בעלי סמסונג גלאקסי S2 - תגידו תודה לסטיב ג'ובס

על מהפיכת המסכים והמכשירים הדקים בעולם אחראי בעיקר אדם אחד – סטיב ג'ובס, מקומו בהיסטוריה הטכנולוגית מובטח.

לפני מספר חודשים, ביקשתי לרכוש טאבלט, רציתי מכשיר קל, בעל חיי סוללה ארוכים, מסך איכותי וקישוריות 3G.
אני לא נחשב כאוהד אפל והרצון לבחור בפלטפורמה "פתוחה", כיוון אותי לעבר המכשירים מבוססי מערכת אנדרואיד. אך לאחר שיטוט בנבכי מצאי הטאבלטים, לא הצלחתי למצוא מכשיר כלבבי: האחד היה כבד מדי, להשני הפגין תגובות מהוססות משהו למגע האצבע ושאר חבריו היו חסרי חיבור לרשת סלולארית, או יקרים מאוד בהשוואה.

סופו של השיטוט החזיר אותי תמיד לאותו מכשיר בודד -  אייפד, ואז עלתה בי ההכרה, כי גם לאחר כשנה וחצי מאז השקת אייפד הראשון של אפל, הרוב המוחלט של היצרניות לא מצליחות להציג עדיין שילוב כה מאוזן של תכונות ותמורה למחיר ודרך השקת המכשירים השונים הינה עדיין מגומגמת למדי.

תחום הטאבלטים מהווה רק דוגמה אחת ליכולת של אפל כחברה ובראשה סטיב ג'ובס להקדים את המתחרים, להתחיל מגמות חדשות ולהוביל אותן לאורך שנים.

דק - אבל לא חלש

אינטל, למשל, פתחה גם היא מגמה חדשה בתחום המחשבים – נטבוקים, כאשר הוציאה לשוק את מעבדי ה- Atom: מחשבי הנטבוקים הפגינו משקל קליל, אבל גם ביצועים חלשים וגרף מכירות שמצביע כעת על הייפ קצר מועד בלבד עם מסלול של כוכב נופל. כאשר מסתכלים על תחום הנטבוקים, האם מישהו מכם מוכן לומר בפה מלא כי יש לו עתיד ומקום להתפתחות נוספת?

במקום זאת, אפל הבינה כבר לפני יותר מארבע שנים (כאשר החלה בתכנון ופיתוח) כי מחשב העתיד צריך אמנם להיות קל ודק, אבל גם עוצמתי מספיק והשיקה בינואר 2008 את דגם ה- מקבוק אייר. ומה קורה עכשיו? אינטל מדלגת מהנטבוקים ומשיקה את קטגוריית ה- אולטרה בוק.

במעמד חשיפת מחשבי ה- Ultrabook החדשים, קשה היה להתעלם מעקצוץ של מבוכה שחלחלה להכרה, רגש של מבוכה עבור אותן יצרניות מחשבים שונות (אשר מבססות את הדגמים החדשים על פלטפורמת אינטל החדשה Sandy Bridge) שלא התביישו "לאמץ" אלמנטים בסיסיים בעיצוב מאותם מחשבים של אפל, בין אם מדובר במראה השטוח של מקשי המקלדת או פד העכבר שמגיב ללחיצה עליו בכל שטחו ולא רק בחלק התחתון.

נכון לעכשיו, נראה כי הסתערות רבתי על מחשבים דקים, קלים וחזקים הינה סוערת מתמיד, כך שהמגמה – אותה החלה אפל במקור לפני שנים רק הולכת ומתחזקת. ג'ובס שוב קרא את המפה כהלכה.


העתיד, אבל עכשיו

עוד שנים לפני כן, גם את נגני המוזיקה לקחה החברה צעד גדול קדימה ו-"אייפוד" הפך לשם גנרי לנגן נייד, בדיוק כפי ש-"ג'יפ" עשה לתעשיית רכבי השטח או "פריג'ידר" למקררים.

וכאשר הריח ג'ובס כי משהו חדש עומד להחליף את תפקידו של הנגן הנייד, הוא קפץ גם כאן על העגלה וחיבר לו תכונות של טלפון. אבל הטלפון הזה, לא היה סתם מכשיר שמנגן ומוציא שיחות, אלא הביא מהפיכה בה נכשלו כל האחרים: יצירת טלפון חכם שמצליח גם לתקשר לא רק עם הצד השני אלא גם עם המשתמש עצמו באופן חלק ונעים – יכולת שנחשבה עד אז ללא פחות ממדע בדיוני.

לפעמים, האפשרות להיות חשוף ראשון לטכנולוגיה חדשה לא מהווה תמיד בונוס נעים, הזכרונות שלי מהסמארטפונים הראשונים – רובם מבוססי מערכת ההפעלה של מיקרוסופט –  Windows Mobile בגרסה 5 וגם אלו שהגיעו אחריה השאירו טעם רע בפה ומגע בוסרי ביד, עם ממשק מסורבל, איטיות בתגובות הטלפון ואפשרויות מולטימדיה מוגבלות ביותר. עט הסטיילוס שהקדים את האצבע איפשר מגע בסיסי ביותר (בחירה וגרירה) ותו לא. גם המכשירים החדשים והחזקים יותר לא הצליחו לשבור את מחסום השליטה בטלפון. למעשה, השילוב של ממשק וטכנולוגיה נחותה של מסך מגע היוו "טלפון שבור" בין המשתמש לטלפון שלו ובחלק מהמקרים אף כמעט הפרידו בינהם כאשר אותו משתמש הרים ידיים ואיים להטיח את המכשיר המגמגם לרצפה.

ואז הגיעה ידו המונפת של ג'ובס כשהיא מציגה את האייפון. לא אלאה אתכם – הקוראים אשר מכירים את תיאור הממשק החדשני שאפשר לראשונה יופי של שליטה בהנף אצבע אחת או יותר, אבל מה שקרה בפועל הוא שמסך המגע הפך להיות עבור המונים המשטח העיקרי איתו הם מתקשרים במהלך שעות היממה.

סטיב ג'ובס - נקודת מפנה

אם נסתכל סביב, נגלה כי המראה השטוח של אותו אייפון, בצירוף דקיקות המקבוק אייר ואח"כ האייפד התפשט כאש בבריכת נפט והפך להיות סממן עיקרי של טלפונים, מחשבים וגם מסכי טלוויזיה.

ג'ובס, שהשכיל לבנות את המחשב האישי הראשון בגראז' כבר בשנת 1976 ואח"כ הפך את הממשק הטקסטואלי של מערכת ההפעלה לגרפי (במחשב ה- מקינטוש) - וחיבר אליו עכבר, ידע גם הפעם לעשות את השילוב של מסך דק, ממשק מגע ידידותי וגם ביצועים טובים. ואין מה לעשות, גם קברניטי החברות האחרות יודעים מי עשה זאת ראשון וגם את העובדה שהשילוב הזה מוכר והרבה.

כפי שזה נראה כעת, העתיד בתחום הטכנולוגיה הולך להקיף אותנו במכשירי "עזר" דקים, מעוצבים, משוכללים ונוחים לשליטה. מי שהתחיל את המהפיכה בפועל היה מייסד ומנכ"ל של חברה שהפכה להיות מצליחה מאוד.

אבל גם אם ההמשך שלה יהיה פחות ורוד בלעדיו, את נקודה המפנה הזו בהיסטוריה הטכנולוגית, איש כבר לא יוכל לקחת מג'ובס.