עולם היורה – ביקורת סרט

ליאור קורן
05-06-2015 18:00

עולם היורה החדש מחזיר אותנו אל האי בו התרחש הסרט המקורי, הפעם אל פארק יורה גדול ומרשים מתמיד. מה הפעם יכול להשתבש עם הדינוזאורים? סמכו על בני האדם שכבר ימצאו דרך... ביקורת סרט.

20 שנה אחרי

פארק היורה הראשון משנת 1993 בבימויו של סטיבן שפילברג הציב שתי נקודות ציון בולטות בתולדות הקולנוע המודרני:


1) שימוש בגרפיקה דיגיטלית – CGI שגרמה לדינוזאורים להראות ריאליסטים מאי פעם, הסרט אף זכה בצדק לשלושה פרסי אוסקר על האפקטים ועריכת סאונד (למרות שנעשה גם שימוש גדול בבובות בקנה מידה מלא של הדינוזאורים בעת סצנות "מגע קרוב" עם השחקנים).
2) פס קול דיגיטלי DTS עם 5.1 ערוצים נפרדים אמתיים שהדגים מעטפת סראונד ואפקטים שהגיעו מאחורי הצופים ולא רק מלפנים (שפילברג אף השקיע בחברת DTS). המעבר לפסקול סראונד דיגיטלי (ביחד עם דולבי דיגיטל) היה אחראי לאחר מכן, בין השאר גם על הצלחת פורמט הווידאו הביתי DVD שהציע יתרון מוחץ באיכות התמונה אבל גם באיכות הקול אשר ביחד יוצרים חווית צפייה עדיפה פי כמה על פני הווידאו טייפ המיושן (והלייזר דיסק שהגיע לישראל רק לקראת סוף חיי הטכנולוגיה ולא ממש תפס כאן).

הסרט הראשון מבית היוצר של סטיבן שפילברג היה פורץ דרך ושובר קופות  הכי רווחי עד להגעת הסרט טיטניק ב-1997 (הכנסות של יותר מ-900 מיליון דולר ברחבי העולם). אבל, בשנים האחרונות, אנחנו חווים גל של נוסטלגיה, של ניסיונות לשחזר את העבר (ולא רק בקולנוע), האם לא מגיע לנו יותר סרטים חדשים עם תסריטים מקוריים? אפילו הטריילרים לפני הסרט היו של שליחות קטלנית ופיטר פן – עוד רימייקים...

בימאי הסרט הוא Colin Trevorrow הפחות מוכר לרובנו ומצוות השחקנים ששיחק בסרט המקורי, רק אחד מופיע בגרסה החדשה – B. D. Wong שמשחק את מנהל מעבדת הניסויים ופיתוח גרסאות דינוזאורים חדשים. שפילברג (בימאי שני הסרטים הראשונים) לקח כאן את תפקיד המפיק.


אז מה אפשר כבר לחדש? הסרט מתרחש הרי באותו אי של הסרט הראשון בסדרה ורוב דמויות הדינוזאורים כבר מוכרות לנו מסרטים קודמים, בעולם אף ביקרו את יוצרי הסרט שלא עדכנו את מראה הדינוזאורים לאור התגליות האחרונות בתחום בשנים האחרונות וכי העדיפו לשמור אותן דומות לאלו של הסרטים הקודמים על מנת לשמור על אחידות. עבודת הצילום בסט החדש מוצלחת מאוד, יש נופים יפיפיים עם הרבה ירוק בעיניים ושימוש נכון בתלת מימד להעצמת חלק מהאפקטים.


עולם היורה – ביקורת סרט
דיסנילנד של דינוזאורים

ב"עולם היורה", 20 שנים על אותו אי לאחר שנחרב הפארק המקורי (עוד לפני שנפתח מסחרית לקהל), הפארק החדש הרבה יותר גדול ומשתרע על שטחים עצומים ומבנים משוכללים יותר, הפעם הוא מרגיש לגמרי כמו דיסנילנד – עם שדרה מרכזית ומוקדי אטרקציה שונים. הגרפיקה הממוחשבת מרשימה לרוב, אם כי בחלק מהפעמים נראית מלאכותית לעין, חלק מהרעיונות מקוריים – כמו שימוש במבנה המוכר של דולפינריום למטרת הצגת דינוזאור טורף ענק תת מימי.


אם בסרטים הקודמים, התמודדנו עם דינוזאורים "טבעיים" (פחות או יותר), הפעם ההתערבות האנושית הולכת צעד נוסף קדימה ומנסה ליצור חיה מושלמת בעזרת "מתכון DNA" המשלב תכונות מאוד ספציפיות בהתאם לדרישות. איזה דרישות? מסתבר כי מהות הדרישות האמתית הוסתרה אף מזה שהזמין אותן במקור ולא ידע כי מישהו תופס עליו טרמפ ליעד רחוק ושאפתני הרבה יותר. נכנסת גם שאלה – האם ניתן לאלף דינוזאורים?


הסרט נפתח עם הצגה פלסטית למדי של הדמויות האנושיות – כל אחת מהן משחקת סטריאוטיפ ברור ונדוש ומה שהכי משכנע לראות מהצד זה כיצד החיים המודרניים על הקו המהיר בצמוד לטלפון החכם מדכאים כל יצר אנושי שאינו ממוקד עבודה ומשימת הצלחה פיננסית. בהמשך, זה משתפר כאשר חלק מהדמויות עובר תהליך למידה של מה באמת חשוב בחיים. מאידך, הניסיון (לקראת סוף הסרט) להלביש מראה של רגשות אנושיים לדינוזאורים נראה קצת מגוחך בעיניי.



ביציאה, שמעתי את אחד הצופים מצהיר "גם הסרט היה חסר עלילה לחלוטין, הייתי מגיע לצפות בקרבות דינוזאורים" וזה בהחלט משקף מה שקרה כאן: אנחנו יודעים שהכל הצגה, שהתפאורה מלאכותית, אבל עדיין נהנים מהמופע והפירוטכניקה. אולם קולנוע האיימקס ביס פלאנט מספק את התמיכה להצגה עם מעטפת צליל גדולה ודרמטית וכמובן בתוספת המסך הענק.


בכל אחד מארבעת הסרטים (כולל האחרון), האדם לומד את אותו לקח דומה על הסכנה בהתערבות האדם בטבע והאמונה השגויה כי הטכנולוגיה יכולה להציל מכל מצב. זה כנראה ימשיך אתנו גם עם הסרט הבא בשושלת היורה.

עולם היורה 2015
שחקנים: כריס פראט, ברייס דאלס הווארד, ניק רובינסון, טיי סימפקינס, וינסנט ד'אונופריו

מעבר לתגובות בפורום