מקס הזועם – כביש הזעם, ביקורת סרט

ליאור קורן
14-05-2015 12:30

אחרי יותר מ-30 שנה, הבמאי ג'ורג' מילר יוצא עם רימייק לסרט המקורי - מקס הזועם. הסרט החדש מצליח לשמור על מקוריות ועל קצב מהיר של אקשן בלתי פוסק עם פעלולים מרהיבים - כל זאת על נופי מדבר אפוקליפטים ומוזיקה סוחפת.

הסרט "מקס הזועם" הראשון שיצא בשנת 1979 וצולם באוסטרליה, התחיל ז'אנר של סרטי נקמה / אופנוענים, השני היה שונה ופתח ז'אנר נוסף של סרטי פוסט אפוקליפסה. השלישי, לטעמי, הפך כבר לבדיחה ולא הצליח לשמר את הייחודיות והמתח של שני הקודמים, מה שגרם כנראה להפסקת הסדרה.

הסרט הראשון היה דל תקציב (עד כדי כך שחליפות השחקנים היו עשויות פוליאסטר ורק החליפה של מקס - מל גיבסון נתפרה מעור אמיתי), אבל, כאמור, הוא היה מחוספס וחדשני באווירה שהציג והביא משהו שונה לאקרנים. אגב, בטח לא ידעתם את זה, אבל הסרט הראשון שהוצג בבתי הקולנוע היה מדובב, למרות שצולם במקור באנגלית! מפיציו חששו שהקהל האמריקאי לא יתלהב או יבין את האנגלית בניב אוסטרלי ולכן דיבבו אותו לאנגלית אמריקאית... רק שנים רבות לאחר יציאת הסרט לאקרנים, יצאה גרסה מיוחדת ב-DVD עם פס הקול המקורי.

בעיני זה מדהים שאותו במאי עושה רימייק לסרט של עצמו לאחר 36 שנים מאז צאת מקס הזועם הראשון - למרות שבפועל זה נראה כמו רימייק לסרט השני בסדרה - מקס הלוחם בדרכים (Mad Max – The Road Warrior) שיצא בסוף 1981. נראה שהפעם ג'ורג' מילר זכה סוף סוף לממש את הפנטזיה והחזון שלו באופן מלא על המסך הגדול.


מקס הזועם
ויש לו חזון: דינמי, גרוטסקי, מלא בדם, יזע ודמעות, חרחורי אדם ומכונה, יבבות של מנועים ויללות אנושיות. הסרט השלישי בסדרה המקורית - מקס הזועם וכיפת הרעם היה כבר מרוכך וקצת דבילי וחששתי שזה הכיוון בו ימשיך מילר עם הסרט החדש, אך לשמחתי זה לא מה שקרה. הסרט החדש מציג עולם אפוקליפטי חסר רחמים ותקווה, עם אדמה חמוצה בעקבות האטום ויובש טוטאלי שנגרם בגלל המין האנושי. בעולם הזה, כולם פגועים – כל אחד בגלל הטרגדיה האישית שלו ונלחמים יום יום עבור הזכות לשרוד. להבדיל מסדרת הסרטים המקורית, כאן הצופים החדשים לא יודעים לגמרי מה הביא את מקס למצב בו הוא נמצא היום ולמה הוא רדוף כל כך - ג'ורג' מילר בחר להתמקד ב"כאן ועכשיו". וה"כאן" הזה זורם רוב הזמן בתנועה עם כמויות אקשן פנטסטיות. סרטים רבים נוטים להצגה גרפית מוגזמת של נתזי דם ואיברים מתעופפים, אך כאן הגרפיות מתמקדת בתעלולים ופעלולים אנושיים, אשר לטענת הבימאי, 90% מהם אמתיים ולא צוירו בגרפיקה דיגיטלית.


סירק דה סוליי

הסרט לא עוצר כמעט לדקה וזורם בקצב מחשמל, המוזיקה תורמת ותומכת רבות ומילר מתעקש להציג את המתרחש בצורה מוקצנת ומגייס לעזרתו כלים רבים – כולל מתופפים המלווים פיזית את קרבות המרדפים ובעיקר נגן גיטרה וירטואוז שממשיך לנגן בתוך היריות והאש. אנחנו מרגישים כאן כמו בהופעת קרקס של סירק דה סוליי ואכן מסתבר כי רבים מאמני הקרקס התגייסו לעבודת הפעלולים בסרט. עבודת העיצוב החזותי מרשימה, עם דגש על פרטים קטנים ומקוריים למחשבה. חובבי מוטוריקה, רעש מנועים וסגידה ל-V8 יהנו מאוד בסרט. ג'ורג' מילר משתמש בשטיקים המוכרים שלו, כולל השימוש הקצת מטופש בעיני בצילום מואץ של חלק מהקטעים.
לא מעט פעמים זה הופך לגרוטסקי: מקס הזועם, למשל, מצטייר כמכונה על אנושית, תורם מדם גופו לכל דיכפין וממשיך אחר כך להילחם בכל מה שזז ללא הנד עפעף. התסריט לא מלא בדיאלוגים, זה בהחלט סרט לגברים שתקנים...

מקס הזועם
טום הארדי, משחק כאן באופן "עצי" למדי, לא תראו אין כאן מילות שנינות מושחזת שיוצאות מפיו, במקביל אליו, שרליז תרון משחקת כהלכה דמות מחוספסת אך לא מוקצנת, מאופקת אך חייתית. יו קיס ביירן שיחק בשנת 1979 את ראש כנופיית האופנוענים בסרט הראשון, גם הוא עושה כאן קאמבק סמלי מאוד לתפקיד ראש הרשע שוב.

כמה מילים על ההקרנה ב אולם ה-IMAX במתחם יס פלאנט בראשל"צ: המסך הענק מחמיא כמובן לסרט (למרות שבמקור לא צולם בפורמט איימקס), אך ניתן היה להבחין שהסרט קרטע כמה פעמים (נראה כמו בעיית קצב פריימים) והסאונד היה חזק מדי לפעמים. בסיום הסרט, יש פדיחה בתרגום של משפט הסיום: "לאן עלינו ללכח" וגם חלק מסימני הניקוד צמודים לצד שמאל, מה שלא ראוי בעבודת תרגום מקצועית.


למי שלא הכיר את מקס המקורי, עבורו - בעידן יקום מארוול עם דמויות גיבורי העל המוכרות, מקס הזועם מציע קונספט מרענן. הסרט צולם באפריקה (נמיביה וקייפ טאון), כמו גם באוסטרליה ומציע חזון עיצובי מרשים, כמו גם מוזיקה מחשמלת, קצבית ודינמית, יופי של קמאבק מילר!

מעבר לתגובות בפורום