלי – פאפא רודי
אורך הסרט: 123 דקות