פולארויד 2011: המצלמה שעושה קאמבק

חברת Polaroid חשפה אמש מצלמה חדשה בעלת חיישן 14 מגה פיקסל ותכונות מודרניות אחרות - לצד היכולת הארכאית להדפיס את התמונות במקום. מי צריך את זה, ואיך יתכן שצילום פולארויד עדיין קיים ב-2011?

הבוקר חשפה חברת פולארויד את Z340, מצלמת אינסטנט (פיתוח מיידי) חדשה. נשמע קצת מוזר, לא? זה כאילו שחברת גראף זפלין תודיע על פיתוח כדור פורח חדש, או שחברה אחרת תחשוף בגאון דגם חדש של טלגרף. אבל מסתבר שלמצלמות פולארויד יש עדיין קהל – והוא יוכל ליהנות מחיישן 14 מגה פיקסל, עיצוב אייטיז מרובע וכמובן מיכולת הדפסה מיידית של התמונה (הדפסת ZINK כימית, ללא דיו). מי צריך את זה ומה יש במצלמת הפולארויד, שלפי כל חוקי ההיגיון היתה מזמן אמורה לזכות במנוחת עולמים בבית הקברות לפיתוחים טכנולוגיים? 

משוגע גדול, המצאה גדולה

כמו הרבה המצאות מפורסמות, גם מצלמת הפולארויד היא תוצאה של שיגעון של אדם אחד. תאגיד פולארויד נולד ב-1937, לאחר שמייסדו, הממציא אדווין לנד הצליח להשיג מימון מכמה משקיעים בוול סטריט וכמה חוזים גדולים לפיתוח עדשות, פילטרים וכוונות תצפית והפצצה עבור צבא ארצות הברית.  

לנד היה ידוע לשמצה בשיטות העבודה שלו, שגרמו לאלה של סטיב ג'ובס להיראות כמו מתודות הדרכה בצופים: כשאחד הצוותים נתקל בבעיה טכנית, הצטרף אליהם לנד ועבד איתם על פיתרון עד שאחד כזה נמצא. בחלק מהמקרים לא הורשו העובדים לצאת מן המעבדה במשך שעות ואף ימים.

ב-1947 הוצג הפיתוח החדש של החברה – מצלמה בעלת רכיב פנימי לצריבת התמונה על נייר ייעודי – בתוך שישים שניות מסגירת הצמצם. המצלמה נקראה Land Camera וכל היחידות שהוצגו במעמד החשיפה הוזמנו עוד באותו היום. סרטון זה צולם ב-1985 ומראה את חשיפת המצלמה הראשונה ואת הישגיו של לנד בתחום חקר הצילום הצבעוני.

עם הזמן השתנה שמה למצלמת פולארויד. בתחילה היתה מוצר פרימיום, שנועד רק לשימושים ארגוניים ומחקריים ולעשירון העליון. עם בוא שנות החמישים והשישים העליזות פותחו גם דגמים עממיים ופשוטים יותר שפנו לקהל הרחב. בפרסומת הזו, מ-1966, מוצגת המצלמה כמשהו אפילו סקסי.

המצלמות היו אמנם כיפיות וחסכו זמן בפיתוח תמונות במעבדה, אולם הצלם נדרש להכניס אל גופן את הרכיבים הדרושים לפיתוח ולהקפיד על גריפה מדויקת של הנייר. בשנות השבעים הוצג דגם משופר שהתבסס על ניירות צילום בהן מוטמעים הצבעים שנדרשים לפיתוח והצילום הפך לפשוט יותר. על הנייר, הופעת הצילום הדיגיטלי הפכה את מצלמות הפולארויד למיותרות. למה לה לחברת פולארויד להשיק מצלמות חדשות בעיצוב נושן זה? 

למה יש עדיין מצלמות פולארויד?
 

סטודנטים לתקשורת לומדים עוד בשנה הראשונה שאמצעי תקשורת שונים כל הזמן מתחלפים באחרים. אחרי ציור המערה באה המגילה, אחריה הספר, אחריו העיתון, אחריו הרדיו והטלוויזיה ולקינוח – המחשב והאינטרנט. כאשר הופיעה הטלוויזיה, לא נעלם הרדיו, אלא רק הודח מכסאו ככלי תקשורת המוני עיקרי והפך לכלי שמיועד לנישה צרה יותר, כלי תקשורת קצת פחות המוני. אמצעים אחרים פיתחו התמחות נושאית; הספר הפך מכלי עיקרי למוצר נישה בזכות יתרונו היחסי – הצגת מידע רב ודחוס שלוקח זמן לקרוא ולכן יוצר חוויית שימוש ייחודית. זו הסיבה שלצד חברות כמו גוגל יש היום חברות כמו סטימצקי.

לעיתים נראה לי שגם האלקטרוניקה הבידורית מתנהגת כך: עם הופעת המצלמה הדיגיטלית לא נותר עוד צורך אמיתי בפילם או במצלמות פולארויד. מי רוצה להתעסק עם מוצרים נלווים כמו סרט וניירות צילום כשאפשר להציג את התמונות שצילמנו חצי שניה לאחר סגירת הצמצם – וכשאלבומי התמונות היגרו מהארון שבסלון אל הפרופיל שבפייסבוק? אבל מצלמת הפולארויד עדיין יוצרת תמונות בעלות אופי ייחודי ועצם השימוש בה הוא חוויה לא שגרתית, מה שהפך אותה למוצר נישה ולא לזיכרון נוסטלגי.

פולארויד 2011: ממצלמה לאפליקציה

למרות הכל, למצלמות הפולארויד נותר קהל קטן ונאמן, בעיקר אמנים שרוצים להציג תמונות בעלות אופי שונה וחריג בנוף הדיגיטלי של ימינו. כפי שיש אנשים שיעדיפו צליל מגורען של גיטרת טלקאסטר בת 40 דרך מגבר מנורות מתפורר משנות השבעים (למשל, אני) על פני צליל חד כתער שמפיקים כלים בני זמננו, תמיד יהיו אלה שיעדיפו את התמונות של פעם. תראו לדוגמה את הגלריה הזאת, שצילמה להקת The Kills, התמונות של האמן הזה ואת בלוג הפולארויד של ג'ן.  

את אפקט התמונה של הפולארויד ניתן לסנתז בצורה דיגיטלית - ובאפסטור ובאנדרואיד מרקט יש שלל יישומים (כמו זה, למשל) שיגרמו למצלמת הסמארטפון שלכם להוציא תמונות שנראות כאילו פלטה אותן מצלמת אינסטנט. כנראה שכל עוד ישארו משוגעים לדבר, נמשיך לראות את מצלמות הפיתוח המיידי ואת התמונות הייחודיות שהן מפיקות.