להציל את מארק וואטני, ביקורת סרט

ליאור קורן
04-10-2015 11:05

מארק ווטאני הוא אסטרונאוט שנשאר לבדו על המאדים, אנו עדים כאן למסע הישרדות מחושב ותיאור מבצע ההצלה מסובך: זהו סרט לאוהבי מדע ומעריצי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א.

בשבוע האחרון, פרסומים לא מעטים ניסו לעמוד על קשר וקונספירציה בין ההכרזה של נאס״א על גילוי מים על המאדים לבין השקת הסרט ״להציל את מארק ווטאני״ (The Martian) שעוסק בדיוק באותו הנושא. גילוי המים נעשה כבר לפני מספר חודשים ולכן דחיית מסיבת העיתונאים למועד זה מחזקת את תאוריית הקשר.בכל מקרה, לאחר צפייה אפשר לומר בפה מלא: זהו בהחלט סרט פרסומת באורך מלא לסוכנות החלל האמריקאית נאס״א. ולא שזה שזה דבר רע, להפך, הלוואי שהיו מקדמים מפרסמים רק דברים כאלו, אבל אין ספק שגיוס דעת קהל אוהדת למבצעים יומרניים כמו ישוב המאדים יכול לעזור להשגת תקציבי הענק שדרושים לפרויקט על שכזה.

אז מה קורה כאן? בתחילת הסרט, אנו צופים במשלחת אסטרונאוטים המבצעת משימות על כוכב הלכת האדום. סופה בלתי צפויה בעוצמתה מכה באזור ובתוך החושך ורוח הסערה המטורפת, אנטנה שנקרעת מהתושבת שלה מעיפה אחד מהאסטרונאוטים אל תוך החושך. מפקדת הצוות נאלצת לפקוד על המראת חללית המילוט לפני שגם היא תקרוס על כנה ותגרום למות כולם.

כנגד רוב הסיכויים, בבוקר מתעורר מארק ווטאני עם חור בגופו ובחליפה כשהוא בודד על מאדים ללא שום אפשרות למילוט מהיר מן הכוכב. מכאן והלאה מתחילה מסכת הישרדות המבוססת על חישובי מזון נותר ואנחנו מתוודעים לתהליך קולוניזציה של מאדים בעזרת יכולת גידול שתילי תפוחי אדמה. בכל זה, נאס״א כלל לא מודעים לעובדת הישרדותו של ווטאני ומכריזים עליו כמת רשמית.

להציל את מארק ווטאני
מאט דיימון שמפגין משחק ״עצי״ בחלק מהסרטים בהם הופיע בעבר, מצליח להציג כאן בשלות יפה, עם חיוך וקריצת עין והוא נושא את הסרט על גבו באופן חביב ונעים לעין. הוא משחק איש חכם ומהנדס מוכשר שיודע לחבר במהרה את כל הנקודות הנחוצות ופותר את כל הבעיות והאתגרים שעומדים בדרכו, מה ששומר על רמת מתח לא גבוהה מדי ולא מותח את קצות העצבים לרמה מסוכנת.

ומה לגבי אנשי נאס״א? אלו מוצגים באור חיובי, אפילו מנהל הארגון הענק שאמור להתנהל ע״י חישובים יבשים שגדולים יותר מאשר חיי אדם בודד, אינו מוצג כרע חסר לב לגמרי (בניגוד למה שמקובל בסרטים בדרך כלל). אין ספק כי משימת הצלתו של ווטאני על כוכב רחוק כל כך מצריכה סיכון עצמי וזה דורש החלטות אישיות לא פשוטות של הצוות שעשה כבר חלק ניכר מהדרך חזרה לכדור הארץ.

הסרט מתנהל לפרקים בקצב תעודי ומרגיש קצת איטי בכמה מחלקיו. חיפשתי כאן את המיטב של רידלי סקוט ולא בטוח שמצאתי אותו, אין כאן את הפילוסופיה המהורהרת של בלייד ראנר ולא האימה הנמתחת בסרט הנוסע השמיני.


רידלי מנסה לשזור כמה רגעים מחוייכים בתווך בין הסצנות הרציניות, זה עובד יותר טוב בסיטואציות של הומור עצמי של האסטרונאוט על המאדים (״הבוטניקאי הכי טוב על הכוכב״) ונופל לפן הקלישאתי השחוק לעייפה כאשר מדובר בסיטואציות של יחסי עבודה בין עובדי נאס״ה בכדור הארץ (שוב העובד המפוזר והגאון פותר את הבעיה).

לסיכום, זהו סרט מצויין לחובבי מדע, לתלמידים בחוג לחלל. הוא מנסה להיצמד לעובדות וטכנולוגיות מוכרות וגם אם מותח לעיתים את גבולות הפרקטיקה (המראה לחלל עם בד ברזנט כמגן), הרוח הכללית מציגה על מסגרת מדעית שאינה דמיונית לגמרי וכזו המשמרת ערכים אנושיים כמו רוח צוות ודבקות בהצלת חיי אדם.

מעבר לתגובות בפורום