רמקולים ";עשה זאת בעצמך"; – פרויקט אדום עמוק

אם היינו כותבים "כחול עמוק" כנראה שהיו הופכים את זה לבדיחה ברחבי הפורום. אך למזלנו הטוב, הרמקול של רונן פרץ הינו אדמדם, הוא בהחלט עמוק והמווה פרויקט DIY מקורי ומעניין מאוד.

הרמקולים המדוברים מהווים למעשה פרוייקט שנמשך כמה שנים. בכל פעם שהוא משתפר נוסף לו mk נוסף לשם. כיום, הוא אמור להיות כבר mk18 ואני מאמין שעד פרסום כתבת הביקורת הזו הוא ישתפר עוד.

אז מדוע צריך כל כך הרבה שינויים ושיפורים? יש כאלה שיטענו "למה יש לבצע שינוי באם "היצרן" טוען כבר שהוא מצוין?". התשובה הינה חד משמעית: אין ולא רוצים לתת לזה סוף, במיוחד כאשר אתה היצרן בעצמו. מוצרים מסחריים מציבים גבול מלאכותי והוא זה שהופך להיות המוצר. ב-"עשה זאת בעצמך" היצרן האלמוני בוחר את הגבול הזה אחרת. הרי זה עבורו ולא עבור הצרכן הסופי ולכן במקרה הזה הגבול מאוד מטושטש. אציין שאין בדברי שום טענה ש"עשה זאת בעצמך" הינו טוב יותר ממוצר מסחרי. גם כאן, ישנם יתרונות וחסרונות אעליהם נעמוד בהמשך.

נתחיל באיש

רונן פרץ הוא אודיופיל מיוחד במינו. מעבר לידע הטכני העשיר שיש לו, מדובר באדם שכמעט ולא הופך את אותו ידע למכשיר טכני קר עבור האזנה למוסיקה או בניית רמקולים. כוונתי היא שהוא נותן לרגש יתרון בבניה והדרך הטכנית הופכת להיות האמצעי להבעת אותו רגש אך אינה מקבלת עליו עדיפות. לעיתים, למרות שברמה הטכנית, על הנייר יש נתון אופטימאלי, אך רונן, יעדיף בכל זאת לעשות את הדבר שיביא את הרמקול לתוצאה הטובה ביותר עבורו ולא להדבק לספספיקציות שעל פניו הן האידאליות. זו מבחינתי הינה גדולה בפני עצמה, משום שלא קל להתעלם מהפן הטכני ולבחור בללכת עם הלב. זה נוגד את הטכנוקרטיה שנותנת דגש על גרפים ומדידות, שלדעתי היא שגויה במקרים בהם מוצרים או מערכות שנבנו על סמך נתונים טכנים בלבד כמו סוס עיוור הביאו לתוצאות צליל כל כך משעממות שאפילו ערוץ הקניות מרגיש כסרט אקשן עתיר אפקטים מולן. במקרה הזה, רונן, כמו גם כמה אחרים שהאזנתי למוצריהם, הצליח להתעלם מחלק מהחוקים היבשים והרטיב את התוצאה בטעם ובתבלינים שביחד משחררים את הצלילים מהרמקול בגוון שקולע בדיוק לטעמו, ומשקף את אופיו המיוחד של היוצר.

מראה ואיכות בניה

מדובר ברמקול מוניטור מגודל, נמוך, צר יחסית ועמוק. אני מוכרח לציין שהוא נראה מעט מוזר. הוא עמוק מאוד, יותר מאשר גובהו, מה שגורם לחשוב שהוא הונח הפוך על הסטנד. אך לעומקו הרב יש סיבה טכנית שעליה אפרט בהמשך. על איכות הבניה אין לי מילה רעה להגיד וזאת לאחר שחיפשתי פאשלות באופן בוחן. איכות הגימור מרשימה ואף טובה יותר מאשר לא מעט רמקולים ביצור סדרתי בהם נתקלתי. יש תשומת לב רבה לפרטים הקטנים שבסופו של דבר מהווה גם חלק בלתי נפרד מהצליל. זה מתחיל בחיבור הדפנות שהתבצע על ידי אנשי "אומגה אודיו" על פי דרישות של רונן כאשר הוא בעצמו היה נוכח בכל שלב ושלב בבניה, נתן הערות ודאג שהכל יורכב בדיוק כפי שהוא רוצה ובאיכות הגבוהה ביותר שניתן. בפועל, ניצב לנגד עיני רמקול מרשים ביותר ברמת הגימור שלו ומוזר מעט במימדיו ובפרופורציות הלא ממש שגרתיות.

זהו רמקול גדול שמסוגל לעבוד בשתי תצורות שונות. 2.5 way ו-2 way כאשר נקודת החיתוך בין המידבס לטוויטר מתבצעת כבר ב-2.5 קילוהרץ מה שמספר על טוויטר שיורד נמוך יחסית. אז איך הוא מסוגל לעבוד בשתי תצורות? פשוט מאוד. בקדמת הרמקול ישנה יחידת טוויטר בקוטר 1 אינטש של מוראל ויחידת מידבס 7 אינטש של SEAS ומאחור יחידת מידבס נוספת של מוראל שמנגנת ללא קרוס – מעבירה את כל מה שהיא מסוגלת לחשוף.
כאשר היחידה האחורית מחוברת (ניתן לנתק ולחבר אותה בקלות מאחור על ידי גישור הטרמינלים) הרמקול הינו בתצורת 2.5 וכאשר היא מנותקת הרמקול הופך ל-2way  בתוספת יחידה "אין ברירה היא שם" פסיבית.



הרמקול מתנצא לגובה של 38 ס"מ, רוחבו 21.5 ס"מ ושימו לב, עומק הרמקול הוא לא פחות מ-51.5 ס"מ. נכון, אלו הן פרופורציות מוזרות ביותר אך הסיבה לכך היא היחידה האחורית שאוטומטית מגדילה את נפח התיבה ובמקרה הזה את עומקה.

הרמקול מציג נתון התנגדות של 4 אוהם ב-2/5way ו-6.7 אוהם ב-2way.  נצילות הרמקול לא ידועה אך בהמשך תבינו מה מניע אותו ומי מתעלף, נחנק, ניכנע או כל תיאור מטאפורי אחר אל מול הרמקול הזה (ויש כאלה).

לא חוסכים ברכיבים

ברמת הרכיבים הנלווים והקרוס אני יכול לספר לכם שאין חיסכון ברכיבים. להיפך, יש סוג של ללכת עד הסוף במיוחד ברכיבים הנלווים. זה אומר שהטרמינלים של הרמקול שייכים לסדרה הגבוהה של קרדס, הדבקים ששימשו לבניית התיבה הינם ברמה הגבוהה ביותר שניתן למצוא ורכיבי הקרוס כוללים קבלים איכותיים של מונדורף והשאר סודות ששמורים עם היצרן (נתבקשתי שלא לפתוח את הרמקול) יחד עם זאת, ניתן לראות דרך הפורט מאחור שאין יותר מידי מוצרי שיכוך או דמפינג לתיבה הזו. היא נבנתה ממש עבור היחידות הללו עם מינימום התערבות אקוסטית מלבד התיבה עצמה. ענין ידוע הוא שככל שמוסיפים יותר מוצרי שיכוך או ספיגה כך גם מפריעים יותר ליחידה לנגן. הרמקולים הטובים ביותר שאני מכיר אינם משתמשים כלל בספוגים או כל תוספת אקוסטית בתוך התיבה. על מנת להשיג תוצאה טובה עם מינימום צליל קופסתי דרושה הנדסה מדויקת ביותר. זה אומר שנפח התיבה מחושב בדיוק עבור היחידות הללו, מיקומן בתיבה גם כן חשוב ביותר וכאן נעשה שימוש בתוכנות ממוחשבות, נסוי וטעיה של מוצרי דמפינג שונים על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר עם מינימום התערבות אקוסטית מלבד התיבה. בפועל, הרמקול הזה כמעט ריק מתוכן אקוסטי מלבד כמה מרכיבים בודדים וזניחים יחסית שנועדו לרסן מעט את התיבה הכבדה והבריאה.

על מנת לבנות את התיבה הגדולה הזו שאמורה לשאת טוויטר, יחידת בס קדמית ויחידה אחורית שמונעת ללא קרוס בחר רונן ב-hdf מה שאומר שהתיבה הזו עשויה מסיבי עץ דחוסים במיוחד וזה גם מסביר את משקלם הרב.



הצליל
בסקירה הזו אני משנה את "השטאנץ" שאני עובד בו. את הצליל אתאר באופן מפורט על שלל הסגנונות ששמעתי איתו מבלי להתייחס ליצירות ספציפיות אם כי יותר לסגנונות עצמם. זו רמקולים זה, חובר לאלקטרוניקה האישית שלי ושודך לשלל מכשירים שביקרו בביתי למטרת ביקורת. אז לפני שאספר לכם כיצד הוא נשמע אני מוכרח לציין שמדובר ברמקול שמחיר רכיביו שווה ערך לרכיבים שנמצאים ברמקולים של הרבה אלפי דולרים. אפשר להגיד שיש לא מעט רמקולים ב-15k דולר שמשתמשים ברכיבים הללו ואף יקרים יותר. אך בסוף הסקירה אספר לכם מול מי הוא עומד.

את הרמקול הזה היה די קשה למקם בחדר. אחרי הכל הוא יושב על מעמד שנועד לרמקול מדפי שבנוי לגובה ולא לעומק ולכן נאלצתי למצוא את המיקום היציב ביותר של הרמקול על גבי הסטנד. עומקו הרב והיחידה שמנגנת אחורנית מאלצת אותי להרחיקו ככל שניתן מהקיר האחורי - מה שאוטומטית מקרב אותו אל המאזין. יש להוסיף שאת היחידה האחורית ניתן לנתק בקלות ולעבוד איתו בתור רמקול שמנגן רק קדימה. הבעיה היא שעצם המצאותה של יחידה נוספת בתיבה גורמת להתערבות פסיבית מטעמה. בחרתי לפתוח את ההאזנה, לאחר המיקומים הסופיים, כאשר כל היחידות מנגנות.

מבחן האזנה

פתחתי במוסיקה קלאסית ווקאלית. שירה מהווה את אחד האתגרים הקשים עבור רמקול. המטרה היא לקבל את השירה מהמרכז על מנת להוכיח שהרמקולים זהים. הכוונה היא שהם מנגנים באותה עוצמה ובטונאליות זהה. המבחן הזה עבר בשלום. הזמרת מגיחה מהמרכז בגובה הנכון ובמשקל הנכון. הרמקול מציג פירוט מעולה, איזון טונאלי טוב אך לא מושלם. ניתן לחוש את היחידה האחורית מנפחת את הכלים האקוסטים ומוסיפה להם צבע שהייתי מעדיף שלא יהיה קיים. ניתוק היחידה האחורית מבטל לחלוטין את התחושה הזו והרמקול מרגיש מאוזן יותר, טבעי יותר ונכון יותר. כלים אקוסטים נשמעים נהדר, הפרדת הצליל טובה מאוד והבמה עמוקה, מוגדרת אך לא יוצאת מגבולות הרמקולים. חיברתי שוב את היחידה האחורית וחשתי כי השינוי בבמה הוא דרמטי. מעבר לכך שהבמה עמוקה יותר הצליל הצליח לצאת מגבולות הרמקול בקלות רבה ולפני נפתח קיר רחב יותר משמעותית של מוסיקה. אך זה כפי שתארתי קודם, מגלם בתוכו חסרונות בפרמטרים אחרים.



המשכתי עם התצורה המלאה כאשר כל היחידות מנגנות בצוותא.

לוחם אלקטרוני

במוסיקה אלקטרונית שלחתי אל הרמקול את הלוחמים הוותיקים והאכזריים ביותר שלי. מתברר כי הרמקול הזה חזק! הוא מנגן מוזיקה אלקטרונית בדיוק כמו שאני מצפה מרמקול שינגן. הוא מציג דינמיות מרשימה ביותר, מהירות ומיידיות ששמורים לרמקול יקרים מאוד, כמו גם איזון טונאלי עם דגש על הבס שנותן נפח ששמור לרמקולים ריצפתיים אימתניים עם תיבות גדולות. הוא הצליח להעביר מוסיקה אלקטרונית תובענית והתגלה כגיבור. בגזרה האלקטרונית הרמקול הזה בהחלט מרגיש בבית.

במוסיקה אלקטרונית קלה יותר כמו טיאסטו בגזרת מוסיקת המועדונים, קיטרו וז'אן מישל ז'אר הרמקול הזה בהחלט מרשים. אפילו יותר ממה שאני יכול לתאר. כוחו הרב, הדינמיות הכל כך מרשימה, האנרגיה המתפרצת והבס העמוק והגדול (במיוחד כאשר היחידה האחורית מחוברת), זו חוויה מרשימה שלא מביישת שום רמקול רצפתי גדול ויקר.

הערה: מזמן לא שמעתי תוצאה אלקטרונית כל כך טובה מרמקול מוניטור. זה אומנם מוניטור במבנה אך לא באופי שהינו של רמקול ריצפתי לכל דבר - אם זה בגודל הצליל, בדינמיות ובכוח.

דילמה עם רוק

במוסיקת רוק כבד אני מוצא כמה חסרונות שמעמידים אותי בדילמה. עם הרמקולים הללו תהיה פשרה שתנוע בין כוח ובס חזק לבין איזון טונאלי ודיוק. זה משתנה עם הפעלת היחידה האחורית. יחד עם זאת מוסיקת רוק קלה עדיפה כאשר היחידה האחורית מנגנת וכאשר שומרים על עוצמה שפויה. במוסיקת רוק קלה הרמקול פשוט מקסים. הוא מציג צליל גדול, מיד אנרגטי ומפורט מאוד, גבוהים רכים נעימים ומאוד אווריריים, רזולוציה טובה מאוד והפרדת כלים מעולה. כאשר מגבירים עוצמה לעוצמת "כסאח" התיבה מתחילה להתערב והתוצאה פחות טובה. כאשר מוותרים על היחידה האחורית ישנה פשרה בכל הנוגע לבמה, בס, מידבס ואנרגיה בכלל אך למרות זאת מקבלים צליל יותר מעודן ואנין טעם. את הרמקול הזה צריך להכיר. כפי הנראה רונן מכיר את הרמקול מספיק טוב על מנת לדעת מתי כדאי לשלב את היחידה האחורית ומתי עדיף לנתק אותה. היתרון הוא שניתן לבצע את הפעולה הזו בקלות - ללא מאמץ כלל.

הסידור הזה, מגלה פשרה לא קלה שאינה מסתדרת עם גודל חלל האזנה אצלי ועם המיקומים השונים. בדקתי מספר מיקומים שונים - בניהם ניתוק היחידה האחורית וקירוב הרמקול לקיר אחורי על מנת לקבל יותר נפח. הנפח "המדומה" בנמוכים שנגרם מקרבה לקיר אחורי נותן עוד איזה אוקטבה למטה אך זה בא על חשבון הפרדה ועם סוג של השתלטות של הבס על המיד הנמוך. במצב בו היחידה האחורית מנגנת ועם הרחקה מהקיר אני מקבל תוצאה טובה יותר אך עדיין ישנו משקל על חשבון פרטים והפרדה. כנראה שהחלל שלי מתגלה כבעייתי עבור הרמקול הזה בשיחזור מוסיקה סימפונית ויש כאן פשרה לא קלה.


סיכום

בניית רמקולים בשיטה של רונן הינה אומנות שבאה מהנשמה בשילוב טכניקה הנדסית "קרה”. אם יחסי הגומלין בניהם נכונים, צפוי לבעל הרמקול מוצר שמתאים בדיוק עבורו. לאחר שהאזנתי לרמקול במיקוד רב, בדקתי אותו כמעט על כל מגבר שהגיע אלי באותה התקופה לבדיקה, אני יכול להגיע למסקנות וזה ממש קשה לי. אחרי הכל אני בוחן כאן מוצר שאדם הזיע לא מעט עבורו.

סיפרתי לכם שהרמקול הזה מורכב מרכיבים שנמצאים ברמקולים הטובים והיקרים ביותר, יש כאן השקעה רבה בכסף. הרכיבים הללו מצויים ברמקולים ששווים גם מעל לעשרת אלפים דולר. אבל הרמקול הזה אינו מתחרה בהם אלא ברמקולים טובים מאוד שמחירם נע בין 25 ל-15 אלף ש"ח. זה אומר שרמקולים מסחריים שמשתמשים ברכיבים הללו ומחירם יהיה כמובן יקר יותר מאלה המתחרים בו יהיו טובים ממנו משמעותית.

אני אתעלם מכך שמדובר ברמקול diy פרטי שנוצר עבור חוויה אישית של אדם אחד ואנסה להמחיש לכם מי לדעתי המוצרים שמתחרים לו. יש לציין כי אני לא נכנס כאן לגוון הצליל אם כי יותר למתחרים ברמת האיכות הסונית. כלומר, המתחרים שמצליחים לעשות כמה דברים כמוהו, כמה פחות טוב וכמה דברים טוב יותר. אוכל להגיד בביטחון מלא שהפוקל אלקטרה החדש (1028) יכול להיות מתחרה שלו עם יתרון לפוקל ברמת האיזון הטונאלי , בטבעיות פירוט ואולי באיכות הבניה. יחד עם זאת מבחינת דינמיות ופרטים אפשר להגיד שהם מאוד דומים. הוא הזכיר לי את השילוב של המוראל סיגניצ'ר בשילוב יחידת הבס. בלי קשר לעובדה שהיחידה של מוראל יושבת שם מאחור הצליל שלהם מאוד דומה. יש משהו בנפח הזה, בבס העמוק והדומיננטי שהזכיר לי את השילוב הזה כאשר נותנים ליחידת הבס הנפרדת של המוראל לבעוט קצת יותר חזק מהסיגניצ'ר שיושב מעליו.

אם היו נותנים לי לתמחר את הרמקול הזה רק ברמת הצליל ואיכות הבניה (בלי קשר לרכיבים) הייתי מדביק עליו תו מחיר של 19,000 ש"ח, מדוע?

הוא מתחרה בדיוק במוצרים הללו. הוא לא נשמע כמו מוצר היי אנד שקוף וחושפני, הוא מפורט מאוד אך לא במידה בה נחשפתי לצלילים חדשים, הוא מאוזן אך דורש המון תשומת לב במיקומים במיוחד כאשר מחליטים לשלב את היחידה האחורית, הוא דינמי באופן בולט והבס שלו מעט דומיננטי לעומת שאר התחומים וזה מאוד נפוץ בטווח המחירים הללו.
יחד עם זאת הסיבה שהוא לא מקבל תג מחיר נמוך יותר היא בגלל שיש בו השקעה אדירה ברמת איכות הבניה, היחידות האיכותיות והעובדה שיש לו המון כוח, אפילו יותר ממה שהפוקל אלקטרה הפגין (נבחן לפני מספר חודשים) וזאת מבלי לעוות כלל.

למה רק 19,000 ש"ח?
משום שיש סיכוי יותר מסביר שאם היה מוצג עליו לוגו של מותג מוכר הוא היה עולה גם יותר. מכיוון שאין עליו את אותו הלוגו, 19,000 ש"ח מהווים לטעמי מחיר ריאלי עבור התוצאה הסונית שהוא מציג + ההשקעה האדירה של יוצרו.

תודה רבה לרונן פרץ על השאלת המוצר לסקירה.
מכאן אני מאחל לרונן הצלחה וקדימה, לפרוייקט הבא!