האזנה מודרכת – מלחמה, זה תופס אותך

הפעם נאזין לשירים שנכתבו והופקו במלחמה קודמת (מלחמת לבנון השניה) אך הפכו לרלוונטיים מתמיד כיום במבצע "צוק איתן", הקשיבו לתחושות הלב של לוחמים שעובדו לאלבום יחודי - מלחמה, זה תופס אותך.

בימים אלה מתארך לו מבצע "צוק איתן" והופך, אט אט, לאחת המערכות הארוכות יותר של מדינת ישראל ובטח של העורף הישראלי. בסקר שנעשה לאחרונה, למעלה מחמישים אחוז מהנשאלים, במדגם המייצג את כלל אזרחי המדינה, טענו כי בעת שהתותחים רועמים יש למתן ביקורת על הממשל עד כדי איסור על הבעת ביקורת ציבורית על הממשלה ומהליכיה בעת הלוחמה.

כאשר בתותחים רועמים המוזות שותקות. המשפט הזה מתאר מצב פוליטי/חברתי שהיה שכיח מאוד במהלך ההיסטוריה האנושית. אבל, לראשונה כנראה בהיסטוריה האנושית (המודרנית לפחות): ההסדר בין התותחים למוזות נשבר. זה היה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, מחאה בארה"ב בעת מלחמת ויאטנם.

מלחמה, זה תופס אותך – היווצרות

בקיץ 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה. לקראת סוף המלחמה, קבוצה של סטודנטים בבית הספר למוסיקה Muzik התגבשה לקבוצה אשר במסגרתה כתבו הסטודנטים שירים ולחנים שביטאו את תחושותיהם של בני נוער שהיו בעצמם מעורבים במלחמה כאנשי מילואים. השירים, אשר מבטאים תחושות לב אישיות, הולחנו ובוצעו במופע אינטימי אחד. החומר נגנז – במטרה לשמש כחומר גלם לסטודנטים בקורס מיקס. בשנת 2008, ההקלטות הגנוזות שימשו כאמור, כחומר גלם לסטודנטים בקורס Mix. במהלך הקורס פרץ מבצע עופרת יצוקה. החומר הגנוז הפך לרלוונטי שוב פעם והפעם הוא מוקסס, נערך והופק לתקליט / דיסק להפצה במסגרת ערוצי מוזיקת האינדי באוגוסט 2013.

האלבום

הגיטרה האקוסטית מהווה כלי נגינה שכיח בשטחי הכינוס ואיתה גם קולות חיילי הפלוגה. “ידיים בכיסים" מתחיל בגיטרה האקוסטית והמבוא לשיר מושר על ידי מקהלה. בהמשך מתפתח הקטע וכלי נגינה נוספים לו. יותר מכול, מבטא הקטע הזה את רחשי ליבו של דור החיילים הצעירים של עופרת יצוקה והחיילים הצעירים שנושאים בנטל גם של "צוק איתן".

האזנה: ידיים בכיסים

את "בשנה הבאה" כתב אודל נימרודי. כמו במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ובאופן רלוונטי להפליא גם ב-"צוק איתן" השיר מתאר את שני הצדדים והפער התפיסתי שביניהם. איסלם פונדמנטליסטי שרואה בלוחמה את דרכו אל גן העדן מול אנשים שהמלחמה שלהם היא על שלוות הבית בהווה ובעתיד.

האזנה: בשנה הבאה

את "בצה"ל מרוצים" כתב יאיר שמרת שמנגן על הפסנתר באלבום הזה. השיר נכתב בעקבות כתבה של יאיר רוזנבלום בעיתון הארץ שדנה בפרשנות מבית היוצר של רוזנבלום על ראיונות של גנרל אצל חיים יבין בערוץ הראשון. אחרי "נאום הכלניות" של רב אלוף גנץ – מילות השיר רלוונטיות גם היום למערכת"צוק איתן" 2014.

האזנה: בצה"ל מרוצים

האזנה ל-"בוכים וגאים" מעוררת את המחשבה שמדובר באחד משירי המחאה של הפרויקט הזה, שיר שמנסה לתאר מחשבות שמקובלות בחברה העזתית ונתפסות כבלתי אנושיות – בחברה הישראלית. את השיר כתב והלחין שלומי אברמוב, אשר מנגן על גיטרה 12 מיתרים באלבום הזה. שלומי התבקש לכתוב ולהלחין כתבה רלוונטית מהעיתון לנושא הפרויקט. באחת העיתונים מצא כתבה על סבתא מתאבדת. שלומי הוסיף קצת נופך לסיפור הלחין אותו והתוצאה לפנינו:

האזנה: בוכים וגאים

יעל כפתורי כתבה והלחינה את "שדה קוצים" בעקבות מאמר בבלוג של מורן קלמפר. הלחן המקורי של השיר נגנז. במסגרת פרויקט מלחמה זה, לירן קהת, נגן הגיטרה החשמלית, עיבד מחדש את הלחן של "שדה קוצים" - לחן שבסופו של דבר הוקלט. בניגוד לקטעים אחרים באלבום הטקסט בשיר הזה מוגש מנקודת מבט אישית יותר ומאוד מטאפורית.

האזנה: "שדה קוצים"

את השיר האחרון באלבום הזה כתב אודל נמרודי כשיר אהבה לאישה וגם למולדת. בימים אלה כשהחברה הישראלית מתגבשת תחת מטר הרקטות והפצמר"ים מעזה – השיר הזה יאה לסיום האלבום ו"זה נכון"  לסיים בו את ההאזנה המודרכת הזו.

האזנה: “זה נכון"

אפילוג

האלבום הזה איננו אלבום מחאה, הוא מבטא חשיבה מקורית ולא פעם מודרכת של יוצרים צעירים תוך כדי ומיד אחרי מלחמה. החומר המוזיקלי של האלבום היה נכון למלחמת לבנון השנייה ב- 2006 אך הרלוונטיות שלו למלחמה שאנחנו עדיין בעיצומה בעינה עומדת.
באלבום המלא (הורדה מכאן) ישנם עוד תשעה קטעים שלא נסקרו כאן, משום שהם נלקחו וגם הוצאו לאור מאלבום אחר שבהזדמנות אחרת נסקור גם אותו. בהוצאות האינדי התופעה של שילוב בין חומרים מאלבומים שונים שכיחה.

האזנה ערבה, מנחם.

קרדיטים
הנחייה וניהול אמנותי: דודי לוי. היוצרים שהשתתפו ביצירת הפרויקט: אודל נמרודי, אור רווה, גיא שביט, יאיר שמרת, יעל כפתורי, לירן קהת, ניר קראים, שלומי אברהמוב. פסנתר: יאיר שמרת, קלידים: יעל כפתורי, גיטרה אקוסטית: אודל נמרודי, גיטרה 12 מיתרים: שלומי אברהמוב, גיטרה חשמלית: לירן קהת, בס: אור רווה, אקורדיון: ניר קראים, תופים: גיא שביט. מאסטרינג: אבי אלבז.

הכתבה מוגשת כדעה אישית, לכתב אין כל קשר עם בית הספר מיוזיק או מי מטעמו.