"הצד האפל של הירח" – התקליט שאתם לא מכירים

The dark sude of the Moon - פינק פלויד

פרטים מעניינים ופיקנטיים על ההקלטה של פינק פלויד "הצד האפל של הירח" בהופעה חיה –סביר להניח כי אותה אתם לא מכירים. כמה איכותית הקלטה זו ולאן נעלמו הקרדיטים?

There is no dark side of the moon really. Matter of fact it's all dark

ניק מייסון הוא מתופף הפינק פלויד והחבר היחידי בלהקה שהיה בכל הרכביה מאז סיגמא 6 בתחילת שנות השישים ועד לפירוק הלהקה ב- 2005 עקב מותו של הקלידן ריצארד רייט. באחד מהראיונות שנתן בשנות האלפיים ציין שהוא שונא הופעות חיות "כי הן אינן מדויקות".

בשנת 2011, חברת EMI, סר דויד גילמור וניק מייסון החליטו להחזיר לאולפני העריכה של EMI את העורכים המקוריים של כל האלבומים שלהם ולהוציאם במהדורה מחודשת לאחר עריכה דיגיטאלית של ההקלטות המקוריות. כל התקליטים נערכו דיגיטאלית במהלך 2011 ולאחרונה הגיעו לחנויות הדיסקים.

חלק מהמהדורות המחודשות כוללות גרסאות של דיסקים שבהם חומר, נוסף שלא שוחרר קודם לכן מעולם.

The Dark side of the moon הוא אחד מהתקליטים הנמכרים ביותר בעולם מאז שיצא – ועד היום. זהו התקליט הראשון בו נעשה שימוש גלוי וממומש בסימפול קולות וקבע לא מעט אבני דרך טכנולוגיות כמו גם היותו אחד משיאיה של המוסיקה המודרנית.

התקליט יצא במרס 1973 ונערך בזמנו, על ידי Guthrie Jams. את גירסתו הערוכה דיגיטאלית מחדש ערכו: אותו Guthrie Jams ביחד עם Plante Joel בשנת 2011. לתקליט הזה ישנה גירסה נוספת שבה מצורפת הקלטה של Dark Side of the moon שהוקלטה באולם The Empire Pool - וומבלי לונדון ב- 1974 ונערכה דיגטאלית על ידי השניים ב 2011. גירסה זו לא יצאה,בתקליט רשמי, מעולם – עד כה.

The dark side of the moon 1974 The Empire, Wembly, London

זוהי הופעה חיה שבה מובצעת היצירה מתחילתה ועד סופה ללא תוספות. לכאורה, החברים באו, ניגנו, הקליטו, הלכו לאולפן, הוסיפו קצת קולות קהל והוציאו בגירסה ערוכה דיגיטאלית. לכאורה בלבד.

לו הייתי שומע את דקות הפתיחה של הדיסק הזה בחנות ספק אם הייתי רוכש אותו. באופן יוצא דופן הקרדיט לקטע הפתיחה של היצירה הזו נתון בלעדית לניק מייסון, אך עיקר האפקטים בו הם פרי נגינתו של הקלידן,רייט ואיכות הקטע הזה,כמו גם איכות ההקלטה, לא ממש מאפיינם את ההוצאה הזו. בהמשך הדברים משתפרים.

במקרה הזה, רבים מהאפקטיים הקוליים של התקליט המקורי לא מנוגנים על ידי מכשירי הקלטה שרייט,ווטרס וגילמור מפעילים,כמו בהופעות אחרות, אלא מבוצעים על ידי זמרות הרקע ו/או חברי הלהקה עצמם.

מיד אחרי קטע הפתיחה הלא מחמיא, מתגלה ההקלטה הזו במלוא תיפארתה. נייק מייסון נמצא בעמדת התופים ומממש את דרישותיו הכלליות מעצמו. הוא: מדוייק באופן בולט ובכל רגע ורגע אפשר לחוש היכן בדיוק במערכת התופים שלו נמצא התוף או המצילה עליהם הקיש.

הסדר בבמה נשמר לאורכו של כל הדיסק, רייט - הקלידן, נשמע בצידה הימני של הבמה וסר גילמור בחלקה השמאלי של הבמה ווטרס במרכזה הן בתפקיד הבס והן בתפקיד הסולן. כשהתלונן מייסון, על הופעה חיה לא מדוייקת – כנראה שלזו הוא לא התכוון.

קרדיטים, אין
למרות הרגלם של הפינק פלויד שלא לתת קרדיטים לזמרי קולות הרקע וגם לא לנגן הסקסופון במעלה הדרך, ההקלטה מצליחה להמחיש בכל רגע נתון מי עושה מה, מי מנגן ואיפה הוא נמצא בבמה עצמה. למרות המחסור בקרדיט לנגני הבמה ובניגוד להופעות מאוחרות יותר, כל התפקידים מבוצעים על ידי חברי הלהקה קרי אין נגן גיטרות נוסף לסר גילמור ואין באסיסט נוסף לווטרס וכו'. בהמשך חייה של הלהקה צורפו נגנים רבים להופעות החיות וחברי הלהקה ניגנו רק את קטעי הסולו וגם זה לא תמיד. בהופעה הראשונה של החומה את כל קטעי הגיטרה המובילה עשה Snow White ולא סר גילמור.

למרות שמדובר בביצוע מלא של היצירה ובנוסף למה שכבר ציינתי בקשר לקולות ואפקטים ברקע, ישנם כמה וכמה אילתורים של הלהקה תוך כדי ביצוע היצירה. הבולט והמעניין מביניהם הוא בקטע Money.

Money: מעבר להיותו הלהיט היחידי מהתקליט הזה וגם הסינגל היחידי מהדיסק הזה יש בו את אחד מקטעי הבס ליין המפורסמים ביותר בעולם הפופ. ווטרס לא רק שמבליט עצמו בהופעה בעת ניגון התפקיד שלו בשיר אלא שהוא משתף פעולה עם הקלידן רייט וחלק מליווי הבס. הלווי שאינו בליין עצמו, נעשה על ידי רייט על הקלידים וההקלטה כל כך מפורטת שלא קשה להבחין – גם בזה.

כפי שצויין בפתיחת הסקירה, עבודת העריכה של הדיסק הזה הינה מלאכת מחשבת ואחת מהקלטות של הופעות החיות הטובות ביותר להן האזנתי מימיי. ההקלטה מתגלה כמפורטת ביותר. כל תוף ומצילה של מייסון זכו למיקרופון משלהם עם יצוג במרחב הבמה הסטריאופוני בהתאמה. כל אחד מהנגנים מקבל את מרחב המחייה שלו ואפשר לחוש בדיוק איפה הוא עומד בעת ביצוע היצירה כולה ו/או בביצוע קטע סולו. גם תפקיד הקלידים "נמרח" בצורה מאוד ריאליסטית בבימת הסאונד אותה יצרה העריכה הדיגיטאלית ובכל רגע נתון ברור מתי הקלידן מהווה חלק מחטיבת הקצב או חטיבת הלווי של הלהקה ומתי הוא, בעצם, כלי הסולו. גם כלי הנשיפה שבהופעה מדוייקים הן במיקום והן בהבעת המאפיינים של הכלי – חדי האוזן והמנוסים יוכלו להבחין, אפילו, ביצרן הכלי עצמו. קולות הרקע,שכאמור משחקים בהופעה הזו תפקיד מרכזי, שוב ממוקמים במרחב הסטראופוני בהתאם לתפקידם בקטע. קולות רקע שבתקליט הם סימפולים של אלן פרסונס ונשמעים במרחק ובמרחב, כאשר הם מהווים חלק מקולות הרקע ליצירה הם נשמעים בחלקה האחורי והרחוק של הבמה.

איכות הקלטה

אלמלא היה כתוב על עטיפת התקליטור שההקלטה המקורית נעשתה בת 1974 לא הייתי מנחש או מעז להמר על זה. ההקלטה עצמה נקייה מרעשים או זימזומים ובלתי אפשרי להבחין שנעשתה בטכנולוגיה אנאלוגית שנפחה את נשמתה ועברה מן העולם. זו בהחלט מלאכת מחשבת הן של המקליטים המקוריים (שהקרדיט לא ניתן להם בדיסק וחבל) והן של העורכים הדיגיטליים בואכה 2011.

למרות שבעבור הדיסק הזה נתבעו הפינק פלויד בעבר, על כך שלא ציינו את זכויות היוצרים של קלייר טורי שעושה את קולות הרקע ב- The Great Gig in the Sky גם הפעם חזרו על זה וחבל שכן היה מאוד מעניין לדעת מי על כלי הנשיפה ועוד יותר מי ממונה על מכונות ההקלטה המקוריות.

למרות השניות הראשונות המאכזבות של ההקלטה הזו היא מהווה בהחלט יצירה אודיופונית ומצליחה למצות את יתרונות העריכה הדיגיטאלית בתחילת המאה ה -21. לטעמי, שווה כל גרוש וגורמת הנאה צרופה מאירוע שקרה לפני 37 שנה.

נציין רק, כי לא מדובר במהדורה מוגבלת של הדיסק אלא זוהי הפצה רגילה של ההוצאה המחודשת בתוכה כלולות כל היצירות של הלהקה. עצתי לחובבי הלהקה: רוצו לקנות!

האזנה ערבה.