4K – הטכנולוגיה שזוללת כוננים קשיחים
טכנולוגיית ה- 4K הגיעה כבר אל הטלוויזיות, אך האם התעשיה מוכנה כלל לצילום והפקת תכנים ברזולוציה החדשה? האתגר הוא גדול, כבד ודורש מקום אחסון אדיר.
4K או בשמה החדש UHD – Ultra HD היא ההבטחה הבאה של תעשיית הטלוויזיות: רזולוציה של 8 מגה פיקסל – פי ארבעה יותר מהתקן הקיים Full HD 1080p והיא אמורה להציג על המסך הביתי תמונה חדה מאי פעם.
גם אם אתם שייכים לאלו ברי המזל אשר מסוגלים להוציא מכיסם סכום שנע בין 84,000-200,000 ₪ לטלוויזיות 4K מתוצרת LG או סוני אשר נמכרות בישראל (ובקרוב גם סמסונג), מבחר התכנים הקיים הינו דל מאוד ואינו מאפשר כרגע ליהנות משעות צפייה מרובות.
האם אותו מבחר צפוי להתרחב בעתיד הקרוב? לא בטוח, כך לדברי אתר The Register אשר מצטט את אנשי התעשייה אשר אמונים על יצירת הציוד אשר אמור לצלם, לערוך ולקודד את אותם קבצי וידאו אשר צולמו ברזולוציית 4K. בכנס שהוקדש לנושא עיבוד גרפי, בארגונה של Nvidia, סיפר האחראי על ארכיטקטורת הוידאו בחברת Avid על האתגרים בהם נתקלת התעשיה בבואה להטמיע את טכנולוגיית ה- 4K.
מאסטר RAW 4K
בעת צילום סרט קולנוע, חומרי הוידאו נשמרים בפורמט RAW, זהו למעשה המידע שנקלט ישירות מחיישן המצלמה הדיגיטלית - המאסטר הדיגיטלי שלא עבר עיבוד, כיווץ או דחיסה. במצלמת וידאו ביתית, להבדיל, חומר הוידאו המקורי עובר כבר במצלמה דחיסה והמרה לפורמט מוכר (קבצי MOV / MP4 למשל) מה שמאפשר לשמור יותר מידע על כרטיס הזיכרון, אך פוגם בסופו של דבר באיכות התמונה. אך כאשר מדובר על סרטי 4K, אפילו קובץ דחוס, מגיע למשקל של 140GB (כמו בסרט Timescapes שזמין לרכישה דרך האינטרנט) בתקן הנוכחי (H.264) כאשר התקן העתידי H.265 אמור להציג קבצים קטנים יותר באותה איכות התמונה כאשר יחל בו השימוש.
הבעיה עם קבצי RAW היא נפח האחסון העצום שהם דורשים – במיוחד כאשר מדובר על וידאו 4K עם תמונה המורכבת מ-8 מיליון פיקסלים, יום צילומים בודד צורך כמה טרות של מידע! כך שצילום סרט קולנוע הדורש כמה עשרות ימי צילומים לפחות, מצריך ארונות אחסון בעלי נפח אסטרונומי של כוננים קשיחים. בנוסף, קצב הנתונים הגבוה של אותם קבצים דורש שדרוג של מחשבי עריכה ומצריך מעבדים וכרטיסים גרפיים חזקים במיוחד שאינם מצויים כיום אצל רוב העוסקים במלאכה.
פורמט ה- RAW מהווה צורך הכרחי בתעשיית הקולנוע, משום שהוא שומר על טווח צבעים ענק (32 ביט) שאותו אפשר להמיר אח"כ לאיכויות שונות (מסכי טלוויזיה ביתיים, מסוגלים לרוב להציג באיכות 6 או 8 ביטים בלבד). כמות הפרטים בתמונה מאפשרת לתקן פגמים בצילום (לחלץ פרטים מתוך חלקים כהים מדי בתמונה) ובחלק מהמקרים, כאשר מדובר על סרט שאמור להיות מוצג ברזולוציית Full HD, העורך יכול גם לבצע חיתוך (Crop) של אותו קטע ברזולוציית 1920x1080 מתוך "בד דיגיטלי" ענק.
שדרוג יקר
בשורה התחתונה, הכנסתה של טכנולוגיית ה- 4K, מצריכה שדרוג של כל שרשרת הציוד: החל מהמצלמה, דרך מכונת העריכה, קידוד לפורמט הסופי, אמצעי שידור דיגיטלי ולבסוף גם המסך בבית. בדיוק כפי שהמעבר לדור ה- Full HD הציג הכפלה פי ארבע של כמות הפיקסלים (מ- 0.5 מגה פיקסלים בתמונה בשידורים רגילים SD אל 2 מגה פיקסל ב- 1080p), כך גם הדור החדש של 4K מציג את אותה הכפלה, אך הפעם עם נהר אדיר במיוחד של נתונים ובעוד גופי שידור רבים בעולם עדיין לא השלימו את המעבר ל- Full HD (הערוצים הישראליים כדוגמה), דור ה- 4K ממשמש ובא ומציב אתגר גדול בהרבה.