מוסיקה של אודיופילים – האם יש דבר כזה?

בכל מבחן אוזן אותו עורכים אודיופילים למערכת אודיו – יקרה ככל שתהיה, המוסיקה משחקת תפקיד חשוב ביותר, אז האם אתם מסתפקים בקטעי הדגמה או מאזינים למוסיקה "אמיתית"?

״אל תשמיע לי מוסיקה אודיופילית – תשמיע לי מוסיקה!״ הוא משפט המשוגר כמעט מכל פה של חובב מוסיקה ואודיו ותיק. המשפט הוא בעצם הצהרה כפולה. ״אני איש של מוסיקה ולא רק של סאונד״ ו-״אני לא מתרשם מהקלטות מחמיאות״. בעצם הוא מצהיר על עוד משהו ״אני אוהב להגיד את זה בשביל להישמע מנוסה ובוגר״. יצא בסוף משולשת ולא כפולה. אבל מי סופר?

מוסיקה אודיופילית מהי? קבלו הסבר מופשט ואולי יחידי.

אז... אין דבר כזה. יש הקלטות אודיופיליות שהן מושקעות ואיכותיות יותר מהקלטה רגילה. והאמת, אני לא מוצא בזה שום דבר רע. בדיוק הפוך, מערכת טובה צריכה להתפנק על הקלטה בהתאם וקשה לי לקבל את האנטי הזה להקלטות מחמיאות. זה בדיוק כמו שיבקשו מאישה יפה ללבוש בגדים שאינם מחמיאים. מדוע שנרצה דבר כזה?

אוספים להדגמה – לא מוקצה

כאן אני כבר ניכנס לחילול הקודש אצל רוב החובבים, קבלו סיפור קצר:
לפני מספר חודשים ביקר אצלי אודיופיל מדופלם וביקש לשמוע את המערכת שלי. שאלתי אותו מה הוא אוהב לשמוע והוא ענה לי שהוא "אוהב את זה וההוא ואם יש גם אותה אז מעולה". בנוסף, "ישמח לשמוע את הסגנון ההוא ואיזה קטע אלקטרוני אחד שאני אבחר". ניגשתי לספריה שלי ושלפתי דיסק הדגמה של יצרנית הרמקולים קבאס הצרפתית. האורח הביט בדיסק, פער את פיו בפליאה, עיניו עברו ל- ״מצב תדהמה״ ומיתרי קולו החלו לרטוט - מה שיצא לו הוא המשפט הבא:  ״אוספים להדגמה? השתגעת!? שים לי מוסיקה״. האמת היא שזה כמעט והרגיז אותי. אבל אני, הידוע כאדם רגוע ושליו עם סף עצבים מאוד גבוה הגבתי בעדנה. ״אם יש לי את כל מה שאתה מבקש בתקליטור אחד, מדוע אתה חפץ בכך שאני אשלוף 7 תקליטורים שונים?״. תשובה הגיונית לא היתה לו ולכן כנראה העדיף לזרום עם חילול הקודש.

אודיופיל אוהב אוספים?

אודה כי מעולם לא אהבתי אוספים. אני איש של אלבומים מקוריים שלמים. אבל, לפעמים כן מתאים לי להתפנק עם אלבום אוסף הכולל מגוון סגנונות. ואם איכות הסאונד מעולה אז זו בכלל חגיגה. יחד עם זאת יש איזה משהו שנותר ״אפלולי״ ולא ״רציני״ בהאזנה לאוסף שירים שאינם קשורים זה לזה. כאילו אני באמת מחפש את הסאונד ולא את המוסיקה. זה ממש לא משנה אם אני אוהב את התוכן או לא, תמיד אתפס בעיני חובב המוסיקה השמרן כאחד שמחפש משהו אחר ולא את התוכן. השאלה היא אם הסטיגמה הזו נשארת גם כאשר אני שולף המון דיסקים שונים מהספרייה או שהיא תופסת רק לגבי שליפה של אוסף שנשמע מעולה ומיועד להחמיא למערכת. ובלי קשר, מה רע בלהחמיא למערכת? האם השמרנים מפגינים נגד סאונד טוב שמעובד היטב? האם "האותנטי״ הוא זה שנשמע קצת חלוד? 


היום נתמקד בדיוק במה שמעצבן לא מעט אודיופילים שבאים לשמוע מערכת אצל חבר. ושימו לב – לשמוע מערכת זה לא ממש לשמוע מוסיקה. נכון, בלי מוסיקה היא פשוט לא תשמע, למרות שכבר נתקלתי בחברים שבאו אלי עם דיסקים להדגמה - של תדרים. תאמינו או לא זה גם ממש הביא אותם למסקנות לגבי הצליל במערכת שלי.

במסגרת חיפושי אחרי דיסקים משובחים המאגדים תחתם מוסיקה טובה, נתקלתי בחברת STS – DIGITAL, החברה הוציאה אוספים מאוד מעניינים המשלבים מגוון רחב של סגנונות מוסיקה ובנוסף גם אלבומים מלאים של אומן בודד או אלבומים שלמים של מוסיקה קלאסית.

הבחירה המוסיקלית שלהם היא פשוט מדהימה לטעמי, רק חבל שמגוון הדיסקים / תקליטים הכולל אינו גדול מספיק. בתקליטור ״התנסות דינמית״ תמצאו קטעי מוסיקה שישאירו את המערכת שלכם עם הרבה שאלות מצדכם, כמו האם המערכת שלי מאלצת אותי לשמוע מוסיקה קלה או שפשוט אינה מסוגלת לנגן קטעי מוסיקה תובעניים. למזלי, אני יכול "להשוויץ" ברמקולים גדולים ומגבר חזק ודינמי למהדרין והתקליטור הזה פשוט שלח אותי החוצה למרפסת, להביט באופק ולחייך כאילו אני מלך העולם עם מערכת הסטריאו הכי טובה שיש. אבל מהר מאוד חזרתי למציאות כשהשכנה שלי הביטה בי במבט של ״עוד כמה רגעים הצ׳קאלקה של המשטרה למטה תמחק לך את החיוך״ משום ההקלטות כל כך טובות ודינמיות ולכן לא רציתי להנמיך את עוצמת הקול למרות השעה הבלתי מתחשבת. שמעתי המון אוספים ״אודיופילים״ כאשר אלו של STS הן הטובים ביותר ששמעתי אי פעם בחיי. כל שיר, כל יצירה, כל אלבום מוקלט ומהונדס טוב יותר מהמקור. ועל מנת להיות בטוח בכך ביצעתי כמה וכמה השוואות עם קטעי מוסיקה מקבילים בתקליטור המקורי.

ההבדלים בין STS למקור?
במבחני השוואה שערכתי, האיזון הטונאלי והדינמיות טובים יותר משמעותית בתוצר של STS. היצירות הרבה יותר שקטות, מה שמסדר עוד פרטים שלא ידעתי על קיומם לפני. בנוסף, גם דאגו לסדר לנו את הכלים במרחב הבמה בצורה ברורה יותר, במרחב גדול יותר. בכמה קטעי מוסיקה הבמה חצתה את גבולות הרמקולים לעומת המקור שהיה ממש בניהם. ההבדלים הם אינם הבדלים של טוב מאוד ומצוין – מדובר בהבדלים דרמטיים שהופכים את חווית ההאזנה למשהו אחר לחלוטין. זה כמו ההבדל בין מים לאדים, סתם גרגירים לסוכר מתוק או נהיגה במכונית בלי מזגן באמצע אוגוסט לעומת אותה מכונית כשהיא ממוזגת. נראה לי שהבנתם את ההבדלים. זה יותר טוב בהכל. יותר פרטים, יותר רזולוציה, יותר מאוזן, מגובש, מהיר, מיידי, שקט והרבה יותר טבעי ונטרלי.

בתקליטים התוצאה טובה עוד מהדיסקים עצמם. התקליטור המקביל טבעי מהדיסק, רזולוטיבי ומאוזן יותר. אהבתי יותר את הבס בתקליט מאשר בדיסק. הוא יותר מגובש, יותר מפורט וטבעי. אבל כמובן שאין מה להשוות בין נגן התקליטורים שלי לפטיפון. אבל עדיין, גם התקליטורים נשמעים מדהים לטעמי. זו אולי הפעם הראשונה שאני מוכן ממש לשמוע דיגיטל מבלי לחרוק שיניים בגלל שאין לי את אותו הדבר על תקליט.

זה לא רק איכות הסאונד. זו גם המוסיקה. בזכות האוספים הללו (במחיר של בין 100 ₪ לתקליטור עד ל- 150 ₪ עבור תקליט) הכרתי כמה קטעי מוסיקה ואומנים חדשים שאפילו מלווים אותי בנסיעה. את חלקם שמעתי כבר עשרות פעמים ברצף. המוסיקה פשוט מצוינת ואני בטוח שכל אחד שמח להכיר עוד כמה וכמה אומנים חדשים שהם לא הכירו מעולם. ולמצוא מוסיקה חדשה זה אחד מהרגעים הכי מאושרים בחיי כחובב מוסיקה.

הפצה: "אודיוזיפ" במרכז ו-"אודיופיל" בצפון.