פוג'יפילם X100s – ההנאה שבצילום

בגרסתה החדשה של פוג'י למצלמה המתקדמת X100s שמרה החברה על המאפיינים החיוביים של המצלמה הקודמת והתייחסה לבעיות השונות שמנעו ממנה לקבל את התואר המצלמה המושלמת. אנו בוחנים את החידושים לעומת ה-X100, האם בגרסה החדשה יצרה Fujifilm את מצלמת חלומותינו? ביקורת מצלמה.

ה-X100 של פוג'י היתה המצלמה הראשונה בסדרת מצלמות ה-X המתקדמת שמיתגה את החברה גבוה בעולם הצילום, בפן הטכנולוגי והעיצובי כאחד. במידה והמשפט האחרון נראה לכם מוכר, זאת מכיוון שהוא נכתב גם ב- ביקורת מקיפה ל-X20, המצלמה הקומפקטית של פוג'י שפרסמנו לפני כחודש. בניגוד ל-X20, לפוג'י X100S עדשה קבועה בעלת אורך מוקד של 35 מ"מ עם מפתח צמצם של f/2, וחיישן גדול בהרבה, בפורמט APS-C.

בזמן שפוג'יפילם השיקה את ה-X100, היא יצרה זן חדש של מצלמות בעיצוב רטרו עם חיישן גדול ואיכות תמונה מצויינת, אבל בגוף קומפקטי (יחסית), ועדשה קבועה. בזמנו המתחרה היחידה של פוג'י היתה לייקה הוותיקה, שיצרה מצלמות איכותיות מאוד, אך גם בעלות תג מחיר גבוה כל כך, שהפך אותן ללא רלוונטיות לרוב הצלמים. אמנם חלפו רק שנתיים, אך ניתן לומר שפוג'י פתחה איזשהו סכר אצל יצרניות המצלמות, ואחרי ההצלחה הגדולה של ה-X100, חברות רבות החלו לייצר מצלמות בעלות מאפיינים דומים. סוני החלה למכור לפני מספר חודשים את ה-RX1, המצלמה הקומפקטית הראשונה עם חיישן בפורמט 35 מ"מ (שגם עולה בהתאם, 2,800$), ניקון את המצלמה העונה לשם Coolpix A וסיגמה את קו מצלמות ה-Merrill, המכילות חיישן בטכנולוגייה יחודיית של החברה. עכשיו, כאשר לפוגי יש תחרות בנישה שהיא עוררה לחיים, מעניין לראות איך המצלמה החדשה, ה-X100S, תמקם את עצמה ביחס למתחרים.


עיצוב, עיצוב, עיצוב

מבחינה חיצונית, הדגם המחודש של המצלמה זהה לדגם הקודם (חוץ מהוספת האות S לשם הדגם) ואנחנו חייבים להודות, ששמחנו לראות שכך הדבר. המצלמה בנוייה כמצלמת Rangefinder קלאסית עם עינית מתקדמת עם כפתורים וחוגות שליטה אנלוגיים המאפשרים שליטה מהנה ואינטואיטיבית במצלמה, גם ללא שיטוט בתפריטים. תזכורת לקוראים, לרוב המצלמות יש אפשרות לתכנות כפתורים שונים במצלמה, ואנחנו ממליצים לחקור את המצלמה שבבעלותכם, לפעמים תכנות כפתור אחד יכול לשפר פלאים את חוויית השימוש במצלמה שלכם. 

ה-X100S בנויה כולה ממתכת, ומצופה בגומי מחוספס למניעת החלקות. משקל המצלמה עומד על 445 גרם עם הסוללה, וזו בהחלט מצלמה עם משקל מורגש ביד. ניכר שפוג'י השקיעה חשיבה רבה בעיצוב המצלמה, וכפתורי התפעול השונים של המצלמה ממוקמים המאפשרים שליטה מלאה במצלמה גם בזמן שימוש, כשאין זמן להרחיק אותה מהעין על מנת לשנות פרמטרים של צילום. לדוגמא, בקדמת המצלמה יש "ידית" שהזזתה גורמת לעינית האופטית שבמצלמה לשנות את מצבה ולהפוך לעינית אלקטרונית - ענין נוח מאוד במידה ואתם מצלמים בסצנה עם ניגודיות חזקה, ואתם רוצים להשתמש ביתרון העינית האלקטרונית המראה כיצד התמונה תצא (איזון ללבן, מיקוד, חשיפה), עוד לפני שצילמתם אותה.

ידיות שליטה זה נחמד, אבל בכל מצלמה, הכפתורים החשובים ביותר הם אלו ששולטים בתריס ובצמצם. שליטת התריס מתבצעת דרך החוגה העליונה, ששינויי המהירות בו מתבצעים ב"סטופ" שלם. במידה ורוצים להגיע לערכי ביניים, ניתן לסובב את חוגת השליטה שבגב המצלמה. השליטה על צמצם העדשה נעשית מחוגתת העדשה הפנימית. העדשה עצמה קטנה מאוד, כך שפוג'י הוסיפה ידיות קטנות המקלות על שינוי הערכים. לצערנו, פוג'י לא הקשיבה לרבבות הצלמים שהתלוננו על שליטת הצמצם בדגם הקודם, וגם במצלמה הנוכחית חוגת העדשה משנה את ערכי הצמצם ב"סטופ" שלם בכל פעם, ובמידה ורוצים להגיע לערכי ביניים, יש צורך להשתמש במתג ה-rocker הידוע לשמצה מביקורת ה-X100, וכן, גם בו לא בוצע כל שינוי, חבל. לדעתינו ניתן היה להוסיף ערכי ביניים על חוגת העדשה עצמה, כמו בעדשות מקצועיות אחרות.

בשתי החוגות, תריס וצמצם, וקצה הסקאלה ממוקמת ה-A האדומה, שמשמעותה כמובן, אוטומטי, כך שבצורה אינטואיטיבית ניתן לעבור בין כל מצבי הצילום השונים, ונחסכה מאיתנו חוגת שליטה נפרדת. בנוסף, חוגת העדשה החיצונית מאפשרת שליטה במיקוד בעת צילום במיקוד ידני. אמנם החוגה אנלוגיית, אך היא למעשה מפעילה מנגנון מיקוד דיגיטלי, כמו בדגם הקודם. למרות זאת, רגישות החוגה עצמה השתפרה, והיא רגישה לתזוזות עדינות יותר בהשוואה לדור הקודם.

חסרון נוסף שלא תוקן, הוא חוסר האפשרות להרכיב פילטר על העדשה ללא מתאמים שונים. כשמדובר במצלמה העולה אלפי שקלים, זוהי החלטה תמוהה של היצרנית, כשידוע שכל צלם מעדיף להרכיב פילטר שעולה כמה עשרות או מאות שקלים, ולא לסכן את העדשה עצמה לשריטות. פוג'י מוכרת בנפרד מתאם משלה שניתן להרכיב על העדשה, ויש מספר מדריכים כיצד להרכיב פילטרים על ידי שימוש בקומבינציות של פילטרים בקטרים שונים, השאלה המתבקשת היא, למה פוג'י בחרה שלא לתקן את הבעיה מהדגם הקודם, נקווה שיש לה תשובה משכנעת.


שובה של העינית המשולבת

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בדגם הקודם היה העינית המשולבת שבפינה המצלמה. מה זה עינית משולבת? בקצרה, שילוב בין עינית אופטית לעינית אלקטרונית, בהתקן אחד. למה צריך את זה? לכל טכנולוגיית תצוגה יתרונות וחסרונות מובנים, והשילוב בין שתי התכנולוגיות מאפשר פתרון אלגנטי לצלמים במצבי הצילום השונים, המחייבים עיניות שונות.

העינית הדיגיטלית עברה מקצה שיפורים ביחס לדגם הקודם. הרזולוציה בעינית עלתה מ-1.4 מיליון נקודות ל- 2.4 מיליון, וגם מהירות התגובה שלה עלתה. אחד התוספות המשמעותיות לתצוגה האלקטרונית, הכוללת גם מסך אחורי בגודל 2.8", היא אפשרות ה-Focus Peaking, המאפשר למקד בצורה ידנית ברמת דיוק גדולה מאוד. שבזמן שהמצלמה נמצאת במצב מיקוד ידני, ניתן להגדיל את מרכז הפריים על ידי לחיצה על כפתור ה-Rocker, וה-Focus Peaking ידגיש את מישור המיקוד באמצעות קווי מתאר לבנים. בניגוד למצלמות אחרות כדוגמת סדרת ה-NEX של סוני, אין אפשרות שליטה בצבע קווי המתאר באלמנטים הממוקדים, והבחירה בצבע לבן אינה בהכרח מתאימה. מניסיוננו, הדגשה אדומה או צהובה נוחה יותר לזיהוי, במיוחד בתנאי תאורה בהירים, אך למרות זאת, זוהי תוספת מבורכת למצלמה.


העינית האופטית היא פתח זכוכית בגוף המצלמה המאפשר צפייה בסצנה המצולמת. בניגוד ל-X20, העינית האופטית של ה-X100S משופעת במידע דיגיטלי המשולב בתוכה, והתמונה דרכה נראית חדה בהרבה. לעינית אופטית במצלמה מסוג Rangefinder הבדל אחד משמעותי מזו של מצלמת הרפלקס, ובביקורת על הדגם הקודם, ה-X100, מיכאל כץ הסביר בצורה מצויינת על ההבדלים השונים וכיצד פוג'י הצליחה להתגבר על הבעיה:

 - במצלמת רפלקס מותקנת עינית אופטית בגב המצלמה באמצע, קצת מעל העדשה ומאחורי הפריזמה. הצלם רואה בעינית את התמונה דרך העדשה, כפי שהיא תתקבל בסוף על החיישן.

-  במצלמה קומפקטית התמונה מוצגת על מסך בגב המצלמה. אין עינית אופטית. גם כאן התמונה שרואים היא זו שתתקבל בסוף.

 - במצלמת Rangefinder מותקנת עינית אופטית בקצה השמאלי של הגוף. מעין חלון בתוך גוף המצלמה. כלומר, הצלם רואה ישירות דרך חלון זה, ולא דרך העדשה. הבעיה טמונה במרחק של כמה סנטימטרים שקיים בין העינית לעדשה התמונה הנצפית דרך העינית אשר הינה שונה מהתמונה שרואה העדשה. תופעה זו בולטת יותר ככל שמתקרבים לאובייקט המצולם. התופעה נקראת Parallax Error. במילים פשוטות, זה די מתסכל ״למסגר״ במדויק קומפוזיציה מסויימת, ואז לגלות שהמצלמה צילמה קצת הצידה... פוג׳י השתמשו בטכנולוגיות עדכניות, והמצלמה מציגה בתוך העינית מסגרת של התמונה הסופית, שמשנה את מיקומה בתלות במרחק המיקוד של העדשה. כלומר, המסגרת נעה בתוך העינית יותר ימינה ולמטה, ככל שמתקרבים לאובייקט המצולם. מרתק! ויותר חשוב - מונע הפתעות אחרי הצילום.

חיישן ה-X-Trans – חזרה קצרה

למי שלא קרא את הביקורת על ה-X20 שפורסמה לא מכבר באתר, חזרה קצרה על הטכנולוגיה הייחודית בחיישן של פוג'י (מי שכן קרא, מוזמן לדלג כמה פסקאות).
חיישני מצלמות מורכבים מרשת פיקסלים צפופה, הרגישים לאור, אך לא לצבע. על מנת ללכוד תמונה צבעונית, על כל חיישן מרכיבים מערך פילטרים, הנקרא מערך Bayer, בעל תבנית של 2X2 פיקסלים, שכל אחד מכיל את אחד מצבעי היסוד RGB. בעוד שמערך הפילטרים הצבעוניים מאפשר יצירת תמונות צבעוניות, הוא רגיש מאוד לתופעה שנקראת Moire, הגורמת להופעת "רשתות צבעוניות" כאשר אנו מצלמים מרקמים צפופים שחוזרים על עצמם (לדוגמא בדים או בניינים מרחוק). על מנת להתגבר על תופעת ה-Moire, יש צורך בהוספת פילטר נוסף על גבי החיישן, שנקרא פילטר Anti Aliasing (או בקצרה, AA). פילטר ה-AA  הוא למעשה רשת צפופה מאוד המצליחה לנטרל את תופעת ה-Moire, במחיר לא קטן, של פגימה בחדות התמונה. כפי שהסברנו, מערך הפילטרים הוא רעה-הכרחית על מנת לייצר צילום צבעוני באמצעים דיגיטליים (ישנן עוד טכנולוגיות, כדוגמת חיישן ה-Foveon של סיגמה, אך זה לביקורת אחרת).



כאן נכנסת לתמונה חברת פוג'י עם החיישן החדש שלה, ה-X-Trans. הייחודיות בחיישן ה-X הוא ביצירת מערך פילטרים צבעוניות שונה ממערך ה-Bayer  הנפוץ. בעוד שמערך ה-Bayer מורכב מתבניות של 2X2 פיקסלים, החיישן של פוג'י מכיל תבניות גדולות יותר, של 6X6 פיקסלים. למרות שהשינוי לא נשמע משמעותי, המערך של פוג'י מנסה לייצר "תבניתיות אקראית", וכך הוא למעשה מצליח לייצר דימוי צבעוני, ללא תופעת ה-Moire, ללא צורך בפילטר ה-AA. חיישנים ללא פילטר AA (כדוגמת חיישני מצלמות פורמט בינוני) מייצרים תמונה חדה משמעותית ביחס לחיישנים אחרים, מה שמעניק למצלמות של פוג'י ממשפחת ה-X יתרון לא קטן באיכות התמונה שלהן. ככלל אצבע, ניתן לומר שחיישן ללא פילטר AA מגיע לרמת חדות של חיישן גדול יותר עם חיישן ה-AA, וגם לירידה משמעותית ברמת הרעש בצילומים ברגישות גבוהה.

וידאו
יש תחושה שפוג'י מתכחשת לחשיבות המילה במשפחת מצלמות ה-X. בתקופה שבה מצלמות דיגיטליות מספקות צילומי וידאו מצויינים, שהודות לגודל החיישן משתווה למצלמות וידאו העולות פי כמה, בפוג'י ממשיכים להתעקש לא לספק ללקוחותיהם שליטה בצילום הוידאו. מערכת השליטה המצויינת בעת צילומי הסטילס פשוט לא מתפקדת בעת צילומי וידאו, למעט השליטה על הצמצם, וגם זאת, רק לפני התחלת ההקלטה. שוב, חובבי וידאו מוזמנים לחפש מצלמה אחרת.

מהירות, שיפור עצום

בדור הקודם של המצלמה, אחד החסרונות המובהקים שיותר שלה היה האיטיות המיקוד האוטומטי. שמחנו לראות שהגרסה חדשה של חיישן ה-X-Trans כוללת מיקוד מהיר בהרבה בעת צילום סטילס (אחד מנקודות החולשה בדור הקודם של המצלמות של פוג'י, כולל ה- X100שכללה חיישן בטכנולוגיית ה-Bayer המסורתית) הודות לטכנולוגית מיקוד חדשה שהוטמעה על גבי החיישן. המיקוד האוטומטי בזמן צילום וידאו עדיין טעון שיפור, אך כך גם כל מאפייני הוידאו...
מהירות הדלקת המצלמה גם השתפרה מאוד, ועכשיו עומדת על פחות משניה, לעומת יותר משתי שניות בדור הקודם של המצלמה. זמן ההמתנה בין תמונה לתמונה בעת צילום יחיד גם ירד בחצי, לכחצי שניה.

מספיק דיבורים, צילום

אחרי הקדמות של עיצוב, חיישן, כפתורים, הגיע הזמן לבדוק איך נראות התמונות. בלי הרבה הפתעה, איכות התמונה של ה-X100S מצויינת. המצלמה למצלמה טווח דינאמי גדול מאוד, והשילוב של העדשה האיכותית והחיישן החדש של פוג'י מספק תמונות חדות מאוד. במבחן החדות שערכנו למצלמה מצאנו שכצפוי, התמונות קצת רכות בזמן צילום בצמצם הפתוח ביותר, בעיקר בפינות התמונה, אבל כבר לאחר סגירת צמצם אחד החדות משתפרת מאוד, ובטווח הצמצמים 4-5.6 העדשה מספקת את התמונות החדות והניגודיות ביותר.
 

אנחנו לעיתים עדיין נתקלים בצלמים שמחזיקים בתפישה שצילום בצמצמים הסגורים ביותר מספק את התמונות החדות ביותר, אך זוהי טעות. אמנם ככל שהצמצם סגור יותר (מספר צמצם גבוה יותר) עומק השדה בצילום גדל, אך לאחר מספר צמצם מסויים, החדות הכללית בצילום יורדת, עקב תופעה אופטית הנקראת "תופעת העקיפה". בקישור הזה תוכלו לקרוא קצת על התופעה, ויותר חשוב, לראות מעבר מעבר לאיזה צמצם לא מומלץ לצלם במצלמה שברשותכם. מומלץ ביותר!


כאמור, גם ה-X100S לא עמידה לתופעה זו, וניתן לראות בבירור ששימוש במפתח צמצם f/16 מספק תמונות בעלות חדות וניגודיות פחותה. במרכז הפריים ניתן אפילו לראות שהחדות בצמצם 16 קטנה יותר מזו צמצם 2, הפתוח ביותר. התמונות צולמו בפורמט RAW, פותחו בתוכנת Adobe Lightroom, ללא חידוד.


אחת הנקודות החזקות של בחיישנים של פוג'י הוא התמודדות טובה מאוד עם רעש דיגיטלי בעת צילום ברגישות גבוהה, תודות לשילוב של חיישן ה-X-Trans, הגדול יחסית, עם מספר פיקסלים לא מוגזם. באופן כללי, ניתן לומר שככל שכל פיקסל גדול יותר, כך משתפרת יכולת החיישן בצילומים ברגישויות גבוהות. בעת צילומים ברגישויות גבוהות מאוד, ה-X100S שומרת על רמת רעש נמוכה יחסית ועל חדות גבוהה. בעת צילום ברגישות של 1600 ISO בקושי רואים רעש דיגיטלי וברגישות 3200 ISO מתחילה להווצר גרעיניות עדינה בתמונות. התמונות בביקורת לא עברו הורדת רעשים לאחר הצילום, אך צלמים מנוסים יוכלו אף יותר להעלות את רמת הרגישות ולשמור על חדות גבוהה בעיבוד תמונה לאחר הצילום.


עדשת המצלמה הרחבה יחסית (35 מ"מ) המאפשרת מרחק מיקוד מינימלי של 10 ס"מ לא מיועדת לצילומי מאקרו, לתשומת לבכם, צלמי החרקים. לעומת זאת, למי שמעוניין לצלם מקרוב אובייקטים יותר גדולים מאשר גמל שלמה בחצר, המצלמה כן מאפשרת תוצאות לא רעות בכלל. בעת צילום מאקרו עומק השדה נמוך מאוד, לכן למרות תופעת העקיפה, יש צורך בצילום בצמצמים סגורים יחסית. לתשומת לבכם, בעת צילום ממרחק קטן מ-50 ס"מ, בלתי ניתן למקד בעזרת העינית האופטית, ויש צורך לעבור לעינית הדיגיטלית או למסך האחורי.


במצלמה יש אפשרות להפעלת פילטר ND המובנה בעדשה, שמחסיר את כמות האור הנכנסת לעדשה ב-3 סטופים. הפילטר שימושי מאוד כשמעוניינים לצלם בצמצמים פתוחים ובאור שמש חזק, או כשמעוניינים לבצע חשיפות ארוכות בתאורה רגילה. בניגוד למצלמות רבות אחרות, רגישות הבסיס ב-X100S היא 200 ISO, כך שללא האפשרות לצלם ברגישות 100 ISO, הצורך להפעיל את הפילטר המובנה הופך לתדיר מאוד.

תקלות קטנות

בזמן התנסותנו עם המצלמה שמחנו לראות שהמצלמה מתמודדת עם צילום מול השמש בצורה מוצלחת למדי, ועוצמת ה-Flare המתקבלת לא חזקה. לעומת זאת, בזמן שימוש בפילטר ה-ND המובנה, עוצמת ה-Flare הופכת להיות חזקה מאוד, והתמונה המתקבלת כמעט בלתי שמישה. כנראה שלמיקומו של הפילטר במבנה העדשה, ליד האלמנט האחורי והחיישן יש חלק בכך. אמנם ישנם יתרונות במיקומו האחורי של הפילטר, כמו אפשרות להשתמש בפילטר ג'לטין האיכותי יותר מאשר פילטר זכוכית, אך בהקשר לצילום ישיר למול השמש, הפילטר מתפקד בצורה שלילית.

ממצא נוסף שנתקלנו בו, הוא בעת צילום במצב עדיפות לצמצם (A, או Aperture Priority). במצב כזה, במקרה שמצלמים באור שמש חזק, ומעוניינים לצלם בצמצמים פתוחים יחסית (F/2, F/2.8), מהירות התריס המקסימלית שהמצלמה מאפשרת במצב החצי-אוטומטי הוא 1000\1 השניה, ובחשיפה כזאת, התמונות יוצאות לרוב שרופות. לא ברור מדוע, בהינתן האפשרות למצלמה לצלם במהירויות גבוהות בהרבה, עד ל-4000\1 השניה, בצמצמים הפתוחים ביותר ישנה הגבלה בזמן החשיפה האוטומטית. בזמן צילום בצמצמים סגורים יותר המצלמה כן "מאפשרת לעצמה" לבצע חשיפה מהירה יותר, וכמובן שבזמן צילום ידני לחלוטין, ניתן לקבוע מהירות גבוהה בשילוב עם צמצמים פתוחים. כך יוצא שבמידה ותרצו לצלם באור שמש חזק ובצמצמים פתוחים, מצב העדיפות לצמצם בלתי שמיש כמעט לחלוטין.

עניין נוסף שניתן להזכיר בחלק זה של הביקורת, אמנם אינו תקלה, אך מצער בכל זאת. פוג'י בחרה שלא ליידע את המשתמש באחוז הטעינה של הסוללה בזמן השימוש השותף של המצלמה, אלא רק בסימון של סוללה בעל 4 מצבי ביניים (מלא, חצי-מלא, כמעט ריק, ומהבהב-מת). בתקופת הנסיון עם המצלמה, לא פעם קרה שמצב הסוללה עבר הישר ממלא לחלוטין, לסימן של סוללה ריקה מהבהבת. הצגה פשוטה של אחוז הסוללה הנותר, היתה מונעת מצבים של יציאה ליום צילומים בהם חשבנו שהסוללה מלאה, ותוך מספר דקות גילינו שהיא ריקה לחלוטין.

עוד משהו קטן בהקשר לסוללה. הסוללה של ה-X100S ניתנת להכנסה בשני הכיוונים, כן, גם בכיוון הלא נכון, ללא כל הפרעה, ורק בזמן ניסיון להדליק את המצלמה היינו מגלים שהכנסנו את הסוללה בכיוון ההפוך. פעם אחת המצלמה "התאפסה" בכלל הכנסה לא נכונה של הסוללה, כשלאחר מכן נאלצנו לכוון מחדש את השעון ואת כל ההגדרות שהתרגלנו אליהם מקודם. במצלמות אחרות לרוב לא ניתן להכניס את הסוללה בכל כיוון שאינו הכיוון הנכון, וגם במקרה שהסוללה נכנסת, תא הסוללה לא ייסגר עליה, עקב חוסר הסימטריות של הסוללה. חבל שפוג'י לא חשבה על עניין הסוללה עד הסוף.

סיכום

קשה לדעת מאיפה להתחיל את הסיכום על מצלמה מיוחדת כמו ה-X100S. למצלמה יש אופי, שזה בין המחמאות הגדולות שניתן להעניק למכשיר אלקטרוני מודרני. חוויית הצילום איתה כל כך מהנה, שהחסרונות המועטים שלה נשכחים כמעט מיד. הכיף הגדול כאן הוא שגם לאחר שההנאה שבצילום נגמרת, אנו נותרים עם תמונות ברמה הגבוהה ביותר. נכון, תג המחיר של המצלמה גבוה מאוד ביחס למצלמות ללא עדשות מתחלפות, ואנחנו כבר מצפים לראות בתגובות קוראים שישוו את המצלמה למצלמות DSLR או ללא מראה אחרות, אך לעניות דעתינו, השוואה זו אינה רלוונטית. לא ניתן להשוות בין מצלמת DSLR גדולה, חזקה, וכבדה, מצלמה ללא מראה קטנה יותר עם עדשות מתחלפות, לבין מצלמה קומפטית עם עדשה קבועה. ההשוואה תעשה עוול לשלושת הסוגים, בין אם מתייחסים לאיכות התמונה, משקל, מחיר, עיצוב, ועוד מגוון תחומים שונים. יש סיבה שיצרניות הצילום הוסיפו בשנים האחרונות קטגוריות שונות של מצלמות, איכות התמונה לאו דווקא נמדדת בגודל המצלמה, כך שהאלמנט המכריע בקניית המצלמה השתנה וכעת הוא לא רק האיכות, אלא הצורך. אין ספק שצלם אירועים או עיתונות לא יוכל להסתפק בכל מצלמה שאיננה DLSR חזקה ועמידה, אך ה-X100S מאפשרת חוויית צילום אשר מתאפשרת פחות במשפחת מצלמות אחרות. היא קטנה, מהירת מיקוד, ושקטה מאוד. שלושת התכונות האלה מייצרות שלמות בשביל צלם הרחוב שרוצה לפעול בדיסקטריות יחסית. למי שיש ניסיון בצילום אנשים ברחוב עם מצלמת DLSR גדולה ועדשה מהירה, יודע כמה כלים אלו עשויים להיראות מאיימים על זרים ברחוב. לעומת זאת, ל-X100S לא ניתן להחליף עדשות, ועל כן, היא לא מתאימה לכל אחד. זהו חסרון מובנה במצלמה, שמצד שני מאפשר את הקומפקטיות שלה.

בסופו של דבר, הצלם מקצועי לא יבחר ב-X100S ככלי העבודה העיקרי שלו, וכך גם חובבים מתקדמים שמתמקדים בצילום פורטרטים או טבע. בנוסף, תג המחיר הגבוה יכול להרתיע צלמים מלקנות מצלמה עם עדשה ללא טווח זום ובלתי ניתנת להחלפה. לעומת זאת, צלמים שמחפשים איכות ללא פשרות בגוף קטן, וחוויית צילום מטריפה בהנאתה, יכולים למצוא ב-X100S את פסגת שאיפותיהם. כן, גם בהשוואה למצלמות לייקה, שבשנים האחרונות שם החברה עם המדבקה האדומה הוא שמקיים את קהל הלקוחות שלה, ביחוד ביחס בין האיכות למחיר.

מחיר: 5,890 ש"ח
אחריות: קבוצת שמעוני

בעד: איכות תמונה מדהימה, משתווה ל-DSLR במחירים גבוהים בהרבה, שליטה אינטואיטיבית ומהנה, איכות בנייה מצוינת, מהירות תפעול גבוהה מאוד, שיפור עצום מהדגם הקודם.

נגד: מהירות כתיבה איטית – יש צורך בכרטיסי זיכרון המהירים ביותר בשביל תפעול שוטף (בביקורת נעזרנו בכרטיס בעל מהירות כתיבה של 95MB/s), אפשרות שליטה מינימלית בוידאו, מחיר גבוה.

Fujifilm X100s - תמונות דוגמה

הקש על התמונה לקבלת דוגמה 100%