הדרך לגיהנום – ביקורת סרט עם ליאם ניסן

הסרט "הדרך לגיהנום" מציג עולם אפל ואלים, עם השחקן ליאם ניסן שהתרגלנו לראות אותו כדמות קשוחה ובלתי מתפשרת, אך אל תצפו לעלילה פשוטה עם תשובות לעוסות. ביקורת סרט.

הסרט "הדרך לגיהנום" (במקור A Walk Among the Tombstones - ללכת בין המצבות) נוצר על פי סדרה של ספרי מתח, מאת לורנס ברוקס. זהו סיפורו של בלש משטרה שפרש מתפקידו ומבצע באופן לא חוקי חקירות פרטיות בעבור מתנות שאנשים מציעים לו. עד כאן נחשף הספויילר לסרט שלנו, רוצים לדעת מה קרה הלאה? לצורך זה, אשלח אתכם לבית הקולנוע.

במבט היסטורי, שנות ה- 60 משויכות להיפים, סמים ורוקנ'רול. בשנות ה- 70 המשיך העולם בסקס חופשי עם וודי אלן ("האיש הכי סקסי" באופן אבסורדי). את שנות ה- 80 אנחנו שונאים בעיקר בגלל המוזיקה  ושנות ה- 90 העליזות, שברנו את כל מה שידענו עד אז, אך בעיקר הייתה זו תקופה מצוינת לקולנוע אשר חגג עם מגוון סרטי מתח שונים ולא רק. מדוע אני מעלה את זה? כי הסרט שלנו מתרחש במחצית השנייה של שנת 1999 כאשר האינטרנט היה הרבה פחות מתקדם מהיום, המכשירים הסלולריים רק החלו לצוץ, מוזיקה הייתה ממש מגניבה ורצח היה מאוד אכזרי ואינטימי.

אכזריות סתם או שלא?

הסרט נמשך שעתיים פחות שבע דקות ואני חייב לציין כי הזמן חולף כאילו לא היה. ברגע שרעש לעיסת הפופקורן מסתיים, הצופים נכנסים לעולם אכזרי של תאוות רצח לשם רצח נטו. פיענוח המקרים לוקח את הגיבור והצופים אל עולם אפל של צימאון לדם. מצד שני, מסתבר כי הדברים לא סתם קורים כפי שהם קורים. צופים רבים מגיעים אל בית הקולנוע כשהם מנוסים ובעלי ותק של שנות צפיה רבות ואלפי סרטים. שפת הקולנוע מתקשה כבר להפתיע אותנו הצופים אך למרות כל זאת, אני עקבתי בסקרנות רבה אחרי פעולות הדמויות ובשקיקה בלעתי כל רגע שהוצג על המסך.


נעבור אל צוות הנפשות שיצרו את הסרט: נתחיל בבמאי סקוט פראנק. ובכן, לדעתי, זהו פרוייקט בימוי ראשון שלו בקנה מידה שכזה. על אף שיש בעברו כבמאי, סרט ופרק בסדרה כלשהי, סקוט מוכר לנו כבר מתפקידי כתיבת תסריטים כמו: "דו"ח מיוחד", "מזימות זרות", "מארלי ואני". אז אם הבנתם נכון, אכן, אני מאוד מחבב את הסרט וכן אני מעריך את הבמאי. אגב, כותב סדרת הספרים: לורנס ברוקס, אשר הובא אל הסט הצילומים, אף הודיע כי עבודתו של הבימאי הייתה נהדרת גם בשל הבחירה בשחקן ליאם ניסן לדמותו של הבלש מתיו סקאדר. אפרופו ניסן, כבר ציינתי שיתכן וסטאלונה יפנה אליו לצילומי "בלתי נשכחים - 14"?... נחזור לרגע של רצינות: ליאם ניסן, בן 62, כבר שיחק על מסך הגדול עוד מסוף שנות ה- 70 (וודי אלן, כן?) והשתתף בסרטים עם מיקי רורק, רוברט דה נירו, פאטריק סוויזי, קלינט איסטווד, ג'וליה רוברטס, האריסון פורד ועוד רבים וטובים כאשר איש עדיין לא זכר את שמו. מתחילת שנות ה- 90 החל לקבל תפקידים ראשיים וב- 1993 היה לאוסקר שינדלר האגדי. אך דווקא משם, נראה כאילו הוא דעך ורק ב- 1999 נראה כי החל קריירה משנית של דמות לוחמת ובלתי מתפשרת (אחרי דמויות בסרטי רומנטיקה ומתח). מאז, קיבלנו בעיקר איש אקשן חסר פשרות ומעצורים, גם בצד של הטובים וגם בצד של הפרוטגוניסט.

אז מה היה לנו כאן? לטעמי, זהו סרט שאתם חייבים ללכת לראות. אם אתם מחפשים אקשן סתמי הוליוודי, זה לא המקרה. אם אתם רוצים להפעיל את הראש, לנסות להבין ולהרכיב פאזל – הגעתם למקום הנכון. לא תקבלו תשובות לעוסות, אלא תצטרכו להבין אותן בעצמכם.