בוקר של מוזיקה עם Bösendorfer ו-Edge
נמר לוי
04-01-2008 14:15
נמר נאלץ לקום השכם בבוקר למשימת האזנה לרמקול, מגבר משולב ונגן CD של Edge. הוא חוזר לספר לנו על כך.
החשש הכי גדול שלי הוא שאצטרך להתעורר מוקדם בבוקר.
עבודתי הרגילה אותי לחיות הפוך והבוקר מבחינתי מתחיל ב-12:00 (מה שמהווה אצל רוב בני האדם אמצע היום), אני יוצא מהבית בשעות בין הערביים כך שאור יום הוא תופעה די נדירה אצלי.
במיוחד אור יום כשהשמש במזרח!
מדוע אני מספר לכם את זה.
באחד מן הימים יוצר איתי קשר ליאור קורן ומוסר לי בשורה מפחידה - "נמר מחר תצטרך לקום מוקדם" שתקתי מספר שניות על מנת שאוכל לעכל את הבשורה המבהילה, מהצד השני, לאחר כמה שניות ,מוסיף ליאור ואומר "נלך לשמוע מוסיקה אצל עופר שחורי".
זה כמובן עידן משמעותית את הבשורה על ההתעוררות המוקדמת ואפילו גרם לי למצוא סיבה טובה לעשות זאת.
יום בהיר ואני פוקח את עיני לראשונה מזה שנים בשעה 9 בבוקר, פותח את החלון בסלון ומגלה לתדהמתי כי החניון של הביניין ריק ממכוניות מלבד מכונית אחת של שכן מסויים, גיליתי שהיא בצבע אפור ולא שחור כפי שחשבתי.
קפה אספרסו מעיר וטלפון לבת זוגתי שענתה אחרי חצי צילצול כי חשבה שפיתחתי סימפטום שגורם לי להתקשר מתוך שינה עמוקה. "אל דאגה דנה , אני נוסע להקשיב למערכת מעניינת" כמובן שזו הייתה טעות גדולה מפני שעכשיו היא תדע שאני עדיין מסוגל לקום מוקדם ולנהוג מבלי לדרוס את השכנים כתוצאה מערפול של בוקר.
התעטפתי בבגדים "חצי חמים", אספתי את עצמי בתוספת תקליטים ודיסקים אהובים ואני מוצא עצמי במדרגות ביתי - מתקשה להאמין שהבוקר פוגש את איש הלילה.
השכנים כמובן היו בטוחים שאני מחלק עיתונים שאיחר ואני לא הייתי בטוח כי זהו בכלל שכן שלי, עד עכשיו לא ראיתי את כולם.
נכנס למכונית, מניע ומתחיל את נסיעת הבוקר הראשונה שלי מזה המון זמן, רדיו ניפתח ומוסיקת בוקר שוטפת את אוזני, אני מתחיל להתעורר ולאזן את הראש.
מגיע לפתח ביתו של עופר והוא זורק לי תו חניה (מה זה?), בעירי (נס ציונה) חונים איפה שיש מקום פנוי מבלי להניח פתקים עם מספרים על החלון.
עליתי במדרגות ומחוץ לדלת נישמעים צלילים מענגים שמרמזים על כך שאני בדלת הנכונה. דפקתי בעדינות בדלת, עופר מולי ומאחוריו ליאור בחיוך מנצח של " אתה רואה? כשאתה רוצה, אתה מתעורר" ובנוסף בעל חיים פרוותי וקטן העונה לשם גוסטב (לא קראתי לו, שישאר במקום).
מיד אנו פוצחים בשיחה מרעננת על הא ועל דה (הא = מגברים, דה = רמקולים) ובכל הזמן קשה להסיר את העיניים משני הדוגמנים שעומדים בצידי הקיר מולי, אלה הם ה-בזנדורפר VC7 המפוארים והגדולים שמנגנים בעדינות מוסיקת חימום מרגיעה.
עבודתי הרגילה אותי לחיות הפוך והבוקר מבחינתי מתחיל ב-12:00 (מה שמהווה אצל רוב בני האדם אמצע היום), אני יוצא מהבית בשעות בין הערביים כך שאור יום הוא תופעה די נדירה אצלי.
במיוחד אור יום כשהשמש במזרח!
מדוע אני מספר לכם את זה.
באחד מן הימים יוצר איתי קשר ליאור קורן ומוסר לי בשורה מפחידה - "נמר מחר תצטרך לקום מוקדם" שתקתי מספר שניות על מנת שאוכל לעכל את הבשורה המבהילה, מהצד השני, לאחר כמה שניות ,מוסיף ליאור ואומר "נלך לשמוע מוסיקה אצל עופר שחורי".
זה כמובן עידן משמעותית את הבשורה על ההתעוררות המוקדמת ואפילו גרם לי למצוא סיבה טובה לעשות זאת.
יום בהיר ואני פוקח את עיני לראשונה מזה שנים בשעה 9 בבוקר, פותח את החלון בסלון ומגלה לתדהמתי כי החניון של הביניין ריק ממכוניות מלבד מכונית אחת של שכן מסויים, גיליתי שהיא בצבע אפור ולא שחור כפי שחשבתי.
קפה אספרסו מעיר וטלפון לבת זוגתי שענתה אחרי חצי צילצול כי חשבה שפיתחתי סימפטום שגורם לי להתקשר מתוך שינה עמוקה. "אל דאגה דנה , אני נוסע להקשיב למערכת מעניינת" כמובן שזו הייתה טעות גדולה מפני שעכשיו היא תדע שאני עדיין מסוגל לקום מוקדם ולנהוג מבלי לדרוס את השכנים כתוצאה מערפול של בוקר.
התעטפתי בבגדים "חצי חמים", אספתי את עצמי בתוספת תקליטים ודיסקים אהובים ואני מוצא עצמי במדרגות ביתי - מתקשה להאמין שהבוקר פוגש את איש הלילה.
השכנים כמובן היו בטוחים שאני מחלק עיתונים שאיחר ואני לא הייתי בטוח כי זהו בכלל שכן שלי, עד עכשיו לא ראיתי את כולם.
נכנס למכונית, מניע ומתחיל את נסיעת הבוקר הראשונה שלי מזה המון זמן, רדיו ניפתח ומוסיקת בוקר שוטפת את אוזני, אני מתחיל להתעורר ולאזן את הראש.
מגיע לפתח ביתו של עופר והוא זורק לי תו חניה (מה זה?), בעירי (נס ציונה) חונים איפה שיש מקום פנוי מבלי להניח פתקים עם מספרים על החלון.
עליתי במדרגות ומחוץ לדלת נישמעים צלילים מענגים שמרמזים על כך שאני בדלת הנכונה. דפקתי בעדינות בדלת, עופר מולי ומאחוריו ליאור בחיוך מנצח של " אתה רואה? כשאתה רוצה, אתה מתעורר" ובנוסף בעל חיים פרוותי וקטן העונה לשם גוסטב (לא קראתי לו, שישאר במקום).
מיד אנו פוצחים בשיחה מרעננת על הא ועל דה (הא = מגברים, דה = רמקולים) ובכל הזמן קשה להסיר את העיניים משני הדוגמנים שעומדים בצידי הקיר מולי, אלה הם ה-בזנדורפר VC7 המפוארים והגדולים שמנגנים בעדינות מוסיקת חימום מרגיעה.
בצידו הימני של המזנון מגבר אינטגרייטד של Edge מדגם G3 ומקור דיגיטלי מאותה חברה - נגן CD מדגם G CD, בצידם השמאלי פטיפון מפלצתי של קליר אודיו בעל זרוע לינארית מרשימה מהסידרה הגבוהה, זהו מחזה מרשים במיוחד לחובב אנלוג שכמותי.
טוב דיברנו מספיק ואני פונה למערכת ומייחל לשמוע תקליט שהבאתי איתי, עופר מיד מתערב ואומר "אני שם את המוסיקה שלי, הכנתי דיסק שלם ואחר כך שמע מה שבא לך".
אני בעד וחוזר למקומי מול המערכת. הדיסק שהכין עופר נכנס למקור, אני מתיישב באוזניים זקורות ומחכה לצליל הראשון. הדיסק מנגן ואני מתחיל לשקוע במערכת ומסנה לנתח את משמע אוזני.
הצליל חם מלטף ומענג, הבמה ענקית רחבה ועמוקה, הרמקול מאוזן ומפורט במיוחד והתוצאה הכללית מרשימה בהחלט. הדיסק שהכין עופר הכיל בתוכו את כל הסיגנונות הדרושים על מנת שאבין מה אני שומע ומה יתרונותיה של המערכת כולה, אני מוכרח לציין כי הסינרגיה בין האלקטרוניקה, הכבלים, הרמקולים והחדר היו פשוט מעולים, היה לי קשה למצוא את החסרונות מלבד גוסטב (הכלב) שהחליט שאני חבר שלו.
הדיסק ממשיך ודייר סטרייט משמיעים צלילים ראשונים, כאן ניפתחו אוזני כי הרי זהו רמקול שמתאים למוסיקה ספציפית ... לא? אז זהו שלא. הוא מתאים למגוון סיגנון מוסיקלי ומבצע את רובם בצורה קרובה מאוד לשלמות נעימה. בדייר סטרייט מיד חשתי כי יחידות המיד עושות עבודה נהדרת וקולו הרגוע של מארק נופלר נישפך לתוך אוזני כמו מרגרינה אחרי 10 שניות במיקרו, חם ורך.
הגיטרה נישמעת בריאה ויחד עם זאת תוקפנית שצריך, המערכת עצמה היא מערכת מרגשת באופי הצליל, היא ממלא את החלל ללא כל בעיה כלל וגורמת לי להישאב לתוכה במין היפנוט שכזה, מזכיר קצת את הדובל בסיגנון פיזור המוסיקה.
מה שגורם לאווירה הזו הוא בעצם מבנה הרמקול. הרמקול יורה לצדדים את המיד ואת הבס ומלפנים שתי יחידות טויטר שיורות לכיוון המאזין, אי לכך הרמקול מנגן לכל הכיוונים ויחד עם זאת מרגיש עמוק וזאת בזכות שבירת מוסכמות מסויימת. תחזיקו חזק אודיופילים כי כאן כוונת המהנדס היא לגרום לקופסא לנגן גם כן. נכון זה לא "מיקצועי" ואפילו לא "כשר" אך מה לעשות שכאן זה עובד ואפילו עובד מצויין.
הערת העורך: כאחד ששמע את ה- Bösendorfer VC7 בצירוף אלקטרוניקה אחרת (של VAC), הרושם הוא שהמגבר של Edge הופך את הרמקול לוורסטילי יותר. ההגברה הקודמת נשמעה מצויין בז'אנר קלאסי (במיוחד בצלילי פסנתר) אך לקתה בחסר כזה הגיע למוסיקת רוק ופיוז'ן.
המגבר הנוכחי מחזיק את הרמקול ומוציא ממנו אנרגיה כך שהוא מתמודד עם סגנונות אחרים שלא בטוח שהמתכנן אפילו חשב עליהם...
עדיין, לא הייתי ממליץ עליו כרמקול האולטימטיבי להופעת רוק, אבל הוא בהחלט מהנה בסגנונות כמו ג'אז-פאנק (Funk) וקטעים קצביים אחרים.
בנוסף הקשבתי לכמה תקליטים משלי אך לרוע מזלי הפטיפון לא היה במיטבו (לא תקלה חלילה) מפני שהפונו הוא MM והראש הוא MC ולכן היה קשה להיתרשם מהתוצאה בפטיפון, הרגעו חובבי האנלוגי כי הפונו הנ"ל הוא לא הפונו הקבוע של עופר.
בגדול זהו ביקור מעניין ומוסיקלי במיוחד בעל מטרה מבורכת, לראשונה בחיי אני מרגיש כי היה שווה להיסתנוור מהצד המזרחי של מדינת הקודש ולמטרות אלה אין לי בעיה להיסתנוור שוב.
אז מה גיליתי?
שהבזנדהופר הוא רמקול נהדר, שהסינרגריה עם מוצרי Edge מחמיאה לו ושהאוטו של השכן שלי הוא בצבע אפור כהה ולא שחור!
צילומים: ליאור קורן
דון על מאמר זה בפורום!