SONY TABLET S - לא כמו כולם, ביקורת טאבלט

סקירת בכורה: סוני החליטה שלא כל הטאבלטים צריכים להיראות אותו דבר, ושיגרה לחנויות טאבלט רב עוצמה עם סטייל חללי מעניין. הוא נוח יותר מכל מתחריו, יכול לשלוט על הטלוויזיה שלכם ולהריץ משחקי פלייסטיישן בלי למצמץ. מה בכל זאת חסר בו, ומה חשבו עליו בפאב השכונתי?

בכל פעם שיוצא טאבלט חדש ומשופר, עיתונאי הטכנולוגיה מגהקים בועות אושר. כאשר המעבד הופך מגיגהרץ ל-1.2 גיגה הם יוצאים במחולות כאילו תוך שעתיים גוגל תחנוך מלון חינמי על מאדים וביבי יוכל להוריד מהאפסטור מתמחים רובוטיים בשקל שמונים. את רוב הציבור החידושים האלה לא באמת מרגשים; קצת יותר זיכרון, סוללה שמחזיקה עוד רבע שעה – ביג דיל. "וואלה, כולם נראים לי אותו הדבר", אמרה מישהי שיצאתי איתה פעם ופגשה בטאבלטים שסקרתי בשנה האחרונה. 

יודעים מה? היא צודקת. ציירו בדמיונכם ריבוע. ועכשיו, ציירו עוד ריבוע בתוכו, קצת קטן יותר. מזל טוב הרגע ציירתם טאבלט. איך שלא מסובבים את זה, מחשבי הלוח נראים כמעט אותו הדבר. בעולם של שתי מערכות הפעלה (בקרוב שלוש), צריכה כל יצרנית חומרה לנסות לחדש ולהפתיע בכל דגם. והלקוחות כבר לא נופלים מהרגליים מנוסחת ה"דק יותר, קל יותר". מה עושים? תשאלו את סוני. חברה אחת שהחליטה להמציא את הטאבלט מחדש. 

ולמכשיר הזה קוראים SONY TABLET S. 

מבחן 1 - עיצוב ומבנה: ביונסה, מאחוריך
ה-S הוא מחשב הלוח הראשון שמשיקה סוני. הוא נחשף בתערוכת IFA באוגוסט האחרון, ביחד עם אחיו הקטן, דגם P בעל שני המסכים. את ה-S פגשתי בתערוכת דיגיטאון שננעלה במוצאי סוכות, בביתן התצוגה של ישפאר. מצאתי אותו בידיהם של שלושה תיכוניסטים שהתלהבו מהמבנה הלא שגרתי של המכשיר. "זה כמו אייפד, אבל עם טוסיק של ביונסה", אמר אחד, והוסיף: "היי, הוא גם שחור".

TABLET S הוא שם שפשוט לא עושה כבוד ל-"סקסאפיל" של המכשיר. לטאבלט S יש דופן אחת עבה ומעוגלת, שנותנת לו לוק של כנף מטוס (וקצת, של ספר חצי מגולגל). לשוליים שלו יש פס כסוף בו כפתורי הפעלה, שליטה וחיבורים. השוליים גם שקועים, בעובי של אצבע ממוצעת; ה-S לא יפול לכם בקלות מהידיים.

הרעיון העיצובי הזה נועד לתת לכם יותר מסטייל ונוחות אחיזה. בדיקות של סוני הראו שרוב משתמשי הטאבלט מחזיקים אותו ביד אחת, ומתפעלים אותו בשניה. אם לא משעינים את המחשב על שולחן או על הרגל – העניין יכול להיות מעייף אחרי זמן מה בגלל פיזור המשקל האחיד של הטאבלט.

פיזור המשקל של ה-S אינו סימטרי, בניגוד למתחריו. היות והמשקל ממוקד בדופן העבה, הוא נוח יותר לאחיזה ממושכת, גם בלי להשעין אותו. המשקל שלו זהה לשל האייפד 2 – 600 גרם. העיצוב המעוגל מציג עוד יתרון חשוב - כשמניחים אותו על השולחן, ה-S משופע בזווית של כחמש מעלות, מה שעושה אותו נוח יותר לצפיה והקלדה. לא תצטרכו לרכון מעליו, או לרכוש מארז שמציב אותו בזווית נוחה לעבודה.

המסך, בגודל 9.4 אינץ' (1280 על 800 פיקסלים), הינו חד ועשיר בצבע. סוני כללה במכשיר רכיבים ממעבדי BRAVIA של המסכים מתוצרתה, ואיכות התצוגה לא נופלת מזו של האייפד 2, גלקסי TAB 10.1 או כל טאבלט מוביל אחר. גם זווית הצפיה טובה מאוד. תראו:

גוף המכשיר עשוי פלסטיק ABS שדווקא לא נותן תחושה זולה או עממית. כל עוד לא מסתכלים בדופן שמאל שלו. שם מחכה לכם כיסוי צד נשלף, תחתיו שקע מיני USB, וחריץ לכרטיסי SD בגודל מלא. הכיסוי קשה לשליפה עבור כל מי שלא מנסה לשבור שיא אולימפי בגידול ציפורניים והוא פלסטיקי ושברירי למראה.

מבחן 2 – ביצועים: הטיל היפני

חוויית שימוש אולי נגמרת ב"וואו" שפולט תיכוניסט אקראי או כל מי שמניח אצבע על מסך המכשיר, אבל מתחילה בחומרה הנכונה שתאפשר אותה.  

מתחת למכסה המנוע של ה-S תמצאו מעבד "טגרה 2" כפול ליבה במהירות של גיגהרץ, גיגה זיכרון ומעבד גרפי נמרץ. בתכל'ס, זה פחות או יותר כמו בכל מחשבי האנדרואיד האחרים שראינו בשנה האחרונה.

ה-S מתגלה בפועל כחזק, אפילו חזק מאוד. אפליקציות עולות ורצות בצורה חלקה לחלוטין, כפי שהייתם מצפים מטאבלט מהשורה הראשונה. זמן ההפעלה הראשונית שלו הוא שלושים שניות, שלוש שניות יותר מהמתחרה מבית סמסונג, אך עדיין מהיר יותר מהטאבלטים מבית מוטורולה, אסוס ו-HTC. גם עמודי רשת כבדים ועשירים בבאנרים נטענים עליו בשניות בודדות – זה מכשיר שתענוג לגלוש בו.

ה-S פועל בצורה יציבה מאוד, אולם תצליחו לתקוע אותו אם תנסו להפעיל יישומים תוך כדי שהטאבלט מנסה לאתר ולהתחבר לרשת WIFI.

מבחן 3 – ממשק ומערכת הפעלה: החיפוש האחר ה"וואו" האבוד

זה הקץ' בטאבלט מבוסס אנדרואיד: רוב החברות (למעט HTC) לא יוצרות שינויים מהותיים ובולטים במערכת ההפעלה, ומה שתקבלו יראה וירגיש פחות או יותר אותו הדבר.

סוני כללה במכשיר כמה תוספות שימושיות – למשל כפתור יישומים מועדפים בראש חלקו הימני של המסך וארבעה אייקונים קטנים בחלקו השמאלי - הם יקשרו אתכם במהירות לתיבת הדואר, לדפדפן, לאפליקציית השלט רחוק (עליה אספר לכם בהמשך) וליישום ה-READER. חבל שאי אפשר לבחור לבד אילו קיצורים יופיעו שם.

אפשר גם לקטלג ולמיין אפליקציות לפי סדרי אלפבתי או לפי מועד התקנתן. בנוסף, סוני בחרה ל-S מקלדת וירטואלית גדולה ונוחה מאוד, שאפשר להוסיף לה NumPad. פרט לכלים אלה, לא תמצאו ב-S עוד תוספות מובנות בולטות. אנדרואיד 3.1 נראית ומתנהגת כפי שלמדנו להכיר ולאהוב, ואין פה הפתעות או באגים בולטים במיוחד.

מה שמחזיר אותי ל"וואו" שחיפשתי; סוני טאבלט S הוא ללא ספק גאדג'ט מרשים למראה. לו הייתם רואים אחד בידי מישהו בבית קפה, הייתם מנסים לעבור לידו בדרככם לשירותים, לגנוב הצצה במכשיר הזה. אבל מה שתראו בו דומה מדי לכל שאר מתחריו האנדרואידיים. שלא תבינו אותי לא נכון, ה-S הוא כיפי לשימוש וממכר מאוד – אבל הוא הרבה יותר מיוחד מבחוץ מאשר מבפנים. 

מבחן 4 – מולטימדיה ואפליקציות

סוני בחרה עבור ה-S מספר אפליקציות שימושיות, בראשן READER מובנה לקריאת ספרים, כלי לסנכרון פידים של רשתות חברתיות (פייסבוק, טוויטר) ותמיכה מובנית בפורסקוור. נגן המדיה נוח לשימוש, אבל לא מציג אפשרויות יוצאות דופן ולא תומך בסנכרון מידע על האלבומים או שילוב מילות השירים בזמן אמת.

לטאבלט יש חיבור מובנה לשירותי המוזיקה והסרטים של סוני, שיאפשרו לכם גישה ל-9 מיליון שירים וסרטים להפעלה והורדה במבנה של מנוי חודשי. רגע, אמרתי "לכם"? התכוונתי "לבן דוד שלכם באמריקה";    השירות אינו נתמך בישראל כיום.


הגלישה במכשיר אמנם חלקה, אולם דווקא Select App, חנות האפליקציות הייעודית שפתחה סוני עבור הטאבלטים שלה עולה לאט ועובדת עוד יותר לאט. מצד שני, אין יותר מדי מה לחפש בה בשלב זה. לא תמצאו בה יותר מדי אפליקציות או משחקים וגם אלו ששם לא בדיוק עוצרי נשימה;    את EverNote     אני יכול למצוא גם במרקט.

אוהבים משחקים? גם ה-S אוהב: Air Assault HD    , משחק החלל המרשים Galaxy on Fire 2  וגם אנגרי בירדס פעלו עליו בצורה חלקה לחלוטין מבלי להיתקע ועם זמני טעינה קצרצרים.

הג'ירוסקופ של הטאבלט S מגיב היטב והוא רגיש מאוד; אני אמנם מרחתי את האופנוע הדיגיטלי שלי על כל אוטו בכביש הווירטואלי של Lane Splitter, אבל מי שאוהב משחקים שנשלטים בהטיה יהנה מאוד מה-S. 

ואם כבר משחקים, קבלו את האס של סוני: מודול פלייסטיישן מובנה, שמאפשר לכם לשחק בגירסאות מתואמות של משחקי PS. למשל, Crash Bandicoot שהותקן במחשב.

גם בתחום הקישוריות מפתיעה סוני: לצד רכיב בלוטות' ואנטנת WIFI יש ל-S רכיב אינפרא אדום שמאפשר לו לתפקד כשלט אוניברסלי. הסנכרון שלו עם מסכים וממירים הוא פשוט וקל מאוד, וכשימאס לכם לנסות לעבור את שלב 6-4 באנגרי בירדס ריו, תוכלו בקליק אחד לראות מה יש בטלוויזיה. 

הרמקולים חלשים למדי, ומזכירים ספיקר של טלפון סלולרי. עם זאת, איכות השמע טובה למדי. הבעיה היא בלוקיישן: הרמקולים נמצאים משני צידי המכשיר, בדיוק היכן שכפות הידיים שלכם נחות כשאוחזים את הטאבלט. בשביל מכשיר עם פיגורה של זמרת, הוא שר לא משהו. 

מבחן 5 – מצלמה: על סנדלרים וצמצמים

מחשבי לוח הם ממש לא המכשיר הכי פרקטי כשרוצים לצלם משהו. אבל זו אופציה שהיצרניות מתעקשות לשים בטאבלטים שלהן וסוני אינה יוצאת דופן כאן. ל-S יש מצלמת 5MP אחורית שממוקמת היטב – בסמוך למרכז הדופן העליונה שלו (ומצלמת VGA בחזיתו). 

לתוכנת המצלמה יש כפתור צמצם גדול ולבן שלא תפספסו מימין. וזה טוב, כי ככה ישאר לכם יותר זמן לחפש ולפענח את כפתורי הזום והאפשרויות, שהם קטנים ופותחים חלונות מידע זעירים משמאל.

המיקוד במגע לא מגיב בצורה חלקה, ומצאתי את עצמי מקיש על ה-S  כאילו שנינו בשוק ואני טופח על אבטיח. וזה לא נגמר שם: בין מיקוד לצילום עוברות כמעט שתי שניות - זמן מהותי כשרוצים לתפוס את הילד בדיוק בשניה שהוא מתחיל ללכת (או מסיים קורס קצינים). ואל תחשבו לצלם בסביבות חשוכות: ל-S אין פלאש. איכות התמונות עצמן מאכזבת אף היא: התמונות נראות מגורענות למדי.

במילים אחרות, המצלמה של סוני לא מספיק טובה בתחום הסטילס. מוזר שלמרות הגישה לטכנולוגיית חיישנים משובחת ולאחר טעויות שעשו יצרניות אחרות - דווקא בסעיף הזה נופל ה-S. איפה היא מפצה? בווידאו. ה-S מסוגל לצלם קליפים בצורה טובה – חלקים לחלוטין ובקצב רענון תצוגה גבוה מאוד.  

מבחן 6 – סוללה ופליטת חום

לטאבלט של סוני יש סוללת 5000 מיליאמפר, שתספיק לכם לקצת פחות משבע שעות בשימוש סביר (גלישה, כמה שלבים במשחק פנאי, בהירות בינונית). אחד היתרונות של גוף הפלסטיק שלו הוא פיזור החום. ה-S לא מתחמם כמעט בכלל ביישומים בסיסיים. אם תפעילו משחק כבד, תגלו שהוא מתחמם מעט, אבל לא בצורה שמפריעה.

מבחן 7 – הפאב

11 בלילה, על הבר נחים כוס גולדסטאר וצ'ייסר ג'ק. "טאבלט? בשביל מה אני צריך טאבלט?" אמר אבי, אחד מיושבי הפאב השכונתי, בעודו בוהה במחשב הלוח של סוני. "אתה לא צריך", אומר הבחור שלשמאלו ומניח אייפון 4 על המחשב. "כל מה שאני צריך, יש לי פה". אבי מסתכל עליו ולוגם מן הבירה. "אז למה מקודם שיחקת בו את המשחק עם הציפורים כשהעיתונאי היה בשירותים?".

טאבלט. מי באמת צריך אחד? זו שאלה טובה. את התשובה קיבלתי שתי דקות לאחר מכן, כשהבארמן הדליק את הטלוויזיה דרך הטאבלט ואיתה – את עיני כל המסובים. "אתה לא צריך אחד", הסברתי לאבי. "אתה רוצה אחד, כי הוא פשוט...כיף".

סיכום

סוני טאבלט S הוא מחשב לוח מצוין. הרבה טאבלטים מבוססי אנדרואיד מסתובבים שם בחוץ, אבל סוני הצליחה לייצר אס אמיתי: העיצוב שלו כובש ומקורי, הביצועים לא מאכזבים והמסך טוב מאוד. מצד שני, חוויית האנדרואיד 3 היא די סטנדרטית והמצלמה יכלה להיות טובה יותר. עדיין לא ידוע אם ומתי יגיע ה-S לישראל, וכמה יעלה התענוג. מצד שני, לו יגיע בלי תמיכה מקומית בחנויות התוכן של סוני, חווית השימוש בו תהיה מוגבלת ומסורסת למדי.

הוא נמכר בארה"ב בגירסאות 16 ו-32 גיגה, בשלב זה ללא גירסת 3G - במחיר 500 דולר לגירסה הבסיסית (ו-600 לגירסת ה-32 גיגה). על אף הביצועים ונוחות השימוש בו, היעדר רכיב סלולרי מגביל אותו לנוכח מתחרים כמו גלקסי טאב 10.1 והאחרים. אלמלא מגבלה זו, היה ה-S מתחרה קשוח בקטגוריה, גם מול האייפד 2 של אפל.