דברים לזכרו של איל פור
איל פור היה מהדמויות הבולטות ביותר בתחום האודפיליה הישראלי, אדם שעשה את מה שאהב והשפיע על רבים מחובבי האודיו שהתחילו במערכת בסיסית והפכו לאודיופילים כבדים. לאחר מותך איל, אי אפשר שלא לספר עליך מה עשית וכיצד עשית זאת.
איל פור - חבר שלי
נמר לוי
אתה מכיר אותי אחי. אני לא נוהג לחשוף רגשות, אבל הפעם מרגיש לי שצריך - לפחות מפאת החברות ביננו. מרגיש לי שצריך שיבינו מי אתה ומה היית עבורי ועבור לא מעט חברים בקהילה האודיופילית שלנו - איל מורי ורבי.
איל
אני זוכר את הפעם הראשונה שדיברתי אתך, זה היה בשנת 2005, ראיתי באתר שלך נגן קומפקט דיסק משומש במחיר 300 ש"ח למכירה. זה היה ממש בתחילת דרכי, הקדשת לי זמן ובסבלנות הסברת לי שכדאי שאני אבוא להתרשם ממנו. הנעתי את הרכב ונסעתי אלייך לירושלים. בכניסה לעיר, התקשרתי אלייך לקבל הנחיות הגעה. בסבלנות המוכרת שלך, וביכולת שלך להסביר בנועם, הדרכת אותי בטלפון עד שהגעתי לביתך. כשהגעתי אלייך ראיתי זוג רמקולים טריאנגל אנטל, מגבר מנורות ופטיפון נוטינגהם. כולי הייתי נפעם מהמחזה, וואו, איזה מדהים זה היה. קיבלת אותי בחיוך, ישבת, הסברת, הדגמת גם את מה שידעת שלא ארכוש. פשוט השקעת בי. מאז איל, אתה הפכת להיות האור האודיופילי שלי, אתה זה שפתח לי את העולם האנלוגי ומאז אני מכור.
מאז, בחלוף השנים, הפכנו לחברים. לא סתם חברים, חברי אמת. הערכנו ואהבנו אחד את השני כמו משפחה. אימי ראתה בך חלק ממשפחתנו, תמיד דאגה להכין לך צנצנת סחוג שאהבת כל כך ואני תמיד דאגתי שיהיה מלאי של קפה שחור בבית. אימי היתה מכינה במיוחד עבורך צנצנת אחת עם חריפות מעודנת. אני זוכר שכל יום שני וחמישי בהם היית במרכז נהגת להתקשר אלי. ״היי נמר זה איל״ היית אומר. למרות שהמספר שלך היה שמור בזיכרון שלי בטלפון ואתה סירבת להתקדם לטלפון חכם. עדיין השתמשת בפתקים אך עם הזמן ידעת את המספר שלי בעל פה. שנינו היינו בעלי אופי הפוך זה מזה. אתה צנוע ואני מוחצן, אתה עדין ושקט ואני המרעיש. וכך הסתדרנו, כל אחד מאתנו אהב את היתרונות והחסרונות של השני. וזה כנראה, מה שהפך אותך למיוחד עבורי. חבר שיודע להקשיב גם למוסיקה וגם לתלונות שלי על כמה משברים שעברתי בחיים ובאודיופיליה. תמיד הרגעת ותמיד חיפשת איך אפשר לפתור הכל בדרכי נועם. חייך לא היו קלים איל, הסיפור האישי שלך חרוט בליבי כאילו היה שלי. בנית את דרכך לבד בישראל ועם זה איל, הקמת משפחה לתפארת עם שתי ילדות מדהימות ויפות, אישה תומכת וחייכנית. הן הפכו גם לחלק ממני.
אני זוכר איל, כאשר בן דודי רועי חלה בסרטן הארור. חלומו היה מערכת סטריאו. כששיתפתי אותך בזה אמרת ״מה הבעיה, אני אדאג לו״. אני זוכר שהלכת אליו מספר פעמים להשמיע לו מוצרים שונים. לאחר שהוא בחר, שאלתי אותך כמה המערכת עולה. עשית חשבון וגבית רק את עלויות הייבוא. סיכמנו על תשלומים ולצערי חודש לאחר הרכישה בן דודי היקר לי הלך לעולמו. כשהודעתי לך שרועי נפטר שאלת אותי איפה הלוויה. הגעת לשם. אני זוכר שעמדת לבד, כיבדת את דרכו האחרונה ופשוט נסעת הביתה, בלי להגיד שלום, בלי להודיע שהגעת בכלל. התקשרתי אלייך ואמרתי לך שאני מתנצל שלא היה לי זמן להגיד לך תודה. ענית ״זה בסדר נמר. זה המינימום שאני יכול לעשות עבורו. ולגבי שאר התשלומים, השארתי את הצ׳קים בסלון בבית של ההורים שלו. המערכת הזו היא מתנה ממני בשבילו״, כזה היית. לב רחב היה לך. וזה כנראה היה מה שגרם לנו להיות חברים טובים.
איל, אני זוכר שכשהתחלת לחוש ברע התעקשתי שתלך לבדוק מה יש לך. אמרת זה כלום, בטח יעבור וכשמצבך נעשה עגום יותר, גערתי בך לבדוק. לבסוף, אחרי מאמצים רבים שלי, של יואל פלרמן, שלמה וכמובן המשפחה שלך הלכת לבדוק. אמרו שלא מוצאים כלום וחזרת הביתה. חשבו ככה ואחר כך משהו אחר. אחרי שנפלת, הכל השתנה, גילו לך את הגרוע מכל. לא פחות מ-4 גידולים ממאירים ואלימים ביותר בראש. נלחמת כמו אריה ותמיד דיווחת שהכל בסדר, שלא כואב לך. ידעת שלא תצא מזה ושרדת יותר מכל אדם אחר. אך בסוף, המחלה הכניעה אותך.
איל. אתמול קיבלתי הודעה קשה מאשתך מילי ביום חמישי האחרון. ״איל נפטר בשעה 11 בלילה״. לא יכולתי להאמין למשמע אוזני למרות שידעתי שהסוף קרוב. הפנים שלך עמדו לנגד עיני, כאילו נפרדת ממני לשלום בדמיון. התקשרתי לאימי ולאשתי לבשר להן על הבשורה המרה. שתיהן נחנקו בקולן. גם הן אהבו אותך מאוד. שתדע לך איל, גם להן תחסר. לצערי הרב ביתי הקטנה לא הספיקה להכיר אותך מספיק. אבל סיפרתי לה היום שהיית ביום חתונתנו וביום הולדתה. סיפרתי לה שכשהיא נולדה הגעת יחד עם אשתך ובנותיך ומתנות בידכם. הראיתי לה אותן. סיפרתי לה שאתה היית החבר הכי טוב שי.
היום יום שישי. המון חברים ומכרים ליוו אותך בדרכך האחרונה, בטח הסתכלת עלינו מלמעלה. כולם על לחלוחית בעיניים. המשפחה שלך, החברים הטובים שלך, היו שם גם לקוחות שלא היו אתך בקשר שנים. וכששמעו את הבשורה המרה התייצבו לצידך. בטח ביקשת סליחה מכל מי שנעלב ממך וסלחת לכל מי שפגע בך. בטח טיילת בין החברים ושאלת אותם ״למה אתם בוכים? תמשיכו הלאה, אני אהיה בסדר״.
כשסחבתי את האלונקה עליה שכבת, הבטתי בך דרך הטלית. תיארתי אותך עם מבט מרוכז, מקשיב לרחשי הסביבה. בראש תיארתי אותך חי אתנו את הרגעים הללו. הייתי נותן עולם שלם בשביל עוד שעה אחת, אצלי בבית, עם כוס קפה שחור ומוסיקה. הייתי נותן עולם ומלואו בשביל עוד יום אחד בחומוסיה אצל יוחנן בנס ציונה. הייתי נותן עולם ומלואו בשביל להחזיר אותך לחיק משפחתך. אבל אומרים שאלוהים רוצה את הטובים על ידו. ואתה איל, היית הטוב מכולם!
אני גאה בך אח יקר. גאה בך על מה שהיית עבור כל התחום הזה בישראל. השארת חותם בתחום האודיו הישראלי, היית חלוץ בהרבה מובנים. מודה לך מעומק ליבי שנתת לי את ההזדמנות להיות חבר שלך, מודה לך על שנתת לי את העונג ללמוד ממך. תמיד תישאר פינה בליבי עבורך איל. היית חלק בלתי נפרד מעשור שלם בחיי. תישאר חלק בלתי נפרד משאר שנותיי. הנוף שלך, הקול שלך, השיחות שלנו יחסרו לי מאוד. והבור הזה שנותר יתמלא רק בזיכרונות טובים.
ועכשיו, אתה בטח יושב לך שם למעלה, על כורסא, מול הפטיפון שכל כך אהבת, עם תקליט טוב, קפה שחור חזק ומתענג על הצלילים, שורק כהרגלך את היצירה.
בהפוגות אתה מביט למטה, מלטף ומנשק את נעם וענב שכל כך אהבת, מנשק את לחיה של אישתך מילי שמי כמוני יודע כמה הערכת, ומטייל לך בין הבתים של החברים הטובים שלך לדרך.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. 
איל פור, אדם יחיד במינו
יואל פלרמן
שילוב נדיר, כמעט לא קיים, של אהבה לנושא שחיברה אותו לאוהבי מוזיקה ומתעניינים באודיו, שהביאה אותו לבתים של רבים, ורבים מהם באו עם השנים אל ביתו, כי זה היה טבעי, ומתבקש.
היושרה, הכנות, ההתלהבות, הנכונות – כל אלה היו רק אחדים מהדברים שעשו את איל פור לאדם, לחבר, לעמית לתחביב.
כן, לכאורה, היה מדובר במי שהקשר אתו היה עסקי, ענייני. מאוד לכאורה. איל לא רק שהביא לתחום בו פעל תכונות כה נדירות של התנהלות שכמעט אינה קיימת בתחום הזה, אלא שמהר מאוד, הדברים האלה עברו לרקע. קיימים, אבל לא באמת חשובים. כי העסקים נגמרו בחמש דקות, ואחר כך עם הקפה, הייתה השיחה, ההאזנה, השיתוף בחוויה.
כי הדברים החשובים היו המפגשים האישיים, גם בהקשר של "מוצר", שכולם עניין בנושא המשותף, אהבה עמוקה למוזיקה – ושיתוף נקי וצלול מצדו.
הכרתי את איל לפני 17 שנים. אשתי פשוט הוקסמה, אני הייתי המום. מאז היינו לחברים, עם לא מעט ביקורים למען המפגש, הרבה מאוד שיחות טלפון בעניינים ברומו של נושא – שעברו לשיחות אישיות, והיו בהמשך לשיחות אישיות בלבד. כי כן, מצאתי יבואן, עשיתי לי חבר של ממש.
וזה היה מוזר. לכאורה. טעמינו והליכותינו הרי כל כך שונים. גם בנושא שהיה נקודת המוצא. אבל האיש איל, גם בתחומים המדוברים על דפי פורום, גם באלה שאינם מדוברים ברבים, הביא התנהלות כה נדירה, עד כי זה היה אך טבעי להיות לו לחבר, גם זכות.
וכמה טבעי היה לגלות, כי יש עוד, וכולם שונים ואחרים זה מזה – וגם ממנו. ובכל זאת, את כולם הוא כבש. והוא כבש את כולם רק בגלל מה שהוא היה ועשה. ואיך.
ורק דבר אחד מקלקל את הכל, והוא הנורא מכל.
איל פור היה אדם יחיד במינו. איל איננו אתנו, והאובדן גדול מאוד.
כי איל הוא מהסוג הנדיר מאוד של אנשים שייחודם כזה שיישארו אתי ככל שאהיה, שחסרונם לעולם לא יתמלא. אדם נפלא, יחיד במינו.
איל - הכרתי אותך מאוחר מדי
עומר שבולת (omi)
את איל הכרתי מאוחר מדי. זה קרה לפני כעשרים שנה, אך טעמי באודיו כבר היה מקובע, הייתי מאוהב במגבר שלי, Nait 2, משולב קטן ויפה של Naim Audio. שמוליק חברי הותיק, קנה פְּרה ופּאוור של קרימזון, קופסאות ארוכות צרות ומחורצות (הן היו כאלה? ואולי אני מדמיין), ממישהו בירושלים, ובאתי להתרשם. אדם רזה וחביב, עם עיניים מחורצות ולא סימטריות, שלא הפעיל תרגילי מכירה ולא ביטל את דעתנו, אך בכל זאת אמר את דברו.
ומאז פעם בכמה שנים כשהחיידק היכה, הייתי קובע אצלו, לשמוע מערכת שאהב, ולהבין שוב, שכמה שאיל אדם נחמד והוגן, טעמינו שונים כתל אביב מול ירושלים. הפעמים הראשונות היו בדירה היפה ברחביה, בחדר ריבועי גדול וגבוה, עם רמקולים יפים של סיסטם אודיו, ומגברי threshold, ואחר כך כמה פעמים גם בדירה בדרך חברון, ששימשה כחדר הדגמה, כבר סלון מודרני ופחות רומנטי, אך עם יותר סימני חיים, ועקבות של ילדים בבית. היו רמקולים של טריאנגל, ו- Devore Fidelity ועוד, לא קניתי. למען האמת, הייתי מגיע אליו עם אזניים סתומות מהעלייה בקסטל והירידה אחר כך, אולי זה ההסבר? ואני חיפשתי ריגושים קרובים ומיידיים במוזיקה, והוא, מערכות עם צליל שמיימי, שקוף וטבעי ולא מכאני. לא היתה לו שום בעיה להגיד מילה טובה על מוצרים אחרים, וגם אם לא אהב התבטא בנעימות. אודה, קינאתי בו על התקליטים מהרצפה עד התקרה, ועל הידע שלו במוזיקה.
ואז, דווקא אצלו קניתי הגברה בדיוק לטעמי, פרה ופאוור ישנים של Densen, צליל ארצי וחזק וקרוב, הגברה שמישהו החזיר כטרייד אין. שתי קופסאות שחורות גדולות, עם כפתורי כרום פשוט ענקיים. המחיר היה זול בצורה חשודה עד שחששתי, אך פעלתי מהר. הוא אפילו לא השמיע אותה, רק חיברנו לחשמל ראינו אורות אדומים נדלקים, לקחתי הביתה לשמוע ולא החזרתי. סופו של דבר, בגלל פשטות ומקום, חזרתי למגבר המשולב הקטן והיפה (Nait 2), וכשחיפשתי לו רמקולים מתאימים, שוב אייל והטרייד אין, Rega Kytes, רמקול מדף אנגלי קטן ומושלם שהכרתי עוד מימי סטריאוטיפ. לא הייתי צריך להסביר, הרוטינה שלנו, קפה, קצת מוזיקה דרך מערכת אחרת שקופה ואוורירית, שילמתי 900 ש"ח על הרמקולים והלכתי. כך קניתי אצל אייל רכיבים שלא היו לגמרי לטעמו, ואני עדיין שומע מוזיקה קרובה דרך אלה, המערכת בחדר העבודה שלי.
זה קרה לפני האינטרנט ובתחילתו. כעשר שנים מאז לא נפגשנו.
לפני כחצי שנה פנה אליי אריה, חברי, אף הוא לקוח של אודיו-פידליטי, וסיפר לי כי אייל חולה, ובמצב קשה וחסר תקווה שאין כבר מה לעשות. מאז חששתי להיכנס ולקרוא כאן באתר, אך דווקא לאחרונה חזרתי להתעניין אולי לשדרג. לצערי הגדול, במסע הבא שלי אדלג על הדירה בדרך חברון.
לא התכוונתי שרשימה לזכרו תהפוך לרשימת ציוד אודיופילי, אך ככה זה, איל היה באמת אושייה בתחום האודיו, הכיר הכל, ואהב מוזיקה. אני זוכר את סלון ביתו, ואותי חושב, מה קורה עם כל כמויות הציוד המשוגע הזה כשמגיעים אורחים? איך הוא מפריד בין האודיו לחיים? אולי לא הפריד.
אני חושש אף לדמיין מה עבר עליו ועל משפחתו בחודשים האחרונים. מקווה, אייל, שנרפאת מכאביך ושאתה נח עכשיו ושומע איזו קנטטה שמיימית על ויניל, במערכת שקופה ואוורירית, ושלמשפחתך היקרה עם הזמן תהיה רפואה ומעט נחמה. ת. נ. צ. ב. ה.
איל פור - גן עדן לידע
שלמה זבדה
את איל הכרתי לפני המון שנים, באמת לא זוכר כמה... קיבלתי את הטלפון שלו במיפגש משפחתי בו אחד האורחים (שמו דרור) למד יחד עם איל וסיימו את הדוקטורט בירושלים. לאחר שהתקשרתי למספר שקיבלתי ולא היה מענה,השארתי הודעה. לאחר יומיים חזר אלי איל, קבענו פגישה ראשונה בנס ציונה. כדרכו בקודש הגיע איל באיחור קל ועימו זוג רמקולים קטנים ורזים, הניח בצד, ביקש סליחה וירד בחזרה לאוטו ועלה עם עוד זוג רמקולים ארוכים צנומים ורזים.
כאשר הסתכלתי הצידה לכיוון הפירלסים שהיו לי בגודל של חצי מקרר עוד יותר נעשיתי מבולבל. איל הביט וראה אוסף נאה של דיסקים, (ותקליטים שלא היו דאז בשימוש) וכנראה הבין שאני אוהב מוזיקה אבל לא יודע כיצד להאזין לה. אולי שתינו קפה ואולי לא, לא זוכר, אבל הוא ישב איתי והסביר לי במשך המון המון המון זמן מה תפקידה של המערכת ומה אני אמור להפיק ממנה.
ההלם בא לי כאשר הוא אמר "אני אחבר לך את הקטנים ואח"כ אתה תחבר את הגדולים ואם תירצה להשוות גם לשלך אין שום בעיה. כאשר תחליט תתקשר אלי שבוע הבא ונדבר". מאותו יום התחילה למעשה החברות בנינו עד ליום שבו הלך לעולמו. במשך כל השנים לא היה כמעט שבוע שלא היינו מדברים בטלפון פעם אחת לפחות ולעיתים כל יום. כאשר היה יורד למרכז והייתי יודע שאנו נפגשים זו הייתה נקודת האור באותו יום. פגישה עם איל תמיד תמיד זה היה משהוא חיובי.לא היתה אף פעם חצי כוס ריקה,תמיד הייתה מלאה.
איל היה בחור משכיל, בעל ידע נרחב מאוד - גן עדן למי שצמא לידע. איל ידע לשלב בין מדע לאודיו, ככל שהייתי שואל אותו יותר שאלות כך הייתי מוקסם מהתשובות, תמיד תשובות חכמות עם לוגיקה פשוטה והגיונית שלא חשבת עליה. אין לי ספק ולדעתי מוכח שבדרכו הצנועה סלל דרך לרבים אחרים. איל פרץ דרך בתחום האודיו בישראל, הוא יזכר כמישהו שעשה דברים בצורה רצינית, מקצועית, עם הגינות ויושרה לאורך כל הדרך. לי הוא השאיר בור גדול ועל כך אני מיצר וכועס. לימים כשאיל חלה, פי התמלא מים, לא הייתי יודע כיצד לדבר איתו. לא הייתי יודע מה אומרים במצב כזה - הרי זה בן אדם חכם מבין טוב ממני מה קורה ואפילו יודע את התהליך... הייתי עולה לירושלים וכשחוזר נשמתי הייתה מתמלאת בעצב.
באחד מימי האשפוז של איל, נשארתי בחדרו כשאנחנו מנהלים שיחות לתוך הלילה ואז פתאום הוא אומר לי: "אתה יודע שאין לי הרבה זמן לחיות ואני יודע שאתה לא מרגיש טוב עם זה, זאת המציאות ואין מה לעשות ותרגיש בסדר גמור" ואז עניתי לו "אני לא דוקטור כמוך, אני יחסית אליך בור וככזה אני מאמין בכל מני... סומך על הרופאים ומאמין בניסים שאכן קורים לפעמים" ואז הייתה שתיקה שנשארה עד הבוקר.
הנס הזה לא קרה, השארת אותי עם האמונה והזיכרונות.
זכרך לא ימוש ממני חבר יקר.
זבדה שלמה