רמקולים Devore The Nines במבחן - מעדיפים צליל על פוזה
נמר לוי
17-02-2010 06:25
זה לא העיצוב שמושך, או מותג מפורסם שיגרום לדפיקות לב כאשר שמו יעלה בשיחה, זה גם לא המחיר שיגרום לכם להזמין קרטונים ממנו. הרמקולים הללו נטולי פוזה ובכל זאת ישנם אודיופילים שלא מוכנים לשמוע על אף מוצר אחר ורואים ב- דבור פידליטי כטוב ביותר עבורם. ביקורת.
מי אתה, Devore?
חברת Devore Fidelity נוסדה בשנת 2000 על ידי המהנדס John DeVore. כבר בתחילת דרכו התחילה סוג של סערה שקטה אחר המוצרים הללו. לארץ הם הגיעו במחצית העשור האחרון וההתפעלות מהם לא אחרה לבוא.
עוד לפני דגם ה- Nines הנסקר כאן, התוודעתי לדגם אחר של החברה, ה-gibbon SUPER 8 עוד מימיו הראשונים בארץ כאשר נבחנו על ידי ידיד ותיק (אייל וינדלר) בתקופה בה כתבתי עבור אתר אחר. מעולם לא הצלחתי להתפעל מה-8 באופן מוחלט, תמיד הייתה חסרה לי עוד אוקטבה למטה וגם נפח ובשר בצליל.
כאשר שמעתי לראשונה את ה gibbon SUPER 8 בתנאים טובים בחדר בגודל בינוני משודכים להגברת מנורות אימתנית הבנתי שיש בו משהו, יש שם קסם ויש שם המון פרטים, אוויר וטבעיות שקשה מאוד למצוא ברמקולים אחרים, אבל המחסור בתחום הנמוך הביא אותי תמיד להרגשה של פספוס. נסיוני לימד אותי כי בס נמוך במחירים הללו ברוב הפעמים יבוא על חשבון משהו אחר שעליו יהיה קשה להתפשר, למשל בתחום תדרי האמצע. לכן, אני גם לא מאמין שהרמקול היה מדגים קסמיו אם הוא היה מסוגל להוציא בס יותר דומיננטי. הפשרה ב-8 הייתה בלתי נמנעת, אך היתרונות שלו בתחומי התדרים האחרים היו ברורים לאוזן.
רמקול התשעים
על מנת להשלים את תחום התדרים התחתון יצאה דבור פידליטי עם דגם חדש שנחשף לאחרונה,זהו רמקול ה- The Nines. הוא כבר גדול וכבד יותר, אך מכוער (לטעמי) באותה מידה. טוב, אולי קצת פחות אבל עדיין לא מככב בעיצובו.
בנוסף, התגלתה בדגם הזה גם הפתעה צדדית מכוסה בגריל עגול נשלף, זוהי יחידת בס בקוטר 6.5 אינטש זהה ליחידת ה- מיד-בס הקדמית אך חתוכה נמוך בקרוסאובר (מאוד).
נחזור שוב לענין העיצוב, איכות הבניה המרשימה, בחירת גוון העץ והספייקים (עוקצנים) הגדולים הצליחו בדרך לא דרך להביא אותו למראה קצת יותר "קרבי".
איך הוא נראה?
מדובר ברמקול רצפתי במימדים צנועים פלוס במבנה צר, גבוה ודי עמוק, בחלקו הקדמי ניתן לראות את הגריל המלבני מכסה את יחידת ה- מידבס ויחידת הטוויטר. הסרת הגריל חושפת לפני מבנה קצת שונה ולא סטנדרטי: יחידת המידבס נמצאת בחלק העליון של התיבה ומתחתיה באלכסון נמצא הטוויטר. בצידו של הרמקול נמצאת יחידה נוספת שאחראית על התדרים הנמוכים, היא ממוקמת במרכז הפאה הצדדית של הרמקול. בחלקו התחתון הקדמי של הרמקול נמצאת פלטת אלומיניום מתוחה לרוחבו של הרמקול ועליה מצוין שם החברה באותיות שחורות.
בחלקו האחורי של ה- Nines ניתן לראות שני פורטים ממוקמים האחד מעל השני. פורט ראשון אחראי על שחרור האוויר מיחידת ה-מידבס והשני (מתחתיו) אחראי על יחידת הבס (זהה ליחידת המידבס רק חתוכה שונה, כאמור).
עובדות על המוצר
היענות לתדר – 40kHz-29Hz
נצילות – 90.5dB
עכבה – 8 אוהם
גובה – 96.5 ס"מ
רוחב – 21.60 ס"מ
עומק – 36.80 ס"מ
הגברה מומלצת (יצרן) – 15-200 וואט
משקל – 29 קילוגרם ליחידה.
רמקולים אלו בילו אצלי שלושה שבועות ונבדקו במספר חללים שונים.
כמו פולני טוב, אתחיל את הסקירה קודם בפירוט החסרונות של זוג רמקולים זה. אקח אותם לקצה היכולת הדינמית ולשם כך אתחיל בסגנון מוזיקה אלקטרוני, אעבור לרוק כבד ומשם ניתן קפיצה למגרש הביתי שלהם - מוסיקה אקוסטית.
The Rock
נתחיל ברוק כבד, Dream Theater באחד התקליטים המדהימים שלהם שיצא בשנת 2000, זהו ה- scenes from a memory. הוא מתחיל בהנחיה קולית של הסולן למצב רגיעה, ברקע ניתן לשמוע מטרונום בקצב קבוע זה אכן מרגיע ודי מהפנט, העיניים נסגרות ונפתחות לתוך מופע מוסיקלי אדיר עתיר אנרגיה. אני מחליט להגביר לעוצמה גבוהה מהסטנדרט, עוצמה שהסיכוי שתשמעו בה הוא קטן, אך עדיין רוצה לקחת אותו לקצה היכולת. הרמקול אמנם אינו קורס אך לא מצליח להעביר את התחושה הכוחנית למאזין, הגיטרה אומנם בעלת משקל אך לא מספיק על מנת לרגש, הפרדת הכלים טובה אך התחושה אינה דינמית מספיק. הנמכה לעוצמה שפויה מביאה את הרמקול להציג תוצאה טובה יותר, מאוזנת יותר ודינמית הרבה יותר, הלחץ מהיחידות ירד והוא מתחיל לעבוד במיטבו, למרות שבעוצמות שפויות יותר הוא נשמע טוב יותר משמעותית אך אני מסיק מקטע זה שרוק כבד אינו מהווה כוס התה של הרמקול הזה.
רוב חובבי הסטריאו לא ירכשו את הרמקול הזה בכדי להאזין למוסיקה אלקטרונית או מוסיקת רוק מטאל אלימה כוחנית שבדרך כלל מוקלטת באופן רע. dream theater היא אחת הלהקות היחידות שמקליטות ברמה סבירה פלוס מה שלא הביא את הרמקול להישמע טוב כפי שהוא מסוגל. זה לא משנה את דעתי על כך שהמוסיקה הזו אינה ממש מתאימה בשבילו אך הקלטות טובות ואיכותיות יותר יביאו אותו לתוצאה משופרת.
אלקטרוני?
Venetian Snares בתקליט נטול הרחמים Hospitality. השערה שלי אומרת שגם כאן נמצא את ה- The Nines מתקשים, אבל איך אומרים? נחיה ונראה הכי חשוב – באנרגיות טובות.
ה- Devore מחממים בינתיים יחידות ומתכוננים לקרב, רצועה מספר 1 מתחילה להשמיע את הצלילים הראשונים ובדומה למוסיקה אלקטרונית רומנטית היא מתחילה בעדינות, שטיחים של סינתיסייזר בשילוב צלילי מיתר דיגיטליים. התוצאה מרשימה, הבמה עמוקה, רחבה גבוהה והפרדת הצליל עושה חסד עם היוצר, ניתן לחלק את הצלילים לשכבות באופן מוחלט כאשר חושך מוחלט בניהן. הכל יפה, ורוד ומתוק עד שהיצירה מחליטה לעבור מרומנטיקה אצילית אל אלימות מוסיקלית נטולת רחמים. הרמקול שומר על דינמיות מעולה בעוצמה שגרתית אך הגברת הווליום מביאה אותו לקריסה מסוימת בתחום הנמוך והסדר במוסיקה הופך לכאוס מוחלט.
אין לו סיכוי לנגן את היצירה הזו בקול רם, לא מדובר על בעיה של דחיפה מכיוון שזוג רמקולים זה משודך למגבר ההספק האישי שלי שמספק זרם שיכול להניע משאית סמי טריילר עם 200 וואטים שמוכפלים ל-400 ואח"כ ל-800 וואטים ב-2 אוהם. הכל בסדר עם המגבר, אבל הרמקול, הוא לא נועד לכך, הוא לא נהנה מזה ולמרות זאת הוא יבחן על זה.
התוצאה באלקטרוני, לא ולא.
בס: מעט רזה, לא יביא את הספה לרטט ולא נרגיש אותו מכה בחזה, הוא מאוד מדויק מאוד מאוזן, מוגדר וברור. הוא מהיר מאוד אך במוסיקה אלקטרונית הנוכחות שלו תחסר מעט. במוסיקה אקוסטית הוא מציג המון יתרונות. עוד קצת כח בתחום הנמוך לא היה מזיק לו.
משחק ביתי
זה הזמן להיכנס לשטח שלו ואני מתחיל עם מוסיקה ווקאלית. maria jonas תורמת את קולה למבחן בתקליט הנהדר והסוחף Antonia Bembo Produzioni Armoniche.. אוקי, זה די ברור שבסגנון הזה הוא קרוב לשלמות, יש לי זמרת בחדר, כל כך חיה וכל כך אמיתית שזה פשוט מפיל לי את הלסת לרצפה. כלי המיתר נשמעים טבעיים, נכונים ורמת הפרטים שבוקעת ממנו ממחישים לי את המתרחש בהקלטה החל מהפרט הקטן ביותר ועד לפרטים שקטנים ממנו (?!). הרמקול הזה מחמיא כל כך לזמרת ואני מנחש כי היא בעצמה הייתה עלולה להתאהב בתוצאה. מעולם לא יצא לי לשמוע קול אישה כל כך טבעי, כל כך נכון וכל כך אמיתי כפי ששמעתי דרך הרמקול הזה.
ג'אז
ויברפון הוא אחד מהכלים האהובים עלי, במיוחד כאשר red norvo מנגן. מדובר בתקליט מדהים שלו שנקרא music to listen to red norvo by.
התקליט הזה הוא תקליט ג'אז עליז, נעים ומעודן מאוד. הוא מעולה לשעות הבוקר ובשלושת השבועות האחרונים אני שותה את הקפה של הבוקר יחד איתו.
מדובר על עיבוד מוסיקלי לשישה כלים. ויברפון (שהוא הסולן), חליל, קלרינט, גיטרה, קונטרבס ותופים. הצליל הראשון מיד מרשים אותי, הרמקול הזה יודע להעביר כלים טבעיים באופן נאמן, הבמה ענקית לרוחב, לעומק וגם לגובה, תמונת הסטריאו היא אולי אחת המרשימות ביותר שנתקלתי בהן, הכל מסודר, ברור ומאוד מציאותי. הקונטרבס נשמע מאוד ברור והתחום התחתון מוגדר ביותר, ברור ועמוק, מצילות התופים נשמעות נהדר, ניתן לדמיין את המיקום בו פגע המקל במצילה.
זוג הרמקולים מאופיין ברזולוציה מרשימה בהחלט. חליל שעלול להישמע מעט חם נשמע כאן טבעי, כאילו הנגנים פה בחדר. זו בהחלט אחד התוצאות הטובות ששמעתי עם התקליט הזה.
BIS
אני ממשיך עם מוסיקה קלאסית המנוגנת על ידי תזמורת קאמרית. antonio Vivaldi ביצירה המוכרת ביותר שלו the four seasons בהוצאה של BIS. כידוע (ואם לא אז כדאי שתדעו) מדובר בהקלטה פנומנלית. הרמקול הזה - כפי שציינתי קודם, מצטיין בהעברת כלים חיים באופן משכנע ביותר, היצירה הזו הביאה אותי למסקנה שמדובר ברמקול שמעביר תזמורת פילהרמונית באופן משכנע, אנרגטי עם הפרדה טובה מאוד בין הכלים, המון דינמיות ועם רזולוציה מרשימה ביותר. גם בקטעים מתפרצים הוא מצליח להציג תוצאה מאוזנת וטבעית.התחום התחתון בתזמורת פילהרמונית נשמע מאוד מוגדר, מאוד ברור ומאוד מאוזן, אין הדגשה של שום תדר, או צביעה של הצליל ועם זאת מעניק ה- Devore חוויה מוסיקלית מדהימה.
נקודות
מיקומים
הרמקול אמור להיות ממוקם עם הטוויטרים כשהם פונים כלפי חוץ, אם תמקמו אותם כלפי פנים הבמה לא תצליח לצאת מגבולות הרמקול, מבחינת רוחב או עומק.המיקום אותו מצאתי כאולטימטיבי עבור הרמקול הזה היה המשולש המוכר: הטיה חזקה פנימה עד שאתם נמצאים בקצה המשולש הדמיוני. במיקומים הללו תקבלו את תמונת הסטריאו הברורה והמדויקת ביותר, ואת הפוקוס המושלם.
בנוסף, אני ממליץ לתת ל- "דבור" הטיה של מספר מעלות כלפי מעלה, ניתן להטות אותו מעלה על ידי הברגה החוצה של הספייקים הקדמיים. הדרך הטובה ביותר למקם אותם כהלכה היא גם בעזרת העיניים. כאשר החלק העליון של הרמקול נסתר מהעין וכשלא רואים את הפאה הפנימית של הרמקול סימן שאנחנו בכיוון הנכון. הרמקול בעצם צריך ממש להסתכל על המאזין "עין בעין".
מרחק מהקיר (כמעט כמו בכל רמקול) חשוב גם כן. לפחות 80 ס"מ מהקיר. פחות מזה יפגע קשות באופיו הניטרלי של ה- The Nines.
כוח
למרות שעל פניו הרמקול הזה נראה "עדין" ו"פגיע" הוא מתגלה כמאוד דינמי וורסטילי וכוחני, פרט לקטעי רוק מטאל תובעניים ואכזריים או מוסיקה אלקטרונית קשה ואלימה הוא "אוכל" כל סגנון מוסיקלי.
במה ותמונת סטריאו
קולות מגיעים מהמרכז בפוקוס כזה שקשה להתעלם ממנו, כאשר שומעים זמרת דרך הרמקול הזה המבט כאילו מתיישר אוטומטית ואני מצא את עצמי בוהה במרכז הבמה על זמרת דמיונית וגבוהה, המבט יזוז לצדדים כאשר אחד מהנגנים יחליט להפתיע בצליל מתפרץ. היו מקרים בהם חשתי שהזמרת ואני מחליפים ביננו חיוכים. זו בהחלט נוכחות אנושית בחדר, הרמקול מעביר תחושה דומה גם כשמדובר בכלים חיים, מאוד טבעי מאוד ראליסטי ובגודל כל כך נכון, פשוט מעורר כבוד. בהחלט תוצאה ראויה לשבת שזכתה לראשונה בהתמקדות מהסוג הזה בכתבה.
סיכום
כפי שציינתי בנקודות של טרום סיכום יש חשיבות רבה למיקום, מיקום ועוד הפעם מיקום. מיקום לא נכון הוא זה שיפריד תוצאה מרשימה למאכזבת, חשוב מאוד למקם אותו באופן הזה, אחרת. לא שמעתם אותו במיטבו.
ג'ון דבור הצליח להעביר את מה שהוא רצה באופן מובהק וברור. הצליל הטבעי, המהיר והאוורירי ביותר שניתן למצוא ברמקולים. הפרטים שבוקעים ממנו פשוט מרשימים ומפתיעים. יש לי הרגשה שפשוט לא ניתן "לינוק" מהדיסק יותר ממה שהרמקול הזה מסוגל לחשוף, או בדרך זהירה יותר אגיד שעד עכשיו לא נתקלתי ברמקול שחושף את ההקלטה כפי שהוא חושף. זהירות חברים! הוא לא סלחן, הוא לא צובע את השחור בלבן ולא עושה קסמים, מה שמוקלט זה מה שיצא. בלי צבע, בלי פוזה. לא במראה ולא בצליל.
מחיר: 34,500 ש"ח
אחריות: אודיו פידליטי