הוליווד – מה יהיה עם הרימייקים? דעה אישית

בשנים האחרונות, יותר מדי סרטים חדשים שיוצאים מהוליווד מהווים בסך הכל חידוש (רימייק) לסרט ישן, מה קרה לסיפורים המקוריים נועזים וחצופים? דעה אישית.

בשנת 2000, הבימאי המוכשר כריטופר נולאן הציג בפנינו את הסרט המקורי "מומנטו", שנה לפניו, ב- 1999 האחים וושאבסקי הפתיעו עם "מטריקס" וגם בשנים לפני כן, זכינו ליהנות משלל יצירות מקוריות, כמו "ספרות זולה" של טרנטינו (1994), או "פני צלקת" של בריאן דה פלמה עם אל פצ'ינו הבלתי נשכח (1983). הרשימה הזאת יכולה להמשך הרבה מאוד דפים, סרטים אשר נחקקו בזיכרון שלנו ובפנתאון ההיסטורי של האנושות. אלו היו סרטים חדשניים, נועזים וחצופים, עם סצנות מפתיעות ובעיקר הם היו מקוריים. הדבר הכי חשוב לומר בהקשר זה שהסרטים היו מעוררי השפעה על הצופים ובזכות כך נשארו בלבנו ויישארו לזיכרון עולם ועד.

נעבור יותר מעשר שנים קדימה, שרשרת של סרטים "חדשים" שמהווים רימייק: 2015 "מקס הזועם" של ג'ורג' מילר, 2014 "אינטרסטלר" שוב של נולאן, ב- 2013 "אולדבוי" של ספייק לי, ב- 2012 לן וייסמן עם "זיכרון גורלי". באותה השנה מארק וואב עם "ספיידרמן המופלא" שגם הוא גרסה מחודשת של הסרטים הקודמים. ובכן הבנתם מה יש לנו כאן - מגמה ברורה של העתקת קלאסיקות הקולנועיות בעשור האחרון. אז למה זה קורה, האם הוליווד ירדה מנכסיה ואין יותר רעיונות טובים לפיתוח? או שיש חשש להשקיע במשהו שונה (הימור) שגורם לאולפנים הגדולים לחשוב לפני שמשקיעים מיליונים בפרויקט שלא בטוח שיניב רווחים מספקים? היו לא מעט כישלונות בקופות של הוליווד:  2012 - "ג'ון קארטר" של אנדרו סטנטון, 2005 - "האי" מייקל ביי, 1999 - "הלוחם ה- 13" של ג'ון מקטיירנן. מבחינה עסקית התברר שאלו לא היו הצלחות כלכליות (מה שלא אומר דבר על האיכות האומנותית) אבל כעסק אלו היו השקעות גרועות.


סיפור טוב שיווק רע?

אם נכנס לעולם הכלכלי של עשיית הסרטים, נגלה שלפעמים דווקא השיווק של הסרט עלול להביא לכישלון קופתי: בשנת 1995 קווין ריינולדס כשל בקופות עם "עולם המים", מהצד השני, היו גם הצלחות מסחררות: 1999 - "פרויקט המכשפה מבלייר" של דניאל מייריק, היה להברקה שיווקית ותחת מעטה של "צילום אירועים אמתיים" הביא להצלחה קופתית ענקית.

היצרן הקולנועי הכי פעיל בעולם המערבי - הוליווד (בעולם כולו, היא ממוקמת אחרי הקולנוע ההודי והסיני) ממחזר עצמו לדעת. רימייקים יוצאים אחד אחרי השני ובדוגמא של ספיידרמן אנחנו רואים שהמתינו רק 10 שנים ליציאה מחודשת עם אותו הסיפור וכמעט אותם גיבורים במטרה "לעשות כסף" מחדש. עד כמה באמת הסרטים ש"חוזרים על עצמם" משעממים, או לא מעניינים יותר? הרי יש סיפורים שחוזרים על עצמם עם מוטיבים מקוריים במעטפת שונה, כמו סרטיו של וודי אלן. אפילו כאשר נעשה שימוש בגדול יוצר הדרמות - ויליאם שייקספיר זה מצליח לעבוד. ב-1996 "רומיאו וג'ולייט" של בז לוהיירמן (עם דיקפריו) הראה שסיפור נושן עדיין מצליח לגרום לאנשים להצביע ברגליים. האם יש מקום לשחזורים מותאמים לתקופה המודרנית בה הסרט מופק?

ציטוט מסרטים אחרים

ציינתי לפני כן את וודי אלן, אשר בתקופת העושר היצירתי שלו של בשנות ה- 70 הואשם בהיותו פלגיאט (גניבה ספרותית). וודי הסביר את פעולותיו: "אם אתה מעתיק, אז תעתיק מהכי טובים". בסופו של דבר, משם התפתחה שפה קולנועית שלמה ומושג רפלקסיביות החל לצבור תאוצה (אינטרטקסט קולנועי – ציטוט ספרותי ביצירת ספרות אחר, בהקשר שלנו ציטוט מקולנוע). החל שיח בסרטים החדשים עם הסרטים הישנים. לפתע המדיום הקולנועי החל להיות במרכז הסרט: למשל, "אחרון גיבורי הפעולה" של ג'ון מקטיירנן (שנת 1993). מבחינתי השיא היה דווקא ב"שרק" (2001) של אנדריו אדמסון, בו העלילה כולה הסתמכה על הרפלקסיביות שבין הסיפורים השונים שהוצגו לאורך כל קו הסרט. הייתה זו יצירה מדהימה שבה הצליחו במשך שלושה פרטים (ועוד קצת) לערבב כ"כ הרבה סיפורים קלאסיים ולהצליח לייצר משהו חדש וקיים בפני עצמו.

לאן אני חותר עם כל זה? האם באמת הגענו למיצוי של רעיונות מקוריים לסרטים? בשנים האחרונות, בהחלט חווינו יותר מדי סרטים שאחריהם יצאנו מהקולנוע והרגשנו נורא מבואסים ברמת "שרפנו שעתיים מחיים ולא נשלים אותן לעולם". יש תחושה ממשית שאין שום דבר חדש תחת השמש בהוליווד. אוכל להגיד כי שיח זה מנהל רבות בעולם האינטלקטואלי, קולנועי, אפילו בקבוצות באינטרנט ובפורומים של אוהבי הסרטים, אבל התשובה המתבקשת הינה זהה (ב- 100 שנים אחרונות): נחכה ונראה – עדיין נופתע בעתיד. תמיד נראה לנו שמה שהיה בעבר, הוא הדבר הכי טוב שראינו, אבל אז מופיע עוד סרט שמפתיע לטובה ואחריו עוד אחד ועוד אחד. בנוסף, כנראה שאנחנו אלו שמתבגרים, אבל הסרטים ימשיכו לרגש את הקהל הצופה הצעיר יותר.

לכל חובבי הקולנוע, תיהנו ותזכרו: אם אתם מכירים את העבר הקולנועי, עוד לא אבדה תקוותנו: אני בטוח שיש למה לחכות בעתיד על מסכי הקולנוע.