מותו של האזרח התמים

שנת 2011 הסתיימה, ויש שיגידו שבטונים צורמים. האם שנת 2011 בעצם סימנה את גסיסת התמימות של האזרחים בארץ? טור דעה של אלי כרמי.

האזרח התמים

האזרח התמים גדל בארץ לאורך השנים והאמין לטפטוף התעמולה מצד הממשל, כך במשך שנים היה קל לממשל לסבן את האזרחים בסיפורים שונים כדי לקדם את האג'נדה שלהם. זה טבעי וברור שמי ששולט במדינה רוצה לקדם את התוכניות החשובות ואת מצע שלו, אחרי הכל השביל זה הוא רץ בבחירות ובזה הוא מאמין.  זה תהליך לגיטימי לחלוטין, אבל מה שקרה כאן שנים על גבי שנים זה טפטוף של תעמולה להצדיק תהליכים לא תקינים וחוסר צדק של הממשל.  כעת, ששאר התקשורת נגישה יותר ועם ההתעוררות הצדק החברתי גם התמימות של האזרחים לאט לאט נמוגה.

אנחנו האזרחים מצפים מהמשל לספק לנו יכולות קיום ומחייה ברמת התשתית, ולפעמים התשתית הזו דורשת השקעה כספית לא זולה מצד הממשל. מה לעשות שעוגת התקציב היא מוגבלת והממשל במקרים רבים מעדיף להשקיע בכיווני האג'נדה שלו מאשר בתשתית זו.

להוציא מים מן הסלע

אפשר לקחת לדוגמה את משק המים הישראלי: זה לא סוד שיש לנו בעית מים בארץ ולמרות השקעה רבה של הממשל בעבר בהקמת המוביל הארצי, בשנים האחרונות יש בעיה של משק המים. "הכנרת מתייבשת" הוא מושג שהממשל דחף לנו במשך שנים על גבי שנים ומושג זה הינו נכון ולמרות שעקבנו באמת ובתמימות אחרי כל סנטימטר בגובה הכינרת, הרבה לא יכולנו כאזרחים לעשות. אבל למרות זאת הממשל המשיך לטפטף לנו שחבל על כל טיפה וגרם לנו לחשוב שאנחנו הם האשמים להתייבשות הכינרת.
אז לאחרונה התגלו סדקים בקמפיין המדובר, שאמנם הוא נכון, אבל במקום שהממשל ימצא פתרונות אמת לנושא, כמו הקמת מפעלי התפלת מים (ים לא חסר לנו), היה זול יותר לספק לחקלאים ולתעשייה מים במחיר מוזל ולהתריע את האזרח התמים לסגור כל ברז מטפטף, להדיח את האסלה בחצי כמות, לא לשטוף את המכונית עם צינור - בקיצור לטפטף לנו שאנחנו אשמים בכך, שאנחנו גורמים לבעיה.

לגימה מהיין ואי בניית גדר הפרדה

שנים על גבי שנים של תעמולה כזו הושקעו בקמפיינים, שזה הרבה יותר זול מהשקעה בפתרון הבעיה. כמובן שבעקבות כך גם ניתן היה להעלות את מחיר המים. כך שהממשל מרווח בעצם פעמיים, פעם אחת החיסכון בהשקעת כספים בפתרון אמיתי לבעיה ופעם שנייה ביכולת לגרוף מהאזרח יותר כסף.

דוגמאות נוספות רבות יש ואני רוצה להציג דוגמה נוספת תאונות הדרכים. תאונות הדרכים הינו נושא כאוב שגובה חיים של מאות אנשים בשנה. גם בנושא זה, הממשל מטפטף לנו שנים על גבי שנים שהנהג הישראלי הוא הבעיה לתאונות הדרכים. הממשל דואג לעדכן אותנו במידע הרצוי בלבד ולא מספק לנו את כל הנתונים ומצד שני יש לאחרונה גם התעוררות של טענות שהנתונים שמסופקים לנו על ההרוגים בכביש מסולפים. קל לממשל להאשים את הנהג הישראלי "המכוער" בתאונות הדרכים, ואמנם אין סיכוי לתאונת דרכים אם אין נהג ברכב, אבל לא תמיד, רק הנהג אשם ובמקרים רבים תשתית סלחנית יותר ואמצעי בטיחות מתקדמים יותר יכלו למנוע או להקטין את הנזק לרכב, לאזרחים ולהציל חיים.

הממשל יודע על כבישים אדומים שבהם יש קטעים מסוכנים עם הרבה תאונות ושיפור התשתית שם יכולה להציל הרבה מאוד חיי אדם. לראיה העובדה שלא בנו גדר הפרדה בכביש מספר 1 (הדרך לירושלים), והרבה בגלל זה, היה מספר תאונות לא קטן של רכבים שפלשו לנתיב ממול וגרמו לתאונות קטלניות. עד שלא נהרג במקום חבר כנסת, הממשל לא מצא תקציב להשקיע בהקמת גדר הפרדה. היום כל מי שנוסע בדרך לירושלים יכול לראות סימני צמיגים על גדר זאת ולהבין שסימנים אלו הם סימנים לחיים שניצלו של אזרחים תמימים בנתיב ממול.

שימו לב, השקעה בתשתית בכביש זה בעצם מדגימה שיכולים להקטין את מספר התאונות ואת מספר ההרוגים. אבל השקעה בתשתית היא יקרה והרבה יותר זול לטפטף לנו בתעמולה שהנהג הישראלי "המכוער" בעצם אשם היחיד בבעיה. במקרה זה גם הממשל מנצל את השכול כדי לגבות מאיתנו כספים בצורת כנסות שגדלים משנה לשנה על עברות תנועה. לכן השנה הממשל הציב ים של מצלמות בכבישים ישרים ולא מסוכנים שבהן קל יותר לגבות כנסות. כמו כן, כל שנה מקטינים את כמות האלכוהול שמוגדרת כנהיגה בשכרות וכעת רוצים להגיד לנו שגם אם האזרח התמים לגם לגימה אחת מהיין הוא מוגדר כשיכור לפי החוק. גם כך בעצם המדינה גורפת סכומי כסף יפים מכנסות וגם יכולה להגיד שהיא עושה רבות למנוע את הבעיה.

אלטרנטיבה- התעוררות ברשתות החברתיות, ובכלל

עד השנה הכל עבד לפי התכניות ואומנם מספר אנשים באו בטענות, אבל רוב האזרחים התמימים קיבלו את הרעיונות של הממשל. השנה החולפת קמה התעוררות ברשת החברתית אפשרה

 לאנשים לשטף דעות בקלות יתר מאשר בעבר. הרעש החברתי הביא בעקבותיו גם את העיתונות האלקטרונית והכתובה אחריו וכך האזרח היום מקבל מידע נוסף מול התעמולה מצד הממשל ועם קצת חשיבה התמימות כבר לא נחלת הרוב.

אפשר לראות את התגובות לכתבות בעיתונות האלקטרונית שמספרות על הגברת הכנסות על הנהגים, יש הרבה תגובות ותרעומת על כך מחפשים את הנהג בכבישים בטוחים מתחת לפנס במקום לפתור את הבעיה. נכון שיש עוד אזרחים שבאמת מאמינים שהנהג הישראלי "המכוער" הוא בעיה היחידה ויופי שהממשל שומר עלינו, אבל היום יש פחות פחות קולות כאלו ובהתאם פחות תגובות כאלו.

כך גם בנושא המים. האזרחים יודעים שישראל מתייבשת, אבל הם לא חושבים שרק חיסכון ביתי יפתור את הבעיה ומצפים מהממשל להשקיע בפתרונות אמיתיים. לעתים הזול הוא היקר.
יש עוד נושאים נוספים שבהם רואים את התעוררות האזרחים, כמו דיור ומחירי החלב שקשה היה לפספס את הצעקה הגדולה של מאות אלפי אזרחים השנה בנשא.

שנת 2011 תיזכר בלבי בזכות הרבה נושאים שעיקרם הוא תחילתה של גסיסתו ואולי מותו הקרוב של האזרח התמים.
בעקבות המחאות האחרונות ואלו העתידיות, ובעקבות הבנה של הממשל שנגמרה החגיגה, אני צופה שבשנים הקרובות נוכל לקבל איכות חיים טובה יותר עבור כולנו. נכון, גם הממשל צריך להתעורר ואני בטוח שאת השינוי לא נראה מיידית ואולי לא כבר בשנה זאת, אבל אני מאמין שהרשת החברתית והתפתחות החשיבה העצמית של האזרח הלא תמים תסמן את שובו של האזרח הביקורתי.