אודיו יכול גם להרוג: העולם המופלא של הנשק הקולי

צליל קטלני: מוזיקה, גלי קול וצלילים מהרמקולים החדשים שלכם – משחר ההיסטוריה כולם משמשים בתור נשק משתק, מרתיע ואף רצחני. בואו להכיר את התפתחות הנשק הקולי משופרות יריחו ועד לגדר ההפרדה. וגם: מה הקשר בין שאגת הטיגריס והסאב וופר בסלון שלכם?

על פי ויקיפדיה, צליל הוא "התפשטות של הפרעה מכנית בחומר". תיאור קצת אלים עבור מה שמאפשר לנו ליהנות ממוזיקה, מתקשורת ווקלית ובעצם, גם משקט, לא? אבל פיזיקלית, צליל הוא תופעה אלימה. ויברציות שניתזות מעצמים אל עצמים אחרים, דוחסות את האוויר סביבן ויש להן אפקט פיזי מורגש. 

סיפור שופרות יריחו, כפי שמתואר בספר יהושע, מתאר את בני ישראל מקיפים את חומות יריחו שבע פעמים תוך תקיעה בשופר. עם קצת עזרה מלמעלה, נפלו החומות והעיר נכבשה. טכנולוגית, יתכן שבעתיד יוכלו כוחות צבא להפיל חומות וביצורים גם ללא השגחה עליונה. 

מההשפעה הפיזית הברורה של צליל בווליום גבוה, דרך ההשפעה הפסיכולוגית של מוזיקה ועד להשפעות של צלילים בתדרים קיצוניים על המוח האנושי – קל לראות איזה פוטנציאל הרסני עצום יש לצליל. הצטרפו אלי לטיול מעניין (ומדאיג) בעולם הנשק הקולי, משחר ההיסטוריה ועד ימינו.

צליל: לכווץ את הלב, להרוג את הגוף

בבה"ד 1 למדתי שניצחון הוא מצב בו האויב שלכם לא יכול – או לא רוצה להילחם. סון צו אמר שהדרך הטובה ביותר לנצח היא לגרום לאויב לוותר מראש על הקרב או לצמצם את אפקטיביות הכוחות שלו. ואיך משיגים את זה? באמצעות מהלכים פסיכולוגיים נכונים. וכאן נכנס הצליל לתמונה.המטרה היא לערער את האויב ברגע שהוא שומע צליל מסוים, בצורה פבלובית לחלוטין. המוח האנושי אמנם מבצע הקשרים אסוציאטיביים בצורה מהירה יותר במצבי לחץ וקולות נפץ ללא ספק זורעים פחד בצורה טבעית, אבל המשך של כל צליל הוא קצר וקהה מבחינת המוח שלנו והאפקט אינו יעיל דיו. 

לכן, פיתחו מהנדסים למיניהם כלי נשק בעלי צליל ברור וממושך יותר משאון יריה או פיצוץ. כמו למשל, שריקה. ב-1847 פיתח קצין צרפתי כדור רובה בעל חריר בקצה, שגרם לו לשרוק בצורה מקפיאת דם (שנקרא "מיני", על שמו). ישנן אף עדויות מוקדמות יותר לשימוש בחיצים בעלי ראש ובו חריצה דמוית משרוקית.

גרמניה הנאצית השתמשה בחריצה ייעודית בראש ובזנב פצצות המרגמות בהן השתמשה בקרבות הגדולים של מלחמת העולם השניה. דגם אחד של מרגמה (Nebelwerfer) אף זכה לשם "מיני הגונחת" מבעלות הברית. לא במקרה, דגם זה תוכנן במקור לירי נשק כימי. חישבו על מה שעובר בראשו של חייל ששומע את היללה האיומה של הפצצה וקולט שמסכת הגז שלו נשכחה באוהל.

 

גם כיום מיוצרות פצצות מרגמה בעלות זנב שנועד ליצור שריקה מפחידה בעת הצלילה שלהן ורובים מסוימים זכו לצליל מאוד ברור וקל לזיהוי (כמו למשל, הקלשניקוב הוותיק). צלילים ספציפיים משמשים גם להטעית האויב וללוחמת מודיעין: כשמתמודדים עם אויב נחות מבחינה טכנולוגית, בשטח בנוי או בעל הרבה שטחים מתים, גם ג'יפ בודד יכול להישמע כמו גדוד שיריון אם יש עליו רמקול חזק מספיק והקלטה של טנקים. שימוש בכלי כזה יכול לגרום לאויב להסיט כוחות אל הציר הסמוך למוקד הרעש ולאפשר לכוחותינו לפרוץ בניחותא מציר אחר.

 

 

גלי קול: תדר קיצוני, השפעה קיצונית

יצא לכם פעם לנסות את העוצמה המירבית של המערכת שלכם, בצלילים נמוכים? להרגיש איך הבאס הולם לכם בכל הגוף? מסתבר שצלילים נמוכים יכולים לעשות הרבה יותר מאשר לעצבן את השכנים. ואת הצלילים שעליהם אני מדבר לא תוכלו בכלל לשמוע. 

לצליל בתדר של מתחת ל-20 הרץ יש השפעות מאוד מעניינות על גוף האדם. תדרים מסוימים יגרמו סחרחורת, אבדן ושיווי משקל ואף תחושת חנק. תדרים אחרים יכולים לקרוע אדם מבפנים. הטבע "גילה" את זה הרבה לפנינו. מחקרים משלוש השנים האחרונות מראים שלטיגריסים, למשל, יש שאגה שנועדה יותר מאשר להבריח יריבים ולהכריז על טריטוריה; ככל הנראה שחבוי בה נשק ביו אקוסטי סודי – צליל בתדר אולטרא נמוך שמשתק את הטרף.  

 

 

ראשיתה של הטכנולוגיה במחקריו של ולדימיר גרוו, שב-1960 פיתח מחולל צליל אינפראסוני (ההפעלה הראשונה של המחולל ניפצה חלונות והזיקה לאוזני העוזרים שלו). לפי המחקר של גרוו, לצליל שכזה יש השפעה הרסנית מאין כמוה על גוף האדם: בתדרים שבין 50 ל-100 הרץ מופיעה תחושת לחץ בחזה וקוצר נשימה. בתדרים שבין 43 ל-73 הרץ, תיפגע הראיה, הקואורדינציה וייגרמו סחרחורות ועילפון. תדר של עשרה הרץ כבר מונע מאיזורים במוח לתפקד ביעילות ויוצר הפרעה נוירולוגית נרחבת. לא מפחדים? תמשיכו לקרוא: תדר של שבעה הרץ הוא המסוכן מכולם – תואם את תדר גלי האלפא של המוח ומשפיע על התפקוד הבסיסי ביותר שלו. בעוצמה הנכונה, יכול צליל בתדר זה לקרוע אברים פנימיים ופחות או יותר לפרמט לכם את המוח.

 

החוקר הגרמני יורגן אלטמן טען ב-1999 כי התיאורים האלו מוגזמים ושנשק אינפראסוני מסוגל מקסימום, לגרום לכם לסחרחורות וכאבים. לדבריו, נזקים איומים כמו שתיאר גרוו יגרמו רק בחשיפה ממושכת של שעות ארוכות.

 

עם זאת, מעבדות מחקר של משרדי הגנה בעולם עדיין מנסים להפוך את האינפראסאונד לנשק. מטרת העל היא, ככל הנראה, למצוא תדר שיוכל לערער חומר ברמה הבסיסית ביותר – ומכשיר שיוכל להעצים ולמקד אותו למטרה בודדת, כפי שמראה הקליפ הבא, מתוך הסרט "חולית" מ-1984:

 

 

מטרה נוספת היא פיתוח נשק אינפראסוני בעל רדיוס פגיעה רחב: מבנה גלי הקול בתדרים נמוכים במיוחד מאפשר חדירה של מיגון ושריון ולהזיק לכוחות אויב גם בבונקרים וביצורים. לא ידוע על נשק מבצעי כזה, למרות אי אלו שמועות על ניסויים בכלים אלו בקרב אוכלוסיה אזרחית, ונשק אינפראסאונד מבצעי.  

   

גם צליל בתדר נשמע יכול לתפקד בתור נשק – אך לסיטואציות בהן אין כוונה להרוג. חוקרים בארצות הברית פיתחו מקרן קול שמסוגל למרכז צליל לאלומה בודדת, בצורה בה אינו מפריע למי שנמצא מחוץ לה - אך גורם לכאב אוזניים מייסר למי שנמצא במרכזה. 

כוחות ביטחון בעולם משתמשים מזה כמה שנים ב-LRAD, שמסוגל להקרין 157 דציבלים של צליל מעצבן בתדר 2.5 קילוהרץ לטווח של מאות מטרים (בישראל הוא נקרא "הצעקה"). המקרן יכול לסייע בלוחמה בשטח בנוי, פיזור הפגנות ואבטחת כלי שיט. למעשה, כמה חברות יפניות התקינו LRAD על צי צייד הלווייתנים שלהן כדי להילחם בקבוצות רדיקליות של פעילי זכויות בעלי חיים. בסרטון זה אפשר לראות כמה אפקטיבי ה-LRAD בפיזור הפגנה. הצליל כל כך חזק שגם אטמי אזניים לא עוזרים נגדו: 

 

 מוזיקה: לסגת! הם הביאו את מטאליקה!

לצד צלילי הכדורים והפגזים, גם למוזיקה היו מספר תפקידים חשובים מאוד לצבאות העולם העתיק: כלי הקשה נועדו לקבוע קצב תנועה אחיד – איטי (בצעדה, בשדרות מסע למשל) או מהיר (בעת הסתערות על האויב), כלי נשיפה נועדו לאותת לדרגים שונים לפעול (תרועת חצוצרה ספציפית מגדירה לקשתים לתפוס עמדות, תרועה אחרת - לפרשים) ועוד. 

גם לאיתותים עצמם היה תפקיד פסיכולוגי חשוב: לזרוע פחד בלב חיילי האויב וללמד אותם שלאחר שתישמע תרועה מסוימת ישחירו השמים מחיצים וכנראה שחלק מהחברים שלהם יכילו יותר עץ ומתכת ממה שהכילו לפניה. בימינו מתבצעת התקשורת דרך גלי רדיו, כך שהקשר הגדודי לא צריך להיסחב עם שופר. מצד שני, למוזיקה עדיין יש תפקיד פסיכולוגי חשוב. 

כל מי שמצא את עצמו אי פעם בסיטואציה ההזויה של לחימה, יודע ששאון הקרב הוא לא משהו אחיד. בין מטחי היריות ופיצוצי הרימונים יש הרבה רגעים מאוד מפחידים של שקט מותח. הרעיון מאחורי מוזיקה כנשק פסיכולוגי הוא למלא את החלל הזה בצליל רם, שלא יאפשר לאויב לתקשר כמו שצריך, לחשוב ולהתרכז. זוכרים את הסצנה הנפלאה מ"אפוקליפסה עכשיו", בה פושטים כוחות מוטסים על כפר ויאטנמי תוך השמעת "רכיבת הוולקירות" של וגנר? כזה בדיוק. 

 

בעת המצור על פלוג'ה בעירק, 2004, השתמשו הכוחות האמריקאיים ברמקולים עצומים שהשמיעו כמה שירים של מטאליקה בהשמעה מחזורית. לצד אפקט הטרדה יעיל, לא יכלו הכוחות העירקיים לתקשר ביניהם כמו שצריך תחת הפצצת המטאל. המוזיקה פסקה כשהחלו הכוחות האמריקאיים את מהלך ההתקפה. למה? כדי שהאויב יבזבז זמן יקר על תיאום ותקשורת, במקום להיערך למגננה. גורם במשרד ההגנה האמריקאי סיפר לכתב של St. Petersburg Times שאת הרמקולים אמנם הביא המטה הבכיר – אבל את השירים בחרו החיילים עצמם ואף הצטיינו בלשלוף מנגני ה-MP3 שלהם שירים שעצבנו את העירקים במיוחד.

בתכל'ס, המוזיקה עצמה פחות רלוונטית פה; בשטח בנוי יש שלל איזורי תהודה טובים בגלל ריבוי בניינים וסמטאות צרות שיוצרות ומעצימות ויברציות. האפקט הנדרש הוא העמסה חושית שתקשה על הריכוז. לפי דיווחים זרים, גם צה"ל עושה שימוש במוזיקה, מספיקרים קרקעיים ומוטסים.

 

סיכום

אז מה למדנו? שלצליל יש הרבה מאוד שימושים הרבה פחות סימפטיים ממה שהכרנו – ושבלעדיו תהינה המלחמות קשות ומורכבות בהרבה. הנשק הקולי קיים בשדה הקרב משחר ההיסטוריה וצפוי להמשיך להתפתח ולהתקדם. 

 

 

כנראה שיעברו עוד שנים לפני שיופיעו אקדחי קול כפי שמופיעים בסרט דו"ח מיוחד ובסדרה האיומה טרה נובה (בתמונה). השפעת תדרי הצליל על גוף האדם היא אמנם מפחידה, אבל יתכן שבעתיד יימצא תדר שמסוגל להשיג את האפקט ההפוך – להשרות רוגע ושלווה, לחדד ולייעל את פעולת המוח ולמלא אותנו בהשראה. בסך הכל, צליל יכול לעשות לנו כל כך טוב לפעמים. לא יפתיע אותי לשמוע שהצליל הקסום הזה יימצא בקטע כמו זה – West של Marty Friedman.