בלאקהט - פירצה ברשת, ביקורת סרט

Blackhat הוא סרט האקרים פרי בימויו של מייקל מאן מנסה להגדיר מחדש את קטגוריית סרטי הפריצות למחשב ואינו מיועד לספק בידור קליל, צלחנו אותו וחזרנו לדווח.

נפתח הפעם עם היסטוריית סרטי האקרים על קצה המזלג: בשנת 1995, הבמאי איין סופטלי מציג לעולם כולו את השחקנית האחת והיחידה (לטעמי) – אנג'לינה ג'ולי, בסרט "מרדף ממוחשב" - Hackers. היה זה סרט נעורים אשר דיבר על מרד הטיפש עשרה תוך התמקדות בשיא הטכנולוגי של דאז – המחשב. כבר אז, התייחסו אל הפריצה (עוד לפני העידן בו הכל נשלט ע"י מחשבים) כאל משהו הרסני וטוטאלי והיוצרים הציגו הבנה כוללת של המשמעויות, הסכנות ובעיקר את הפחד מהשליטה של רדיקלים בעלי אצבע קלה על המקלדת.

שלוש שנים מאוחר יותר, טוני סקוט מציג את הפחד המוכר מהאח הגדול בסרט "אויב המדינה" ומראה כי מעקב צמוד על אזרחים ופריצה ממוחשבת יכולים להוביל לאסון לביטחון לאומי. הפרט, לעומת זאת, אמור להיות בעל יכולת ויתור על חופש פרטיותו לטובת הכלל, אך מוסר ההשכל נשאר: יותר מדי כוח בידיים בודדות מביא לשחיתות ופגיעה באינטרס הפרט לשמור על האנונימיות. אח״כ חווינו את "מת לחיות 4.0", ו"סקייפול", אשר אופיינו בהצג קולנועי לסייבר טרור ולעומתם "לכודים ברשת" ו"שליחות קטלנית" התאפיינו בכך שהפורצים היו "יישות מלאכותית" אשר לא חיפשה אינטרס כלכלי או נקמני אלא רצון להרוג או להגן על אינטרס השרדותי.

הסרט החדש "בלאקהאט", של הבימאי מייקל מאן עם השחקן כריס המסוורת' מגיע אל מסך הקולנוע בישראל  ועל פי השיח ברשת, הוא הולך כנראה להגדיר מחדש את המושג ״סרטי פריצות מחשב״. זה אינו סרט קלאסי המיועד להעביר שעה וחצי של פאן עם כוס קולה גדולה ופופקורן ענק, אלא להפך - סרט ארוך וקשה לצפיה ממוקדת בשל בחירתו של הבמאי להציג את הסיפור (מבוסס על מקרה אמיתי) באמצעות שפה קולנועית מוקומנטארית (כלומר דוקו מדומה). הצילום מזכיר בסגנונו תוכנית חדשות בתוך סיפור דרמתי ומתח, כולל גרפיקה ממוחשבת הממחישה בצורה ויזואלית פעולה פריצה, הנראית לעיתים מגוחכת. אך אם נתייחס לגופו של עניין ונזרום עם מה שנראה על המסך, אף נחווה את הפחד והסכנה הנגזרים מטרור דיגיטלי.

נאמן למציאות?

חשוב לי לציין כי איני מומחה במחשבים, לא בשפות מחשב, קידוד או כתיבת תוכנות הדומות לאלו המוצגות בסרט, אך יחד עם זאת אני יודע (בעיקר על סמך הסברים מסביב לעשיית סרט זה) כי הדברים המוצגים כאן אשר קשורים להליך כניסה לא מורשית למחשבים מרחוק, רחוקים להיות אמיתיים. נדמה על כן כי גם הבמאי מבין זאת ובמהלך הסרט נמנע מלהציג עדויות ממשיות לביצוע מניפולציה כלשהי ואם כבר עושה זאת אז לא על מסך מלא. בהקרנת טרום בכורה, עם אולם מלא של אנשי עמק הסיליקון, על פי המסופר, הם הגיבו בגיחוך למראה הדברים אשר הוצגו בסרט. אך אל לנו לשכוח, כי תפקידו של הקולנוע הינו ראשית כל לבדר ולהעביר מסר מהבמאי ורק לאחר מכן להצמד לעובדות.

הסרט הזה, כמובן מבלי לספיילר יותר מדי, עוקב אחרי פיצוץ בתחנת כוח סינית שנגרם באמצעות פריצה עוינת ממוחשבת. סוכן במחלקת סייבר מקבל את החקירה אשר מובילה אותו לארה"ב, שם היה ניסיון דומה לחדירה אשר נכשל ובניסיון לשתף פעולה עם אנשי החוק מקומיים, מבקש לקבל לצוות אסיר, מומחה לגניבה דיגיטלית אשר מעורב כבר בפרשה ללא ידיעתו. משם, הסרט עוקב אחר התפתחות החקירה ובאופן דומה מעט לסוכן הידוע ג'יימס בונד רודף פיזית אחרי זוממי המזימות למטרת גילוי והבנה של הפעולות ומטרות מבצעי הפיגועים. אין חדש תחת השמש, גם הפעם, צרכי רווח אישיים הם המניעים מעשים רעים - עד כדי רצח בני אנוש.



אורך הסרט הרשמי הינו 133 דקות, שמתי לב כי באמצע ההקרנה, עזבו מספר אנשים - לא ידוע לי האם זה אכן קשור לטיב העלילה, אבל עבורי, לא כל הסרט היה מהנה. אופן ההגשה  לעיתים שעמם, אבל כאוהב קולנוע, עדיין הייתי מרותק למושב רוב הזמן - מצפה להתפתחות הבאה על המסך. באם אתם שואלים אותי האם כדאי לדהור אל אולם הקולנוע , אומר כי הפעם לא ממש חייבים לעשות כך ואפשר לצפות בו גם על גבי המסך הקטן - כאן הגודל באמת שלא קובע.