מגבר משולב Musical Fidelity A1 במבחן
נמר לוי
15-01-2010 06:12
מה מזכיר טנק עם צלעות קירור ומתחמם כמו טוסטר? מגבר ה- Class A מדגם A1 של Musical Fidelity מתגבר על המראה החיצוני ומעניק לכתב DTOWN שעות של הנאה מוזיקלית. ביקורת.
להסתכל בתוך הקנקן
ברגע הראשון בו הוצאתי את ה- A1 מהאריזה, קל מאוד היה להבחין במבט מאוכזב מצידי. מבחינת המראה המגבר הזה מתנגד כנראה למצוא חן, אבל מאוחר יותר גיליתי שבכל זאת יש בו משהו.
ה-A1 של Musical Fidelity בנוי כמו טנק שרמן ישן, על גופו פסים בולטים שמשמשים כצלעות קירור, הוא כבד להפליא וללא ספק נראה כמו מוצר משנות ה-90 המוקדמות. והפחות יפים מהם.
נראה שהמתכנן בנה מארז שיכיל את רכיבי האלקטרוניקה, מבלי לשים דגש על המראה החיצוני. נכון, את החובבים המנוסים המראה לא תמיד מעניין אבל עדיין, בשנת 2010 נרצה להתבונן על עיצוב מודרני...
מסך LCD
בחלקו הקדמי של ה- A1 נמצא מסך LCD קטנטן אשר אוצר בתוכו מידע על עוצמת הווליום והכניסה המנותבת.
בורר העוצמה ובורר הכניסה הם כפתורים מצידי המסך ובצידו השמאלי של המגבר המשולב כפתור ההדלקה. כאמור, המראה הספרטני אמנם אינו ממש לטעמי אך חובבי הוינטאג' עלולים בהחלט להזיל עליו ריר.
המהנדס
מגבר ה- A1 המקורי של מיוזיקל פידליטי הונדס על ידי לא פחות מ-Tim de Paravicini שכיום הינו הבעלים של היצרנית EAR.
בתקופה ההיא היה נחשב הדגם הזה למגבר מדהים שנתן תמורה מעולה לכסף. במרוץ השנים עברה היצרנית הזו הרבה תהפוכות וכיום נחשבת ליצרנית אודיו יוקרתית שמוצריה נעים ממחירים עמממים ועד למחירים יקרים להחריד.
מהדורה מוגבלת
במהלך 2008-2009, יצרה שוב החברה מהדורה מוגבלת שקרויה באותו השם - A1, יצור המהדורה הופסק ונותרו עוד מספר יחידות בודדות למכירה, סיקרן אותנו לבדוק האם שמרה Musical Fidelity על הצליל של פעם או רק על מראה "הקופסא"?
נתחיל במספר עובדות על המוצר:
הוא מבוסס על גוף שקיים משנת 1980.
הוא תוכנן באנגליה ונבנה בטייוואן.
טופולוגיה: טרנזיסטור ב-CLASS A
כניסות: כניסת USB עבור חיבור למחשב + ארבע כניסות LINE + כניסת PHONO (פטיפון) MM בלבד.
יציאות: preout (הופך לקדמגבר).
הספק: 36 וואט ב-8 אוהם.
הענות תדר: 20Hz - 20kHz +0, -0.03dB
אחוזי עיוות: <0.005%
דמפינג פקטור : 142
מי ישלוט במי?
על פי הנתונים היבשים, ניתן היה להבין כי המגבר הזה אמור להיות "שפוט" של רמקולים (אפילו ממוצעים), אך בפועל הוא התגלה כגיבור לא קטן.
כבר בקטע הראשון שהשמעתי דרכו Rage against the machine בשיר killing in the name הבנתי כי כוח לא ממש חסר לו ואפילו להפך - הוא מגלה כוח רב, אופי הצליל נטרלי ומאוד מאוד מאוזן, הגיטרות נשמעות מלאות משקל ואנרגיה.
המגבר אינו מתרגש כלל מפרץ פתאומי של עוצמה, תוף הרגל נשמע הדוק, מדויק ועמוק במיוחד, הצליל מרשים ומאוד דינמי. הבמה ענקית, ממש ענקית כאילו הלהקה פרושה מולי בגודל מלא למרות שחסר לי מעט גובה בבמה, היא מעט נמוכה אך רחבה ועמוקה באופן שקשה מאוד לתאר. השירה ברורה ובפוקוס מוחלט, ותמונת הסטריאו (מלבד הגובה) מרשימה וניתן לדמיין כי יש הרבה אוויר בין הכלים.
התוצאה במוסיקת רוק הדהימה אותי!
בס :תחום התדרים התחתון ברור ומפורט להפליא. ישנה תחושה אמיתית של תוף רגל. כמו כן גם גיטרה בס נשמעת היטב דרכו, כמו תוף הרגל גם היא הדוקה ומפורטת מאוד, למרות ה-36 וואטים וה-D.P מסתבר כי מדובר במגבר שמצליח לשלוט על הרמקול לא פחות טוב ממגברים עתירי וואטים ובעלי נתונים של שרירן מיקצועי.
הפסנתר שתפס
הגיטרה תופסת את מקומה בצד הבמה ואנו ממשיכים עם פסנתר. Glenn Gould ז"ל הפסנתרן שדרכו הכרתי את היצירות של Bach מכין את ידיו ומתחיל להעביר אלינו את תחושותיו. כפי הידוע Glen Gould נהג לנצח על עצמו במהלך נגינתו, הוא ממש דיבר את התווים ואת זה שומעים בהקלטה.
בכמה וכמה מגברים ששמעתי (בטווח המחיר הזה) ועל לא מעט רמקולים לא יצא לי מעולם לשמוע אותו כפי שהמיוזיקל פידליטי אי 1 מעביר. הדינמיות של הפסנתר מעולה, טבעית ו"נכונה", התיבה של הפסנתר מוחשית באופן שניתן לבנות תמונה שלה מולי, המגבר מתגלה כמפורט מאוד ובעל אופי טבעי עם גוון מנורתי חמים נעים וממכר במיוחד.
מגבר פונו: הפונוסטייג' שלו פחות מוצלח. הוא די סתום, לא כל כך דינמי ואינו מגביר את העוצמה באופן מספק כפי שמגבירה יחידת פונוסטייג' חיצוני טובה, הפרדת הכלים במוסיקה קלאסית אינה מספקת והתחום הגבוה נשמע מקומפרס, בסגנונות מוסיקה קלילים כמו ג'אז טריו או קלאסי קאמרי הוא נשמע בסדר ברמה שניתן לחיות איתו כל עוד פטיפון אינו מהווה חלק חשוב במערכת שלכם. אם הוא כן, הייתי ממליץ לחובבי הפטיפונים להימנע מהשימוש בו ולרכוש מגבר פטפון חיצוני. שיכול לקבל גם ראשי MM וגם ראשי MC.
קלאסי ווקלי
EMMA KIRKBY בהוצאה של BIS-SACD בתקליטור MUSIQUE AND SWEET POETRIE.
אני מוכרח לציין כי איכות ההקלטה בתקליטור זה משולה לא רק לארוחת גורמה אלא לארוחת גורמה בשולחן השף!
אמנם, מדובר ב-SACD והנגן המשמש אותי לסקירה אינו מסוגל לנגן את השכבה האיכותית, אך גם ב-CD רגיל ניתן להבחין בלי בעיה שמדובר באיכות הקלטה לא פחות ממעולה. מדובר ביצירות ווקליות שמנוגנות בכלים מהתקופה העתיקה. גם כאן, בדומה לקטעים הקודמים המגבר מצליח להציג פרזנטציה טובה מאוד, קולה של הסולנית מגיח מהמרכז והכלים בצידי הבמה ומאחורי הזמרת, כלי קשת נשמעים מפורטים וניתן לחוש את שערות הקשת חולשות על המיתרים. התחום הנמוך מרשים אף הוא ומציג דינמיות מרשימה יחד עם איזון טונאלי ועומק מרשימים במיוחד.
מיד: תחום התדרים האמצעי של המגבר מזכיר מנורות, הוא חמים, מלטף ומלא. בקטעים קשים המגבר מצליח להעביר אנרגיה טובה מאוד לתחום האמצע והוא אינו מרגיש ממוסך על ידי הבס.
ג'אז ישראלי
Avi lebovich and the orchestra או בעברית "אבי ליבוביץ' וחבריו" הינו הרכב ביג בנד ישראלי מדהים, הוא משלב כלי נשיפה תופים, כלי מיתר והרבה הרבה אנרגיה. ההקלטה בוצעה בישראל והיא בלי ספק מציגה סטנדרטים ברמה בין לאומית.
כלי הנשיפה נשמעים מעולה ובגודל טבעי, האיזון הטונאלי שהמגבר מציג מרשים בהחלט גם בפריצות מהירות של כלי הנשיפה. התופים ממוקמים מאחור וניתן ממש למקם את כלי ההקשה בבירור. המוסיקה של אבי ליבוביץ' משלבת כלים אקוסטים בשילוב כלים אלקטרונים (סינתיסייזרים) והשילוב בניהם מביא את היצירות שלו למיוחדות ומתוחכמות. הגיטרה החשמלית נשמעת נהדר, הפריטה על המיתרים חושפת פירוט מרהיב, גיטרה בס שמנמנה נשמעת מעולה, ברורה והדוקה מאוד.
אני מוכרח לתת עוד קצת במה לתקליטור הזה. מעבר לכך שהוא משלב כלים חיים ואלקטרונים בהרמוניה מרשימה, מדובר גם במוסיקה מאוד מאוד מיוחדת ומגוונת. חלקו הוא ג'אז ביג בנד קלאסי וחלקו הוא משלב מוסיקה שחורה בטעמים של שנות ה-70. התקליטור הזה יותר ממומלץ. גשו לחניות!
משהו עברי נוסף
אהוד בנאי, בשיר שלדעתי הינו אחד מהטובים ביותר שלו "מה אביא" מתוך התקליט "עוד מעט". ההפקה מדהימה, העיבוד המוסיקלי מושלם והביצוע לא יכול להיות טוב יותר.
הקטע מתחיל בסיטר הודי שנשמע חד כתער, מדויק ומלא. כלי הקשה מצטרפים והמגבר מגלה מהירות והפרדת צליל מעולה, קולו של אהוד בנאי "תוקף" והוא נשמע כאילו הוא איתי בחדר, רק לעצום עיניים ולהנות. התופים מצטרפים לשאר הכלים וחושפים עוד עומק בבמה. התחושה היא תחושה של ישיבה בפאב חשוך וההופעה של אהוד בנאי למולי. אני מוכרח לציין שזו אחת התוצאות המרשימות ביותר שיצא לי לשמוע בתקופה האחרונה בחיבור למערכת אודיו לא יקרה במיוחד.
ארבע עונות
המשכתי עם יצירה קלאסית שכולנו מכירים שנקראת THE 4 SEASONS של VIVALDI בהוצאה של BIS, זו אית ההקלטות הטובות ביותר ששמעתי ליצירה הזו ובלי ספק אחד מהביצועים הטובים שיש.
היצירה מתחילה. הפרדת הכינורות מרשימה, ניתן לפרק באופן ברור את הכלים זה מזה, ניתן לחוש את ההרמוניות בבירור. איכות הצליל שהמגבר הזה מציג סוחטת ממני חיוכים בכל פעם מחדש, במיוחד כשמדובר בכלים אקוסטים. התחום הנמוך נשלט וברור. בקטעים מתפרצים המגבר שומר על דינמיות ומציג את שכבות הצליל באופן ששמור ברוב המקרים לציוד יקר ואת זה לא הכרתי במגברים זולים אחרים. האופי שלו מאוד "מנורתי" וחמים, יחד עם זאת מדויק וצלול.
התחממות: מדובר במגבר Class A או במילה נרדפת תנור אפיה. לא ניתן למקם אותו בתוך ארונית והוא מוכרח לחיות באוויר הפתוח. לוקח לו זמן של כחצי שעה עד שהוא מגיע לטמפרטורת עבודה וההבדלים בצליל דרמטיים. כשהוא קר הוא נשמע קר, אינו מאוזן הבס אינו מדויק ואופי הצליל עד שהוא מתחמם מעט אנליטי. המלצתי היא לתת לו להתחמם ולאחר שהוא מגיע לחום עבודה להתחיל להאזין.
אחרון החביב, האלקטרוני
זהו קטע CLUB TRANCE מועדונים טהור, מזכיר לי את הקטעים של תחילת שנות האלפיים שכינו אותם "ניצחונות", זהו לדעתי אחד מהטובים ביותר שטיאסטו עשה עד היום. הוא מתחיל בניגון בס מסונטז שנשמע מלא, בריא וכוחני, ממשיך במצילות מסונטזות שמגלות לי במה גבוה ומרשימה, הקצב מתחיל והמגבר מסמן לי שהכל בסדר, הוא יורה את הבס בלי בעיה ואינו מוותר עליו לטובת תחומי תדר אחרים, הצליל מאוזן, מפורט, מהיר ודינמי במיוחד. ואני עם חיוך מאוזן לאותה אוזן אומר לעצמי בקול רם "המגבר הזה פשוט אוכל הכול!" התוצאה באלקטרוני פשוט מרהיבה.
השלט: במילה אחת גרוע. בשתי מילים ממש גרוע, הנדסת אנוש לא מצטיינת וגם לא איכות הקליטה.
אתגר דחיפה
שידכתי את המגבר המשולב לרמקול האישי שלי (AURUM CANTUS HARMONY) שנחשב לקשה להנעה. התוצאה היתה ברורה מהצליל הראשון, הוא איבד את אופיו ולא הצליח להניע את הרמקולים במוסיקת רוק, תזמורת סימפונית גדולה ומוסיקה אלקטרונית.
אך, ה- A1 הצליח להתמודד לא רע בכלל עם קטעי שירה קלים ( MUSIQUE AND SWEET) או מוסיקה קלאסית קאמרית קלה. אומנם המגבר הזה אינו נועד לנגן עם רמקולים קשים אך אני מכיר כמה מגברים בעלי נתונים טכנים מרשימים במיוחד שהתעלפו עוד הרבה לפניו.
בסך הכל, מסקנתי מבדיקה זו היא שהמגבר הזה אומנם מעוט וואטים אבל ממזר לא קטן.
סיכום
למרות העיצוב שאינו ממש לטעמי ולמרות שהנתונים הטכנים היבשים לא ממש מרהיבים, מתברר כי מדובר במגבר משולב משובח ביותר.
36 הוואטים הללו והזרם המכובד מצליחים להניע גם רמקולים קשים. אופיו חמים קרוב לנטרלי אך הוא בלי ספק מאוד מיידי בתגובות שלו ולא עצל. במוסיקה אקוסטית הוא נשמע במיטבו. שם הוא מגלה צליל טבעי, מפורט ותמונת הסטריאו מציגה את הכלי הדמיוני לנגד עיני.
גם במוסיקה אלקטרונית קשה ותובענית הוא מתגלה כמרשים יחסית למתחרים ורזלוצית הצליל שהוא מציג מדהימה בכל קטע מחדש. מפריעה לי מעט העובדה שבורר העוצמה הינו מבוסס לחצנים ולא חוגה (הרגל, אולי מגונה) ומפריע לי העיצוב הלא מעודכן (למרות שישנם כאילו שזה ממש עושה להם את זה).
אני נוטה לשער כי Musical Fidelity ביקשה ליצור מהדורה של מכשיר חדש על גוף נוסטלגי ובזה היא הצליחה בלי שום ספק אך לדעתי אם היו מוסיפים מסך LCD גדול וברור יותר היה עדיף ואולי אפילו בחירת צבעים אחרים (כחול למשל) על גבי המסך.
אבל, יש לציין שאנו עוסקים בעיקר באיכות הצליל שהוא מספק ובזה אני מוכרח לתת לו צל"ש.
הוא נשמע כל כך טוב שהמראה המיושן והספרטני נעלם מנגד עיני והופך לברבור מעודן ויפה תואר, איכות הצליל היא ללא ספק מרשימה, מפורטת, דינמית ומיידית. והכי חשוב: לא הצלחתי להוציא מה- A1 שמץ של חריפות, מה שמלמד אותי שמדובר במגבר משולב מאוזן מאוד.
"אל תסתכלו על הקנקן אלא על מה שבתוכו" וממש ממש נראה ממש כאילו כתבו עליו את הפתגם!
מורגש מהסקירה שהמגבר הזה הרשים אותי לטובה ולכן אני חושב שמומלץ בחום (שמייצר Class A...) להקשיב לו.
ציון:
מחירון לצרכן: 8,900 ₪
אחריות ושירות – טופ אודיו.
מערכת הבדיקה כוללת:
רמקולים – ASW GENIUS 300
נגן דיגיטלי – ORIGINAL 2008 MK2
פטיפון – RPM 1
כבלים אינטרקונקט - Acoustic zen wow
כבלים רמקול - Acoustic zen hologram
ברגע הראשון בו הוצאתי את ה- A1 מהאריזה, קל מאוד היה להבחין במבט מאוכזב מצידי. מבחינת המראה המגבר הזה מתנגד כנראה למצוא חן, אבל מאוחר יותר גיליתי שבכל זאת יש בו משהו.
ה-A1 של Musical Fidelity בנוי כמו טנק שרמן ישן, על גופו פסים בולטים שמשמשים כצלעות קירור, הוא כבד להפליא וללא ספק נראה כמו מוצר משנות ה-90 המוקדמות. והפחות יפים מהם.
נראה שהמתכנן בנה מארז שיכיל את רכיבי האלקטרוניקה, מבלי לשים דגש על המראה החיצוני. נכון, את החובבים המנוסים המראה לא תמיד מעניין אבל עדיין, בשנת 2010 נרצה להתבונן על עיצוב מודרני...
מסך LCD
בחלקו הקדמי של ה- A1 נמצא מסך LCD קטנטן אשר אוצר בתוכו מידע על עוצמת הווליום והכניסה המנותבת.
בורר העוצמה ובורר הכניסה הם כפתורים מצידי המסך ובצידו השמאלי של המגבר המשולב כפתור ההדלקה. כאמור, המראה הספרטני אמנם אינו ממש לטעמי אך חובבי הוינטאג' עלולים בהחלט להזיל עליו ריר.
המהנדס
מגבר ה- A1 המקורי של מיוזיקל פידליטי הונדס על ידי לא פחות מ-Tim de Paravicini שכיום הינו הבעלים של היצרנית EAR.
בתקופה ההיא היה נחשב הדגם הזה למגבר מדהים שנתן תמורה מעולה לכסף. במרוץ השנים עברה היצרנית הזו הרבה תהפוכות וכיום נחשבת ליצרנית אודיו יוקרתית שמוצריה נעים ממחירים עמממים ועד למחירים יקרים להחריד.
מהדורה מוגבלת
במהלך 2008-2009, יצרה שוב החברה מהדורה מוגבלת שקרויה באותו השם - A1, יצור המהדורה הופסק ונותרו עוד מספר יחידות בודדות למכירה, סיקרן אותנו לבדוק האם שמרה Musical Fidelity על הצליל של פעם או רק על מראה "הקופסא"?
נתחיל במספר עובדות על המוצר:
הוא מבוסס על גוף שקיים משנת 1980.
הוא תוכנן באנגליה ונבנה בטייוואן.
טופולוגיה: טרנזיסטור ב-CLASS A
כניסות: כניסת USB עבור חיבור למחשב + ארבע כניסות LINE + כניסת PHONO (פטיפון) MM בלבד.
יציאות: preout (הופך לקדמגבר).
הספק: 36 וואט ב-8 אוהם.
הענות תדר: 20Hz - 20kHz +0, -0.03dB
אחוזי עיוות: <0.005%
דמפינג פקטור : 142
מי ישלוט במי?
על פי הנתונים היבשים, ניתן היה להבין כי המגבר הזה אמור להיות "שפוט" של רמקולים (אפילו ממוצעים), אך בפועל הוא התגלה כגיבור לא קטן.
כבר בקטע הראשון שהשמעתי דרכו Rage against the machine בשיר killing in the name הבנתי כי כוח לא ממש חסר לו ואפילו להפך - הוא מגלה כוח רב, אופי הצליל נטרלי ומאוד מאוד מאוזן, הגיטרות נשמעות מלאות משקל ואנרגיה.
המגבר אינו מתרגש כלל מפרץ פתאומי של עוצמה, תוף הרגל נשמע הדוק, מדויק ועמוק במיוחד, הצליל מרשים ומאוד דינמי. הבמה ענקית, ממש ענקית כאילו הלהקה פרושה מולי בגודל מלא למרות שחסר לי מעט גובה בבמה, היא מעט נמוכה אך רחבה ועמוקה באופן שקשה מאוד לתאר. השירה ברורה ובפוקוס מוחלט, ותמונת הסטריאו (מלבד הגובה) מרשימה וניתן לדמיין כי יש הרבה אוויר בין הכלים.
התוצאה במוסיקת רוק הדהימה אותי!
בס :תחום התדרים התחתון ברור ומפורט להפליא. ישנה תחושה אמיתית של תוף רגל. כמו כן גם גיטרה בס נשמעת היטב דרכו, כמו תוף הרגל גם היא הדוקה ומפורטת מאוד, למרות ה-36 וואטים וה-D.P מסתבר כי מדובר במגבר שמצליח לשלוט על הרמקול לא פחות טוב ממגברים עתירי וואטים ובעלי נתונים של שרירן מיקצועי.
הפסנתר שתפסהגיטרה תופסת את מקומה בצד הבמה ואנו ממשיכים עם פסנתר. Glenn Gould ז"ל הפסנתרן שדרכו הכרתי את היצירות של Bach מכין את ידיו ומתחיל להעביר אלינו את תחושותיו. כפי הידוע Glen Gould נהג לנצח על עצמו במהלך נגינתו, הוא ממש דיבר את התווים ואת זה שומעים בהקלטה.
בכמה וכמה מגברים ששמעתי (בטווח המחיר הזה) ועל לא מעט רמקולים לא יצא לי מעולם לשמוע אותו כפי שהמיוזיקל פידליטי אי 1 מעביר. הדינמיות של הפסנתר מעולה, טבעית ו"נכונה", התיבה של הפסנתר מוחשית באופן שניתן לבנות תמונה שלה מולי, המגבר מתגלה כמפורט מאוד ובעל אופי טבעי עם גוון מנורתי חמים נעים וממכר במיוחד.
מגבר פונו: הפונוסטייג' שלו פחות מוצלח. הוא די סתום, לא כל כך דינמי ואינו מגביר את העוצמה באופן מספק כפי שמגבירה יחידת פונוסטייג' חיצוני טובה, הפרדת הכלים במוסיקה קלאסית אינה מספקת והתחום הגבוה נשמע מקומפרס, בסגנונות מוסיקה קלילים כמו ג'אז טריו או קלאסי קאמרי הוא נשמע בסדר ברמה שניתן לחיות איתו כל עוד פטיפון אינו מהווה חלק חשוב במערכת שלכם. אם הוא כן, הייתי ממליץ לחובבי הפטיפונים להימנע מהשימוש בו ולרכוש מגבר פטפון חיצוני. שיכול לקבל גם ראשי MM וגם ראשי MC.
קלאסי ווקליEMMA KIRKBY בהוצאה של BIS-SACD בתקליטור MUSIQUE AND SWEET POETRIE.
אני מוכרח לציין כי איכות ההקלטה בתקליטור זה משולה לא רק לארוחת גורמה אלא לארוחת גורמה בשולחן השף!
אמנם, מדובר ב-SACD והנגן המשמש אותי לסקירה אינו מסוגל לנגן את השכבה האיכותית, אך גם ב-CD רגיל ניתן להבחין בלי בעיה שמדובר באיכות הקלטה לא פחות ממעולה. מדובר ביצירות ווקליות שמנוגנות בכלים מהתקופה העתיקה. גם כאן, בדומה לקטעים הקודמים המגבר מצליח להציג פרזנטציה טובה מאוד, קולה של הסולנית מגיח מהמרכז והכלים בצידי הבמה ומאחורי הזמרת, כלי קשת נשמעים מפורטים וניתן לחוש את שערות הקשת חולשות על המיתרים. התחום הנמוך מרשים אף הוא ומציג דינמיות מרשימה יחד עם איזון טונאלי ועומק מרשימים במיוחד.
מיד: תחום התדרים האמצעי של המגבר מזכיר מנורות, הוא חמים, מלטף ומלא. בקטעים קשים המגבר מצליח להעביר אנרגיה טובה מאוד לתחום האמצע והוא אינו מרגיש ממוסך על ידי הבס.
ג'אז ישראלי
Avi lebovich and the orchestra או בעברית "אבי ליבוביץ' וחבריו" הינו הרכב ביג בנד ישראלי מדהים, הוא משלב כלי נשיפה תופים, כלי מיתר והרבה הרבה אנרגיה. ההקלטה בוצעה בישראל והיא בלי ספק מציגה סטנדרטים ברמה בין לאומית.
כלי הנשיפה נשמעים מעולה ובגודל טבעי, האיזון הטונאלי שהמגבר מציג מרשים בהחלט גם בפריצות מהירות של כלי הנשיפה. התופים ממוקמים מאחור וניתן ממש למקם את כלי ההקשה בבירור. המוסיקה של אבי ליבוביץ' משלבת כלים אקוסטים בשילוב כלים אלקטרונים (סינתיסייזרים) והשילוב בניהם מביא את היצירות שלו למיוחדות ומתוחכמות. הגיטרה החשמלית נשמעת נהדר, הפריטה על המיתרים חושפת פירוט מרהיב, גיטרה בס שמנמנה נשמעת מעולה, ברורה והדוקה מאוד.
אני מוכרח לתת עוד קצת במה לתקליטור הזה. מעבר לכך שהוא משלב כלים חיים ואלקטרונים בהרמוניה מרשימה, מדובר גם במוסיקה מאוד מאוד מיוחדת ומגוונת. חלקו הוא ג'אז ביג בנד קלאסי וחלקו הוא משלב מוסיקה שחורה בטעמים של שנות ה-70. התקליטור הזה יותר ממומלץ. גשו לחניות!
משהו עברי נוסף
אהוד בנאי, בשיר שלדעתי הינו אחד מהטובים ביותר שלו "מה אביא" מתוך התקליט "עוד מעט". ההפקה מדהימה, העיבוד המוסיקלי מושלם והביצוע לא יכול להיות טוב יותר.
הקטע מתחיל בסיטר הודי שנשמע חד כתער, מדויק ומלא. כלי הקשה מצטרפים והמגבר מגלה מהירות והפרדת צליל מעולה, קולו של אהוד בנאי "תוקף" והוא נשמע כאילו הוא איתי בחדר, רק לעצום עיניים ולהנות. התופים מצטרפים לשאר הכלים וחושפים עוד עומק בבמה. התחושה היא תחושה של ישיבה בפאב חשוך וההופעה של אהוד בנאי למולי. אני מוכרח לציין שזו אחת התוצאות המרשימות ביותר שיצא לי לשמוע בתקופה האחרונה בחיבור למערכת אודיו לא יקרה במיוחד.
ארבע עונות
המשכתי עם יצירה קלאסית שכולנו מכירים שנקראת THE 4 SEASONS של VIVALDI בהוצאה של BIS, זו אית ההקלטות הטובות ביותר ששמעתי ליצירה הזו ובלי ספק אחד מהביצועים הטובים שיש.
היצירה מתחילה. הפרדת הכינורות מרשימה, ניתן לפרק באופן ברור את הכלים זה מזה, ניתן לחוש את ההרמוניות בבירור. איכות הצליל שהמגבר הזה מציג סוחטת ממני חיוכים בכל פעם מחדש, במיוחד כשמדובר בכלים אקוסטים. התחום הנמוך נשלט וברור. בקטעים מתפרצים המגבר שומר על דינמיות ומציג את שכבות הצליל באופן ששמור ברוב המקרים לציוד יקר ואת זה לא הכרתי במגברים זולים אחרים. האופי שלו מאוד "מנורתי" וחמים, יחד עם זאת מדויק וצלול.
התחממות: מדובר במגבר Class A או במילה נרדפת תנור אפיה. לא ניתן למקם אותו בתוך ארונית והוא מוכרח לחיות באוויר הפתוח. לוקח לו זמן של כחצי שעה עד שהוא מגיע לטמפרטורת עבודה וההבדלים בצליל דרמטיים. כשהוא קר הוא נשמע קר, אינו מאוזן הבס אינו מדויק ואופי הצליל עד שהוא מתחמם מעט אנליטי. המלצתי היא לתת לו להתחמם ולאחר שהוא מגיע לחום עבודה להתחיל להאזין.
אחרון החביב, האלקטרוני
זהו קטע CLUB TRANCE מועדונים טהור, מזכיר לי את הקטעים של תחילת שנות האלפיים שכינו אותם "ניצחונות", זהו לדעתי אחד מהטובים ביותר שטיאסטו עשה עד היום. הוא מתחיל בניגון בס מסונטז שנשמע מלא, בריא וכוחני, ממשיך במצילות מסונטזות שמגלות לי במה גבוה ומרשימה, הקצב מתחיל והמגבר מסמן לי שהכל בסדר, הוא יורה את הבס בלי בעיה ואינו מוותר עליו לטובת תחומי תדר אחרים, הצליל מאוזן, מפורט, מהיר ודינמי במיוחד. ואני עם חיוך מאוזן לאותה אוזן אומר לעצמי בקול רם "המגבר הזה פשוט אוכל הכול!" התוצאה באלקטרוני פשוט מרהיבה.
השלט: במילה אחת גרוע. בשתי מילים ממש גרוע, הנדסת אנוש לא מצטיינת וגם לא איכות הקליטה.
אתגר דחיפה
שידכתי את המגבר המשולב לרמקול האישי שלי (AURUM CANTUS HARMONY) שנחשב לקשה להנעה. התוצאה היתה ברורה מהצליל הראשון, הוא איבד את אופיו ולא הצליח להניע את הרמקולים במוסיקת רוק, תזמורת סימפונית גדולה ומוסיקה אלקטרונית.
אך, ה- A1 הצליח להתמודד לא רע בכלל עם קטעי שירה קלים ( MUSIQUE AND SWEET) או מוסיקה קלאסית קאמרית קלה. אומנם המגבר הזה אינו נועד לנגן עם רמקולים קשים אך אני מכיר כמה מגברים בעלי נתונים טכנים מרשימים במיוחד שהתעלפו עוד הרבה לפניו.
בסך הכל, מסקנתי מבדיקה זו היא שהמגבר הזה אומנם מעוט וואטים אבל ממזר לא קטן.
סיכום
למרות העיצוב שאינו ממש לטעמי ולמרות שהנתונים הטכנים היבשים לא ממש מרהיבים, מתברר כי מדובר במגבר משולב משובח ביותר.
36 הוואטים הללו והזרם המכובד מצליחים להניע גם רמקולים קשים. אופיו חמים קרוב לנטרלי אך הוא בלי ספק מאוד מיידי בתגובות שלו ולא עצל. במוסיקה אקוסטית הוא נשמע במיטבו. שם הוא מגלה צליל טבעי, מפורט ותמונת הסטריאו מציגה את הכלי הדמיוני לנגד עיני.
גם במוסיקה אלקטרונית קשה ותובענית הוא מתגלה כמרשים יחסית למתחרים ורזלוצית הצליל שהוא מציג מדהימה בכל קטע מחדש. מפריעה לי מעט העובדה שבורר העוצמה הינו מבוסס לחצנים ולא חוגה (הרגל, אולי מגונה) ומפריע לי העיצוב הלא מעודכן (למרות שישנם כאילו שזה ממש עושה להם את זה).
אני נוטה לשער כי Musical Fidelity ביקשה ליצור מהדורה של מכשיר חדש על גוף נוסטלגי ובזה היא הצליחה בלי שום ספק אך לדעתי אם היו מוסיפים מסך LCD גדול וברור יותר היה עדיף ואולי אפילו בחירת צבעים אחרים (כחול למשל) על גבי המסך.
אבל, יש לציין שאנו עוסקים בעיקר באיכות הצליל שהוא מספק ובזה אני מוכרח לתת לו צל"ש.
הוא נשמע כל כך טוב שהמראה המיושן והספרטני נעלם מנגד עיני והופך לברבור מעודן ויפה תואר, איכות הצליל היא ללא ספק מרשימה, מפורטת, דינמית ומיידית. והכי חשוב: לא הצלחתי להוציא מה- A1 שמץ של חריפות, מה שמלמד אותי שמדובר במגבר משולב מאוזן מאוד.
"אל תסתכלו על הקנקן אלא על מה שבתוכו" וממש ממש נראה ממש כאילו כתבו עליו את הפתגם!
מורגש מהסקירה שהמגבר הזה הרשים אותי לטובה ולכן אני חושב שמומלץ בחום (שמייצר Class A...) להקשיב לו.
ציון:
מחירון לצרכן: 8,900 ₪
אחריות ושירות – טופ אודיו.
מערכת הבדיקה כוללת:
רמקולים – ASW GENIUS 300
נגן דיגיטלי – ORIGINAL 2008 MK2
פטיפון – RPM 1
כבלים אינטרקונקט - Acoustic zen wow
כבלים רמקול - Acoustic zen hologram