LG G Flex 2 – סמארטפון עם מסך קעור במבחן

ביקורת סמארטפון: ה- LG G Flex 2 מגיע עם מסך בצורה יחודית וקעורה, כמו גם מעבד הניצב בחזית (סנאפדרגון 810 עם 64 ביט), האם כל זה מספיק בכדי לעשות את ההבדל מול שאר המכשירים כיום? בדקנו.

מסך קעור בסמארטפון

אבא, הטלפון מקומט! כך בישרה לי ביתי הקטנה כאשר ראתה לראשונה את ה- LG G Flex 2. מה זה אומר? שהצורה הקעורה נראית בהחלט לעין. גם במקומות נוספים בהם ביקרתי, צורת הסהר של הסמארטפון תפסה את העין וגרמה להערות ושאלות מצד החברים. השאלה הראשונה תמיד הייתה "האם זה נותן משהו?". ובכן, הצורה הקעורה התגלתה כיותר נוחה לאחיזה בזמן ביצוע שיחה כשהטלפון קרוב לפנים - מונעת הצמדת הזכוכית הקדמית לפרצוף בעוד המיקרופון והרמקול צמודים לפה ולאוזן, היא גם נוחה יחסית בכיס אחורי של המכנס (זכרו שלא להתיישב כך...). בנוסף, יש לזה אפקט מעט קולנועי יותר גם בעת צפייה בסרטים, אבל לא משהו דרמטי ביחס למסך רגיל. החיסרון אולי היחיד הוא שאם אתם נוהגים להקליד הודעות כאשר הטלפון מונח על שולחן, במקרה הזה הוא יתנדנד.


נכון לרגע זה, עד שסמארטפון הדגל הבא LG G4 של החברה יושק רשמית, ה- G Flex 2 נחשב לדגם המעניין בקו המוצרים. המכשיר מציע מפרט שניצב בחזית, זאת בתוספת צורה פיזית מעניינת. העיצוב החיצוני נראה סולידי ואלגנטי, עם גב בצבע "אפור טיטניום" חלק ומבריק (מחליק קצת מהאצבעות) ונגיעת צבע כסף במסגרת החיצונית. בפינה השמאלית עליונה בחזית, יש נורית לד עבור התראות על אירועי, היא קטנה מספיק בכדי שלא להפריע בעין ועדיין עושה עבודתה נאמנה (בצבעים שונים). החברה מתגאה ביכולת "ריפוי עצמי" של שריטות בגב הפלסטיק של המכשיר, במהלך הזמן בו היה המכשיר אצלנו, הבחנו בכמה שריטות שלא "נרפאו", כך שיש להתייחס ליכולת זו בערבון מוגבל.


מסך מרשים

כמקובל אצל LG, החזית חפה מלחצנים (יש שורת לחצנים וירטואלית בחלק התחתון של הצג) והלחצנים הפיזיים היחידים ממוקמים בגב הטלפון ומשמשים לצורך הדלקה וכיבוי, הפעלת המצלמה ושליטה על עוצמת קול הרמקול. את המסך מדליקים בעזרת נקישה כפולה ובמכשיר שקיבלתי לסקירה זה פעל כהלכה ברוב המוחלט של המקרים. המסך מבוסס טכנולוגיית P-OLED והוא מפגין ביצועים מרשימים מאוד: חד מספיק (1920x1080) בכל היישומים - קריאת טקסט, גלישה באינטרנט או צפייה בסרטים ומשחקים, בעל עוצמת תאורה טובה – גם בתנאי חוץ, צבעים יפים לעין ולא מוגזמים וזוויות צפייה רחבות. בקיצור: אין משהו רע לומר עליו.


המצלמה, לפי המפרט והביצועים בפועל, נראית זהה לזו של ה- LG G3, עם איכות טובה מאוד בתנאי יום (עם נטייה מסוימת לחשיפת יתר בחלקים הבהירים בתמונה) וטובה מספיק גם בלילה (בסיוע פלאש כפול לד), יש לה 13 מגה פיקסל, אפשרות צילום וידאו ברזולוציית 4K ומייצב רעידות אופטי שעוזר להפיק תמונות חדות יחסית, גם בתנאי תאורה ירודים. מנגנון המיקוד מבוסס לייזר ונעילת הפוקוס הייתה מהירה יחסית ברוב המקרים. המצלמה הקדמית פחות מרשימה, יש לה 2.1 מגה פיקסל ונטייה להחליק ולטשטש את הפרטים בתמונה על מנת להתגבר על גרעיניות מוגזמת. היא מאפשרת צילום עצמי בעזרת אגרוף כף היד.

רמקול המכשיר ממוקם מאחור (מונו), אך נשמע טוב מאוד (חזק וברור) – גם במצב שיחה עם ספיקר ובסך הכל, עושה את העבודה באופן משביע רצון.

מעבד 64 ביט

אנשי LG בחרו במעבד המתקדם (נכון להיום) של קוואלקום מדגם סנאפדרגון 810. זהו מעבד מתומן ליבות ב-64 ביט כאשר ארבע מהן פועלות בתדר 2GHz וארבע הנותרות בתדר 1.5GHz. כמות זיכרון ה-RAM בגרסה שנמכרת בישראל היא 2GB. במבחן הביצועים היבש Antutu, המכשיר מקבל תוצאת פסגה של 53671 (יותר מגלקסי נוט 4 עם 48622).



כאשר השתמשנו בטלפון עם מבחר האפליקציות שמגיע אתו, העבודה הייתה מהירה וחלקה, עם תגובות זריזות בהחלט וללא שיהוקים מיותרים. אולם, לאחר התקנה של אפליקציות נוספות, נראה כי חלק מהן לא מותאם באופן אופטימלי למעבדי 64 ביט ויציאה מהן חזרה לדף הבית, גורמת להשהיה בת כשנייה או שתיים בהצגת האייקונים המוכרים. נקווה שעדכוני תוכנה עתידיים יסדרו את העניין. במהלך הפעלת תוכנת הניווט Waze, המכשיר מתחמם בצורה מורגשת, כנראה גם בגלל הפעלה ממושכת של המסך. בהפעלת המשחק Asphalt 8 Airborne הורגשה התחממות פחותה וחווית המשחק באופן כללי הייתה טובה מאוד.

רכיבי התקשורת בערכת השבבים החדשים פעלו באופן רהוט ומהיר: מקלט ה- GPS עבד כשורה וננעל במהירות וגם התקשורת הסלולארית הייתה באיכות טובה (כולל איכות הקול במיקרופון ורמקול) וגלישה זריזה במקומות בהן הייתה קליטת רשת דור 4G LTE.


ממשק
המכשיר הגיע עם אנדרואיד 5.01 "לוליפופ", עם הממשק של LG אשר מנסה לפשט חלק מהפעולות. באופן כללי, הממשק נהיר ומובן ללא סיבוכים מיותרים למשתמש כאשר LG לא העמיסה כמות מיותרת של אפליקציות מטעמה. החייגן של LG פחות נוח עבורי ודורש לטעמי מספר רב מדי של לחיצות בכדי להגיע בחלק רב של המקרים לנמען הרצוי. LG מספקת גם אפליקציות כמו זו של שלט אוניברסלי המאפשרת (בעזרת גם משדר IR המצוי במכשיר) לשלוט על מגוון מכשירים בבית.


חיי סוללה

קיבולת הסוללה ב- G Flex 2  מכובדת יחסית עם 3,000mAh (קבועה ולא ניתנת לפירוק ע"י המשתמש), מדדנו את הביצועים שלה כמה פעמים: פעם אחת היא החזיקה מעמד ביום עבודה של 16 שעות, מתוכן 3 ורבע שעות מסך (גלישה באינטרנט, פייסבוק, אפליקציות שונות), 55 דקות שיחה. בפעם אחרת רוב הגלישה נעשתה דרך WiFi ולא 4G ואחרי 15 שעות, הגענו ל-5% עם 4 שעות ושבע דקות זמן מסך ושעתיים ועשרים ושבע דקות שיחה. כלומר, בשימוש כזה, אל תצפו ליותר מיום עבודה אחד. במצב המתנה, צריכת הזרם הייתה מינימלית ובמהלך הלילה, (ללא טעינה) מד הסוללה ירד רק באחוז אחד.

החברה מצהירה על יכולת הטענה מהירה (עם המטען המקורי), בבדיקה, אחוזי הסוללה עלו מ- 20% ל- 60% תוך כ-30 דקות הטענה.

סיכום

ה- LG G Flex 2  תופס את העין בצורתו הקעורה ומתאים בהחלט למשתמש המחפש סמארטפון שיראה וירגיש קצת אחרת. המסך מצוין, הרמקול גם בסדר וביצועי המצלמה המוכרים מה- LG G3 ממשיכים לספק ברוב המקרים גם כאן. המעבד ניצב בחזית, הוא אכן מהיר וחזק, אבל נראה כי חלק מהאפליקציות המוכרות דורש עדיין התאמות ואופטימיזציה למעבדי 64 ביט.

המחיר הרשמי עומד על 3,690 ₪. בישראל, נמכר המכשיר דרך היבואן הרשמי (רונלייט) עם צבעי אדום וטיטניום בגרסת 16GB והיבואן מוסיף על כך כרטיס זיכרון בנפח של 16GB. בקוריאה, יש גם גרסת 32GB שנמכרת בשלב זה רק במדינה זו.

כאמור, חלק לא קטן מדפוסי הפעולה במכשיר מזכירים את ה- LG G3 אשר נמכר במחיר זול משמעותית. אבל, אם אתם מחפשים את "השכבה הנוצצת" שתציג הבדל מסוים מול כלל מכשירי העדר, ה- LG G Flex 2 יעשה את העבודה. להבדיל מדור ה- G Flex הקודם שהגיע עם יותר מדי מסך (6") ופחות מדי רזולוציה (720p), הדור השני כבר לא דורש מכם להתפשר על שום דבר קריטי ומציע מפרט בחזית הסלולאר.